"טעיתי ואני מכה על חטא", מודה בגילוי לב נדיר, שאינו מקובל במקומותינו,
סבר פלוצקר (
ידיעות אחרונות, 27.4.11) בעניין תמיכתו בעבר בחתימה על הסכם שלום עם
בשאר אסד תמורת נסיגה מהגולן. הוא מנמק את טעותו בכך שעם דיקטטורים לא חותמים הסכמים אלא: "שלום לדורות יכול להיכרת רק עם משטרים דמוקרטיים המכבדים זכויות אדם".
המסקנה המתבקשת מכך, שמסוכן לחתום על הסכם שלום עם הרשות הפלשתינית תמורת נסיגה לגבולות 67' כולל בירושלים, וזאת למרות האיומים ב"ספטמבר שחור" הצפוי לנו באו"ם.
הרשות הפלשתינית רחוקה עדיין ת"ק על ת"ק פרסה, מלהיות משטר דמוקרטי המכבד זכויות אדם, דוחה הבחירות מזה יותר משנתיים, ואינה מייצגת את הפלשתינים שבחרו חמאס ברצועה. מה עוד, שהושג פיוס (הקרוי היסטורי) בין החמאס לפתח, פצצה מתקתקת שמשמעותה השתלטות החמאס גם על ערי הגדה, שישמשו בסיסים לשיגור טילים ליישובים שייקראו בעתיד "עוטף קלקיליה".
הקריאות במצרים נגד הסכם השלום ממחישות ביתר שאת הצורך להכות על חטא ולחזור בתשובה כמו שעשה זאת באומץ סבר פלוצקר. כדי להימנע מוויתורים מסוכנים על נכסים לאומיים וביטחוניים, חלילה לנו מלחתום על הסכמים בעידן בו המזרח התיכון מצוי ברעידת אדמה.