סיפורנו התרחש בכפר קטן שבו גרה ילדה בשם יעל. בשבת היה ליעל יום הולדת והיא קיבלה מסבתא זוג מגפיים במתנה. המגפיים היו מקושטות באבנים צבעוניות.
יעל באה הביתה ושמה לב שאבן אחת כחולה התחילה לזהור. לא סתם לזהור, אלא להבהב. יעל לקחה זכוכית מגדלת וגילתה... עולם אחר בתוך האבן עצמה. בעולם הזה חיו אנשים קטנטנים. היו שם רחובות ובתים קטנים, והכול היה עשוי מבצק ושוקולד.
פתאום שמעה יעל קולות. היא חשבה שאלה קולות של תינוק, והבינה שהקולות באים מתוך האבן הכחולה של המגף. כשהיא הסתכלה היטב בזכוכית המגדלת, הופתעה לראות שזה היה גבר ולא תינוק. באותו רגע חשבה יעל לעצמה: 'עד כמה אני רוצה להיות שם עכשיו, כדי להכיר את החיים בעולם החדש'. פתאום היא הרגישה חולשה בכל הגוף ואיבדה את ההכרה.
כעבור זמן מה פקחה יעל עיניים, והדבר הראשון שהיא ראתה היה כלב חמוד. הוא שאל אותה: "מה שלומך? את יודעת שנפלת?" יעל הייתה המומה. היא חשבה שזה חלום, וכדי לבדוק זאת צבטה את עצמה חזק. היא הרגישה כאב, והבינה שהכלב המדבר הוא אמיתי. הכלב הציג את עצמו כשוקי, ואמר: "כולם מדברים בעולם שלנו: אנשים, בעלי חיים, ציפורים וגם דגים." יעל חשבה לעצמה 'איזה יופי!' וחייכה.
שוקי לקח את יעל לטיול בעיר שלו, ובסוף הטיול יעל אמרה שזה הטיול הכי מעניין בחייה. היא הרגישה עייפות וביקשה משוקי שיעזור לה לחזור לעולמה הגדול. שוקי צחק ואמר: "זה פשוט מאוד. צריך להגיד שתי מילים בלבד: "עולם חדש". יעל נזכרה שאלה היו המילים האחרונות שלה לפני שנפלה, אבל אז זה היה במקרה. יעל אמרה את המילים הנדרשות והתעוררה בחדרה עם המגפיים הקסומות בידה.
אימא שלה נכנסה לחדר, ושאלה אותה: "יעל, איפה היית? למה לא היית בבית הרבה זמן?" יעל חייכה, והשיבה: "פשוט, נהניתי לי קצת לבדי". טוב," אמרה אימא. 'מעניין מה יקרה אם אתבונן באבן ורודה או סגולה,' חשבה לעצמה יעל.
