לפני שנים רבות ברא אלוהים את השמש ואת הירח. הירח היה יפה מאוד. הוא הביא את השלווה, את הנחת ואת הזוהר לעולם. הירח לבש רק לבן, הוא אהב מאוד את הצבע הזה. לעומתו, השמש לבשה צבעים חמים - את הצהוב והאדום של הקיץ. היא הביאה אתה גם את החום, את האור ואת השמחה לעולם. השניים גדלו כאח וכאחות. הם אהבו לעשות הכול יחד. הם אהבו לשחק, להתנדנד ולטייל יחד. כשגדלו והתבגרו, אהבתם גברה אף היא.
יום אחד קבעו השניים לצאת יחד למסעדה, שנקראה "הליקוי".
כאשר נפגשו השניים והתיישבו זה לצד זה ליד השולחן שהזמינו מראש, התחילה אצל השמש תופעה מאוד מוזרה. מהרגשות העזים שחשה כלפי הירח, היא להטה יותר מתמיד. השמש לא יכלה לעצור את הלהבות שבערו בעוצמה וגרמו לכוויות על פני הירח. מרוב צער ברחה השמש מהמסעדה בבכי, אך הירח רץ בעקבותיה וצעק שהוא סולח לה ושהוא אוהב אותה מאוד. השמש לא שמעה את דבריו והמשיכה לרוץ. הירח לא ויתר והמשיך לרוץ אחריה. כשהשיג אותה, חזרו השניים למסעדה, ושוב זה קרה. כששניהם התחילו ליהנות, והשמש הייתה מאושרת ונרגשת, היא שרפה את הירח וברחה מהמסעדה. הירח רדף אחריה... ומאז לא הצליח להשיגה.
כך, עד היום נראית השמש בורחת מהירח סביב כדור הארץ ביום, והוא נראה רודף אחריה בלילה. רק פעם אחת בשנה נפגשים השניים באותה המסעדה, מסעדת ה"ליקוי". באותו מפגש נראית אותה תופעת טבע יפה ונדירה על כדור הארץ - ליקוי החמה - שבה השמש נפגשת עם הירח לזמן קצר, ושוב בורחת לה.
