ביום 13.4.2011, ניתן פסק דינה האחרון של כבוד השופט
אילה פרוקצ'יה, בשבתה בבית המשפט העליון. אל פסק הדין הצטרפו והחמיאו לשופטת השופטים גובראן ורובינשטיין. על-פי המנהג בבית על הגבעה בירושלים, פסק דין אחרון של שופט לפני פרישתו הוא מעין נוצת טווס צבעונית המתווספת אל זר עלי הדפנה שכבר קטף הפורש במהלך שנות שיפוטו. במקרה הזה נוצת הטווס דהוייה למדי ולכל היותר היא נראית כנוצת ברווז מקרטע הראוייה לשמש לביעור חמץ ערב חג הפסח, בתוספת כף עץ הקשורים יחד בקטע סדין ישן (כך היה אבי נוהג).
ואכן פסק הדין ניתן ימים ספורים לפני חג הפסח, וקשה עד מאד לדכא את האסוציאציות שהוא מעלה שגם השופט
אליקים רובינשטיין נותן להם ביטוי קל. ראשית נוצת הטווס הפכה לנוצת ברווז מת רק על יסוד התבוננות במספרו של ההליך: בג"צ 1134/05, זאת אומרת העתירה הוגשה על-ידי ארגון "קו לעובד" ואחרים בשנת 2005 ואנו זקוקים לחמש אצבעות של יד אחת ועוד 2 אצבעות של יד שנייה כדי למנות את השנים שחלפו מאז- 7 שנים, ושוב זה מחזיר אותנו למצרים הפרעונית ול-7 הפרות הרזות מעוררות הרחמים העולות מן היאור. יתכן ולא הייתה משמעות ל-7 השנים הרזות אילו עסק פסק הדין למשל בשאלה מה מעמדה של הלכת "אפרופים", מונח מיסטי הידוע ליודעי חן ומעורר סערה רבה אצל מומחים לדיני חוזים, אך כטבעם של מומחים לדיני חוזים סערת נפשם היא איטית ועוברת מדור לדור וספק אם מישהו זולתי "האגודה לגידול ירקות" או "אפרופים חברה לייזום ופיתוח", שהיו שותפים לפסקי הדין הללו היו מוזילים דמעה לו היה פסק הדין עולה מן היאור יחד עם 7 הפרות השמנות.
לא כך הדבר ביחס לבג"צ 1134/05, קו לעובד ואחרים נגד משרד הפנים, שעתרו כנגד הוראה מינהלית של משרד הפנים שקבע כי עובדת זרה הנמצאת בישראל כחוק ויש ברשותה רשיון עבודה כדין, אלא שאיתרע גורלה וילדה בתוך תקופת רשיון העבודה, אומר לה שר הפנים תגורשי מישראל עם הילוד 6 שבועות לאחר הלידה ואת רשאית לחזור ללא הילוד שנולד לך, להותיר אותו, בפיליפינים, ברומניה או בכל ארץ אחרת ממנה הגעת להמשיך את תקופת עבודתך על-פי הרשיון שבידך, שיכול להתארך 5 שנים או אף יותר. בכל אותה עת אין לה זכות לצאת מן הארץ ולהביא את ילדה או בתה אליה להיות בחיקה ולינוק את חלב האם שלה ולזכות בילדות שיש בה אמא ולכל המעוניין לדעת מה השפעתה הדרסטית של העדר אם בשנות הילדות המוקדמות ראה מאמריה של מלני קליין ויריבתה הגדולה אנה פרויד שבודאי ניתן להשאיל אותם מספרייתו המגוונת של שר הפנים.
האופציות שהוראת גירוש הילוד הותירו בפני העובדת הזה, הבה נקרא לה אנה היו, לא להיכנס להריון ולעתים כך להחמיץ את השעון הביולוגי המאפשר לידה, להיכנס להריון באופן מקרי או מתוך הנחה כי הדבר לא יוודע ולהפיל את הילוד לאחר ששוטרי יחידת עוז האמיצים פרצו למטבחה המפואר של של נילי פריאל ותפשו אותה מנקה את הסתימה בגורס האשפה,
אהוד ברק ישב באותה עת בסלון ושתה ויסקי ולא ידע כי במטבח מתעגלת אנה, שלמעשה לא פגש אותה מעולם, אבל שוטרי העוז הבחינו בעינם המאומנת בהתעגלות החשודה מתחת לסינור המטבח המוכתם של אנה והובילו אותה אחר כבוד למחנה הגירוש ברמלה כמיועדת לגירוש לאחר לידה, לבחור באפשרות המוצעת לה על-ידי שר הפנים להפקיר את הילד אצל הסבתא מלני הקשישה או האחות חסרת הכל, ולדון אותה ילדות ללא אם.
ייאמר אגב כי חסד 6 השבועות שנתן שר הפנים לגירוש לאחר לידה, אינו בא מטוב ליבו אלא מסירובן של רוב חברות התעופה להטיס תינוקות בני פחות מ-6 שבועות, ועל גמל קשה להעמיס תינוקת בת פחות מ-6 שבועות ולהניע אותה לפיליפינים. והנה מגיעה פרשה זו לשופטת פרוקצה, שרק מחמת הלצון התמים ומבלי רצון לפגוע חלילה בכבודה נכנה אותה לצורך העניין השופטת עליה פרעונה, והיא מתבקשת לדון בעתירת "קו לעבד", כנגד הוראת משרד הפנים הפרעוני בראשותו של של אלי שישקלי המכוונת לציבור מהגרי העבודה היהודים: "כל הבן הבכור היאורה תשליכוהו". יושבת השופטת עליה פרוענה על המדוכה 7 שנים, ולבסוף היא פוסקת ממש כלשונה של השופטת פרויקצה לאחר למעלה מ-2000 שנה כי יש צדק רב בהוראה זו. מהגרי העובדה היהודים, גוזלים את מקומות העבודה מן המצרים הכמהים לעבוד בטיט ובלבנים או במטבחה של אשת פוטיפר, ויש צדק רב בהנחה כי לידת ילד למהגרת עבודה יהודית תעצים את רצונה להשאר בארץ הפרעונים כי אין חזקה מזיקת האם לילדה ועל כן השלכה אל היאור יש בה הצדקה פרגמטית וכלכלית, אלא שבסופו של דבר נכמרים רחמיה של עליה פרעונה על אותם תינוקות שלא חטאו והחטא יחיד שלהם הוא כמיהת אימן לילד והיא מבטלת את ההוראה. אלא שקשה להעריך כמה תינוקות כבר הושלכו אל היאור או אל אסלת השירותים במגורי הבושה בתחנה המרכזית הישנה, בהפלות ביתיות של ילדי העובדים הזרים, במהלך שבע השנים עד שגמל פסק הדין וניתנה ההחלטה. בקשה לצו ביניים שישהה את זריקת התינוקות ליאור סורב בתקיפות על-ידי בית המשפט, ואיש אינו מוחה דמעה ואפילו נוצת הברווז משפילה ראשה בבושה.
