א', ד"ר לא-אחראי ולא-רציני, שאינו רופא – ולכן, הוא ממכריי – התקשר אליי, כדי להזכיר לי, שלפני כעשור צפיתי, שיציפו את גבולותינו במפגינים, שיעלו את הגדרות, ויעמידו את מערכת ביטחוננו כמות שהיא – עירום ועריה. שום כלום, שעולה הון תועפות. גליית ענק בלי שכל ובלי תבונה, שעושק אותנו וחומס את דמינו תרתי משמע לשווא. וא' הזכיר לי את חיים נחמן ביאליק, משוררנו הלאומי, שכתב בתמוז תרצ"א – לפני שמונים שנה – במר-לבו: "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה. איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע! איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה, ללא מחונן ומשיב נפש וללא מכונן צעד. למה שפל קולכם היום ומדוע כה נָבלה שפתכם? ותְמול עוד צללו אזניים וספים רעשו לתרועתכם. ואם אזלת יד כולכם גם יחד מהושיע לנפשכם, האין איש ביהודה, האין אחד בכל מערכותיכם גבר חיל, מושל בעוז, גדל-רוח ונגיד-עם, תקיף ובר-לבב, שבט ברזל ותבונות כפיים עִמו. אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק-יד כנעֵר שיכור הלוּם סוֹבאו ומתבוסס בקיאו, למען השב רוחכם וכוחכם אליכם ולמען הקימכם? ... איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע! איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה! – ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה" (כל כתבי ח"נ ביאליק. תל אביב: דביר, 1964, עמוד ס"ג-ס"ד).

יאיר ליטביץ הוא חקלאי וגם לוחם, שחותמו ניכר במערכות ישראל, למרות שאינו מפורסם. הוא קצין בשריון, שהיה במלחמת ששת הימים מ"מ (על סף שחרורו משירות חובה) בסיירת חטיבה 7, ובמלחמת יום הכיפורים לחם כאיש מילואים בגדוד הסיור 87 של אוגדת שרון, שכמעט כולו נכחד בקרבות הצליחה. כשעלה יאיר, כמ"מ טנקים, על הטנק שלו – מגח 7 (M-60), שמספרו צ-817831 – בימ"ח בשדה תימן, לא שיער מה צפוי לו. הוא דהר על שרשראות אל חזית התעלה, לחם בשתי גדות הסואץ, וראה את חבריו לנשק ואת מפקדיו נקטלים לנגד עיניו ולידו בזה אחר זה. כשהשתחרר, החזיר יאיר, כמ"פ טנקים בגדוד 79, את אותו הטנק לימ"ח, וחזר למושבו. איני חושב, שרבים יכולים לתאר חוויה כה ייחודית במלחמה כה קשה, למרות שספג כמה פגיעות בטנק. לכן, שמחתי לדעת, שבשנים האחרונות כתב את ספר זיכרונותיו – צ-817831. בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים (הוצאת אפי מלצר). מזל טוב, יאיר, על הספר, שאקרא בקרוב בשקיקה רבה.