השגריר הבריטי בברלין כתב לשר החוץ שלו, לורד האליפכס, ב 7 אפריל 1938 את הדברים הבאים: "אני מאמין כי כאשר תיושב בעיית הסודטים באופן משביע רצון, היטלר יהיה מוכן לדבר ברצינות על פירוק נשק". כאז כן עתה, יש שעדיין מאמינים לשקר הקטלני, שמסירת חבלי ארץ גוש קטיף, יהודה, שומרון, עציון והגולן, תביא שלום עם הערבים. רובנו ככולנו יודעים היום, יותר ויותר, כי האמת היא שאליל "השלום" השקרי התובע הקרבת שטחים תמורת "שלום", אינו אלא בולע שטחים תמורת טרור ומלחמה.
קיימת שגיאה חמורה בחשיבה הליברלית-דמוקרטית בארץ ובעולם. השגיאה היא אי היכולת או חוסר הנכונות לתפוס את שונותם של אמות המידה של תרבויות אחרות וערכיהן. יש בציווילזציה הישראלית והמערבית בורות, זחיחות דעת, יהירות והתנשאות ביחסה לתרבויות אחרות. כיחסה אל החרדים, המזרחיים, חבר העמים, הפריפריה, המתנחלים, סבורה הציוויליזציה הישראלית מערבית כי ניתן לטשטש את טיבה האמיתי של הציוויליזציה הערבית, או להשתיקה, ואפילו להפוך אותה לבלתי נראית, בלתי רלוונטית לעצם הסכסוך הערבי ישראלי.
השגריר הקודם, לאותו שגריר שציטטנו ממנו, בפתיחה למאמר זה, כתב את הדברים הבאים בטרם פרישתו: "אני מתרשם שהאישים המנהלים את מדיניותה של ממשלת היטלר אינם נורמלים. למען האמת, ברבים מאתנו מקננת ההרגשה שאנחנו חיים במדינה שבה ידם של הקנאים, החוליגנים והאקסצנטרים היא על העליונה, וללא ספק קיים יסוד של היסטריה במדיניות משטרו של היטלר ובמעשיו".
באותה מידה שבה היטלר היה מונע על-ידי אידיאולוגיה לא נורמלית, והיא זו שהנחתה את החלטיותו, כך גם אנו מוצאים שאת הערבים והפלשתינים, מניעה אידיאולוגיה דתית רוחנית שההיגיון שבה אינו ההיגיון הנורמטיבי הישראלי מערבי ובוודאי לא היהודי. כפי שהיטלר הביע בכתביו ובנאומיו בעקביות את כוונתו למגר עד היסוד את מבנה הציווילזציה הגרמנית, האירופית, ולהמירה במבנה אחר, כך בדיוק מתבטא האיסלאם האלים במגמותיו המוצהרות באשר לכוונה להשמיד את התרבות המערבית ואת מדינת ישראל, כפי שנאמר מפורשות מפי אנשי חמס ופת"ח, שיחד עם החיזבאללה והג'יהאד האיסלאמי חותרים לאותה מטרה בדיוק.
כותבים ואנליסטים, וכן פוליטיקאים ואישי ציבור יהודים וישראלים, בעולם ובארץ, ודאי בשמאל, אך גם במרכז ובימין, מגלים בורות מקוממת, חוסר עניין בולט ומדהים, בעיקרי האיסלאם ובהשפעותיה של החשיבה האיסלאמית על התרבות הערבית והתנהגותה. פרופסור לואי רנה-ברנס הוכיח את הזיקה הישירה בין מושגי האיסלאם לבין הקרבה עצמית בפעולת טרור, כך שמותו של מוסלמי בטרור כנגד יהודים הינו מיזוג אופטימלי בין דת לפוליטיקה. האיסלאם כורך טרור נגד כופרים עם "קדושה".
על-פי המסורת המוסלמית, כל אדמה שנכבשה אי-פעם על-ידי מוסלמים, במיוחד במלחמת קודש, שייכת לאיסלאם על-פי דין, והיא נחשבת לאדמה משוחררת. היוצא מכך הוא, שאדמת פלשתין, שאינו בריבונות מוסלמית, הינו שטח כבוש ואינו שייך ליהודים על-פי דין, ולכן עליו להיות מוחזר למוסלמים, בדרך זו אחרת, והמחלוקת בין הפלגים השונים בקרב הפלשתינים הערבים, היא רק על הטקטיקה ועל הרטוריקה.
על-פי האיסלאם, אדמה מוסלמית וערבית חייבת להיות מוחזרת. כשתחזור לידי בעליה הערבים המוסלמים, היא יוצאת מגדר "בית המלחמה" לגדר "בית האיסלאם", ורק אז התושבים הלא מוסלמים על אדמת פלשתין, עשויים לזכות לתנאי חיים בסיסיים של נתיני חסות.
הג'יהאד, הלא הוא מלחמת "הקודש" להפצת האיסלאם בעולם, הוא נושא חוזר, ואף עיקרי, בתולדות האיסלאם. זו למעשה תרבות של אלימות ושנאה כלפי כל מי שאיננו מוסלמי. ואלו דבריו של
יאסר ערפאת שר"י:
"הג'יהאד יימשך, וירושלים אינה (רק) למען העם הפלשתיני, היא לכל האומה האיסלאמית. עלי לדבר בגילוי לב. אינני מסוגל לעשות זאת לבדי בלא תמיכתה של האומה האיסלאמית. אינני מסוגל לעשות את זה בעצמי. לא, עליכם לבוא כדי להילחם ולהתחיל בג'יהאד כדי לשחרר את ירושלים, מקדשכם הראשון. ...הם אומרים (שירושלים) היא בירתם. לא, אין זו בירתם. זו בירתנו. היא המקדש הראשון של האיסלאם והמוסלמים. הסכם זה, ואיניני מחשיב אותו לעדיף על ההסכם שנחתם בין נביאנו מוחמד לקורייש, ואתם זוכרים שהכליף עומר דחה את ההסכם (וחשבו) לשביתת נשק בזויה...אנחנו זקוקים לכם כמוסלמים, כמוג'אהדין" (במסגד ביוהנסבורג).
וזו הכוונה האמיתית של הפלשתינים על-פי דברי יאסר ערפאת שר"י: "לסלק את מדינת ישראל ולייסד מדינה פלשתינית טהורה. אנחנו נמאיס את החיים על היהודים בלוחמה פסיכולוגית ובהתפוצצות אוכלוסין. יהודים לא ירצו לחיות בקרבנו, הערבים" (בישיבה חשאית של דיפלומטים ערבים במלון 'גראנד' בשטוקהולם). הסכסוך הערבי הישראלי נתפס על-ידי הצד הערבי כסכסוך בין ציווילזציות. זהו סכסוך של ערכים בלתי מתפשרים בין האיסלאם הפוליטי והמערב ובתוכו ישראל והיהודים.
מוחמד הפר את חוזה חודיבייה עם בני שבט קורייש לאחר שהתחזק מבחינה צבאית והצליח להוביל למלחמה נוספת, ולוחמיו המוסלמים יצאו לפשיטות אפילו בחודש הקדוש. עמדות האיסלאם כלפי העולם הם תחרות, כללי שלטון והיררכיה – ולא שיוויוניות ושיתוף פעולה. זוהי גישה מרכזית בדוקטרינת הג'יהאד: מלחמה שמטרתה להפוך את "דאר אל ח'רב" (בית המלחמה) ל"דאר אל איסלאם" (בית האיסלאם). המלחמה תמשיך להתנהל עד שהכל ייהפך ל"דאר אל איסלאם", עד ש"האמת" תחסל את מה שאיננו אמיתי, עד ש"הצדק" יגבר על העוול, ועד שהאיסלאם ימשול בכיפה וישכין "שלום" בכל העולם.
עמדת הקוראן כלפי היהודים מפורשת וברורה: הם אויבי האיסלאם והתגלותו. כפי שנכתב בפרשת הפרה, נ"ח: "וייווסרו בשפל ועוני ויעלו עליהם אף אלוהים". מוחמד עצמו טבח ביהודי ערב בסביבת מדינה, ובמיוחד בטבח ההמוני של יהודי ח'ייבר (שנת 628). ובכך, קבע "מסורת" להתנהלות הערבים כלפי יהודים. הפלשתינים חותרים להכנעתם של יהודי ישראל והורדתם למעמד של "יהודי ערב" ("אל יהוד אל ערב"), על-מנת להעניק להם מעמד של ד'ימים (בני חסות, כלומר "נסבלים").
מנהגי הכזב והתככים הערמומיים, והשימוש בתחבולות, הם תכונה ידועה לשמצה בהתנהגות הערבים. המערב וישראל מתפכחים לאט, בעוד הערבים והפלשתינים מרמים אותם תוך השלמת תוכנית השלבים להשמדת מדינת ישראל. זאת על-פי הקוד התרבותי שלהם, התואם את דיוקן האישיות ה"פהלאווית" של האדם הפיקח ששרטט ד"ר חמיד עמאר: "נכונות להביע הסכמה מן הפה ולחוץ, וידידותיות בת חלוף, במטרה להסתיר את המצב ואת הרגשות האמיתיים".
זה מה שנכתב בחוקה הפלשתינית: "שחרור פלשתין הוא חובה לאומית" (סעיף 5). "הקיום הישראלי בפלשתין הוא פלישה ציונית" (סעיף 8). "להשלים את שחרור פלשתין ולעקור מן השורש את הישות הכלכלית, המדינית, הצבאית והתרבותית הציונית" (סעיף 12). האסטרטגיה הפלשתינית, והערבית בכללותה, של שימוש בטקטיקה רטורית של דו משמעות דיסוננסית לסירוגין, חותרת לשחרורה של כל ארץ ישראל, ושום דבר פחות מזה.
ואלו דברי פרופסור סמואל פ' האנטינגטון: "ההבדלים בין ציוויליזציות הם ממשיים. זאת ועוד, הם יסודיים. ציוויליזציות נבדלות זו מזו בהיסטוריה, בשפה, בתרבות, במסורות, ובעיקר בדת. לבני האדם החיים בציווילזציות שונות, דעות שונות על היחסים בין האל לאדם, בין היחיד לקבוצה, בין האזרח למדינה, בין הורים לילדים, בין בעל לאישה, וכן השקפות שונות באשר לזכויות וחובות, חירות וסמכות, שוויון ומידרג. הבדלים אלה הם פריין של מאות בשנים. הם לא יייעלמו במהרה".
עלינו לנצח במלחמה הזו, עם ישראל ובני בריתו ינצחו במלחמה הזו, בין ציוויליזציית השנאה לבין ציוויליזציית האהבה, כשלב מתקדם בדרך הארוכה והקצרה לשלום אמת ולאמונה זכה בקדוש ברוך הוא.