שני מפגשים סימנו את תחילת מושב הקיץ של הכנסת. שניהם נערכו בבניין הכנסת בהפרש של שעה, בבוקר שקדם לפתיחת המליאה. שניהם עוסקים בעניין מדיני ונושאים אופי פוליטי מובהק. האחד הוא כינוס של ח"כים מהליכוד עם ראשי רשויות ביו"ש, שהכותרת היא: "החלת ריבונות ביו"ש כתגובה להכרזה חד-צדדית על מדינה פלשתינית וחיזוקו של ראש ה
ממשלה לקראת צאתו לוושינגטון". את הכינוס השני, שהתחיל שעה קודם לכן בוועדת החוץ והביטחון, יזם יו"ר הוועדה
שאול מופז כשהוא מבקש לערוך "התייעצות עם מומחים לקראת מהלך ספטמבר".
שני המפגשים מעידים על מהלכים חשובים במפלגת השלטון ובמפלגה ששואפת להפוך למפלגת השלטון, מהלכים שאין לזלזל במשמעותם.
כמה פרשנים התפתו להציג את כינוס הליכוד ביום שני כמפגש חישוקאים, דוגמת
אריאל שרון,
יצחק מודעי ו
דוד לוי שאיימו בזמנו על
יצחק שמיר, אלא שהפעם מדובר בח"כים מהספסלים האחוריים ודעתם בטלה בשישים. ליתר דיוק, ב-27. אז
דני דנון ו
ציפי חוטובלי מבקשים להגביל את נתניהו. שיבקשו.
הטעות התבררה תוך כמה שעות. יו"ר הקואליציה
זאב אלקין - שלאו-דווקא נמנה עם יושבי הספסלים האחוריים (ובכלל, בהתחשב במספר השרים וסגני השרים בסיעה, כל הח"כים הם בספסלים הקדמיים) - נשא דברים בכינוס והתבטא בחריפות נגד המדינה הפלשתינית שלחזון שלה קרא "חלום בלהות". בנוסף, התברר שדני דנון, מירי רגב, ציפי חוטובלי וציון פניאן שהשתתפו בכינוס אינם מיעוט לא מייצג בתוך הסיעה. שלושה שרים כבר התבטאו לטובת סיפוח שטחים ביו"ש כצעד תגובה מצדה של ישראל. בפתיחת ישיבת הסיעה ביום שני הסביר
אופיר אקוניס, מהח"כים המקורבים ביותר לנתניהו, שנעדר מהכנס בשל התחייבויות קודמות וכי הוא תומך בסיפוח של יישובי יו"ש וחלקים משטחי C המשמשים להם מרחב מחיה - אם כי בתור צעד תגובה בלבד.
סילבן שלום תקף בישיבת הסיעה את ההסכמים המדיניים שעליהם חתמה ישראל בעבר ושהתגלו לדבריו כטעות. לא מדובר פה במיעוט קטן בסיעה שבא לחשק או לחזק (תלוי את מי שואלים), מדובר בהסכמה ההולכת ומתגבשת במפלגת השלטון.
שלשום, ערב יציאתו לארה"ב, נועד נתניהו עם שרים שאינם חברי פורום השביעייה ועם ח"כים מהליכוד. התכנון המקורי של רה"מ היה להיפגש רק עם כמה שרים שאינם נמנים על חברי השביעייה, אבל לאחר שדבר הפגישה דלף זעמו הח"כים של הליכוד על הדרתם ותוך חצי שעה שונתה התוכנית וגם הם הוזמנו לפגישה.
הפגישה שתוכננה לשעה נמשכה שעתיים, והמשתתפים בה נחלקו לשלוש קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשונה, שמנתה את
יובל שטייניץ,
לימור לבנת, ישראל כ"ץ, גילה גמליאל, אופיר אקוניס,
ציון פיניאן ו
כרמל שאמה הסכימה פחות או יותר עם קווי היסוד של נתניהו, למעט הסתייגויות קלות פה ושם. קבוצה מעט קטנה יותר, שכללה את זאב אלקין, דני דנון,
יריב לוין וציפי חוטובלי הסתייגה מחלקים ניכרים מנאומו של נתניהו ביום שני האחרון.
הקבוצה השלישית הייתה מורכבת משר אחד:
מיכאל איתן. איתן הצדיק את היציאה מלבנון וטען שישראל נראית רע כי הפלשתינים מציעים פתרון של שתי מדינות לעומת ישראל שלא מציעה שום פתרון ואף מחזיקה בשטח כבוש. אלקין זעם על הביטוי והשיב שלא מדובר בשטח כבוש אלא בשטח מוחזק, ושנימוקיו של איתן הם אלו שהביאו בזמנו להינתקות. איתן בתגובה הצדיק את ההינתקות ובין השניים התפתח ויכוח קולני שנמשך כרבע שעה. השרים
גדעון סער,
יולי אדלשטיין, סילבן שלום,
גלעד ארדן ו
משה כחלון נעדרו - כל אחד מסיבותיו הוא.
גם עניינו של פולארד עלה בשיחה כשלבנת, אלקין וחוטובלי מבקשים להעלות את הסוגיה. זו תהיה הפעם הראשונה שנתניהו יפגוש את אובמה פנים אל פנים לאחר ששיגר לו את מכתב הבקשה לשחרור פולארד.
בהמשך הדיון מחו הח"כים על כך שנתניהו עשה שימוש במושג 'גושי ההתיישבות', דבר שהקפיץ את אנשי הימין. זהו קמפיין של השמאל הלאומי של אלדד יניב, העירו. מדינה להם, גושים לנו. על-אף ששאלת הגושים עלתה על השולחן, הח"כים לא הלכו עם נתניהו ראש בראש ולא תבעו תשובות ישירות. ההנחה היא שבכל מקרה בחודשים הקרובים תהליך מדיני לא יעמוד על הפרק, כך שהפגישה התנהלה על מי מנוחות.
לא שהשרים והח"כים יצאו מהפגישה מעודכנים. נתניהו כהרגלו הקשיב ולא דיבר. נתן לכולם לשפוך את מה שהיה להם לומר. תרגיל אופייני לו. עם זאת, הפגישה לא נועדה רק כדי לאפשר לח"כים לשחרר קיטור. לקראת הנאום שנשא ביום שני ערך נתניהו סקרי דעת קהל. הפגישה שלשום הייתה סקר בתוך הסיעה שנועד במידה מסוימת לסמן את מרחב התמרון לקראת הפגישה עם אובמה. הח"כים אף העריכו שנתניהו יאמץ חלק מהניסוחים שהציעו.
אלקין העיר לאחר מכן שכולם שמו לב מה היה בנאום נתניהו השבוע - אזכור גושי ההתיישבות ורמז לוויתור בבקעת הירדן - אך לא הייתה התייחסות למה שלא היה: אזכור במישרין או בעקיפין של מדינה פלשתינית בגבולות זמניים. מהבלון שנופפו בו לא מכבר, יצא כנראה האוויר.
