כמעט כל ישראלי ותיק יודע לפזם את מנגינת הפתיחה של התוכנית "זהו זה", מכיר מערכון או שניים של "קרובים קרובים", גדל על "פרפר נחמד" או "רגע עם דודלי" ועדיין מתרפק על "
בלי סודות". אבל מאחורי תוכניות הילדים התמימות ששודרו בטלוויזיה החינוכית, ניהלה הנהלת התחנה בשנים האחרונות קרב קשה - נגד האוצר, הזכייניות ואפילו עובדי החינוכית. השבוע, לאחר שמונה שנים, פרשה האשה שעמדה בראש החינוכית,
יפה ויגודסקי, אבל המאבקים לא נעצרו אפילו לרגע.
הפעם המאבק היה סביב הסיבות שהביאו לעזיבתה של ויגודסקי. היא עצמה טענה כי היא פורשת מטעמי מיצוי אישי, אבל מיד לאחר מכן הדביקו בה יותר מרבב. נציבות שירות המדינה מסרה כי ויגודסקי הודיעה על עזיבתה במטרה למנוע חקירה משמעתית נגדה. לפי הנטען, ויגודסקי קיבלה הטבות מחברת אל על כאשר שודרג עבורה מקום בטיסה שהייתה על חשבון המדינה, בוטל לה קנס בגין שינוי מועד טיסה, והיא קיבלה כרטיס טיסה חינם ליעד באירופה - שאותו לא העבירה למדינה - כפיצוי בגין העברתה ממחלקת עסקים למחלקת תיירים בגין רישום יתר. הנציבות גם מסרה כי ויגודסקי עמדה במצב של "חשש ל
ניגוד עניינים" כשהשתתפה בכנס ולנה שני לילות על חשבון חברה שמנהלת פרויקטים רחבי היקף מול החינוכית ומשרד החינוך.
מהנציבות נמסר כי הוחלט לנזוף בויגודסקי ולא להעמידה לדין משמעתי, מכמה טעמים - בהם "החלטתה של העובדת לפרוש לאחר פתיחת ההליך המשמעתי", וכן תרומתה רבת השנים לשירות המדינה.
בראיון ל-TheMarker דוחה ויגודסקי על הסף את טענות הנציבות. "אין שום קשר בין העזיבה שלי לנושאים האלה. מדובר בזוטי זוטות, דברים אבסורדיים - תלונה שנשלחה לנציבות מגורמים אינטרסנטיים שלא יכלו להסכים לצעדי ההתייעלות בחינוכית", היא אומרת, ומנסה לספק הסברים. בנוגע לטענה כי קיבלה הטבות מאל על, היא אומרת כי כל מה שקיבלה נובע מהיותה לקוחת זהב מתמידה. "הועברתי משורה 35 לשורה 21, שתיהן במחלקת תיירים. זה מגיע לי כמו לכל חבר מועדון. הנציבות אומרת שבנסיעה ממשלתית אני לא יכולה להיחשב נוסע מתמיד זהב, אל על חושבת שאני כן - ואני לא רואה בזה הטבה. בנוגע לכרטיס הטיסה, הורידו אותי ממחלקת ביזנס בגלל אובר-בוקינג, ותמורת זאת נתנו לי כפיצוי כרטיס טיסה לכיוון אחד. אני לא רואה בזה הטבה".
בעניין החשש לניגוד עניינים היא מסבירה: "נסעתי לכנס בינלאומי. הגשתי בקשה מסודרת, השר חתם והמשרד מימן. בגלל שבהזמנה היה כתוב שהארגון הבינלאומי מממן את שני הלילות, לא ביקשתי בשביל הלינה. אם הייתי מבקשת היו מממנים. היועץ המשפטי שלי בדק את זה לפני הנסיעה ולא ראה חשש לניגוד עניינים. המשרד לא ראה בעיה ואני לא ראיתי. על שני המקרים קיבלתי נזיפה, ובזה נגמר הסיפור".
אם כך, למה לא ביקשת לעמוד בפני בית הדין?
"משפט כזה יכול לקחת גם שנים. אני לא רוצה יותר ואין לי כוח לשטויות האלה. אני מבינה למה נראה שיש קשר בין הסיפור הזה לעזיבה שלי, אבל זה לא נכון. הוצאתי לנציבות מכתב מעורך דין ואמרתי להם שאם הם יעשו איזה קשר בין הדברים אני אתבע אותם על הוצאת דיבה".
אז מה קרה עכשיו שאת עוזבת?
"בתקופת כהונתי רציתי פעמיים לעזוב. פעם אחת הייתה כשחליתי ב-2007. בני הבכור שאל אותי אם הסקתי את המסקנה, והתכוון לכך שאני צריכה לעזוב כי אני משלמת מחיר יקר מדי בגלל העבודה שלי. הייתה לי הצעה מדהימה להיות מנכ"לית רשת עמל. בפעם השנייה, לפני 9-10 חודשים, הודעתי למנכ"ל משרד החינוך שאני רוצה ללכת כי ראיתי שהרפורמה נתקעת, ומנגד הבנתי שאת כל החלומות שלי יישמתי: אנחנו ב-DTT (פלטפורמה שמאפשרת לקלוט ערוצים בחינם בעלות חד-פעמית של ממיר), יש לוח שידורים יפהפה, יש ערוץ ילדים, חלק הארי של המערך האנלוגי עבר לדיגיטלי, יש שיתופי פעולה נהדרים, טאלנטים מצוינים. ביקשתי לפרוש. המנכ"ל אמר שקודם אסיים את הרפורמה, וגם הנציבות מאוד לחצה עלי לסיים את הרפורמה. כשהרפורמה נתקעה הבנתי שאני לא הולכת לסגור כאן מהלך שהולך להיות משמעותי, והחלטתי שאני כבר לא ילדה וצריכה להשאיר כוחות לסיבוב הבא".
"קשה לי עם הריאליטי"
ויגודסקי הגיעה לתחנה כשזו הייתה על סף סגירה. במשך השנים היא הצליחה להסיר את איומי הסגירה, לצמצם משמעותית את מצבת העובדים וגם לרשום עלייה בנתוני הצפייה. מצד שני, החינוכית היא כבר מזמן לא תחנת הפאר שהייתה בשנים עברו, שהנפיקה חלקים חשובים מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית. כיום התחנה שמקבלת 80-90 מיליון
שקל בשנה מכספי מסים (ומכניסה עוד כמה עשרות מיליונים מפרסומות במשבצת השידור בערוץ 2), בשעה שמספר הערוץ שלה, 23, כלל אינו רלוונטי בשלט למרבית הצופים.
בחינה של הנתח המסחרי של החינוכית מראה כי למרות השיפור שנרשם ב-2011, בכל זאת מעטים בלבד צופים בה. נתח הצפייה בערוץ, הבודק כמה מהאנשים שצפו בטלוויזיה באותה העת ראו את שידורי החינוכית, מלמד כי בשנות כהונתה של ויגודסקי הנתון הגיע ל-2-4 אנשים בלבד שבחרו בחינוכית מכל 100 צופים. ב-2011, שבה השיקה התחנה את לוח השידורים החדש, נרשם שיפור ל-3-7 מכל 100 צופים - אך עדיין מדובר בנתונים של ערוץ נישה, ובדרך כלל ערוצים כאלה יכולים רק לחלום על תקציב בגובה זה של החינוכית.
ובכלל, קיימת מחלוקת אם יש עדיין צורך בערוץ כזה בסקאלה הטלוויזיונית של ימינו. המצדדים בהמשך קיומה של התחנה יגידו כי זוהי אחת מפינות השידור הציבורי האחרונות, שמספקת אלטרנטיבה חשובה לתוכן שיש בערוצים המסחריים, מתמקדת בחינוך וערכים ולא מצהיבה משיקולי רייטינג. המתנגדים יגידו כי בימינו אין מקום לערוץ שמוחזק על-ידי משרד החינוך, ויתהו מדוע יש לשלם סכומים אלה עבור מוצר שהדרישה לו נמוכה. באחרונה הראה אפילו שר החינוך עצמו,
גדעון סער, איפה טמון הכלב - כלומר הצופים - כשמשרדו הסכים לשתף פעולה עם זכיינית ערוץ 2, קשת, בתוכנית חדשה שמטרתה שיפור האיות של תלמידים.
ויגודסקי עצמה סבורה, באופן טבעי, כי הנוכחות של החינוכית חיונית. "אף אחד לא עושה מה שאנחנו עושים", היא אומרת. "קחי את התוכנית 'גאון של אבא'. אני לא מכירה סבתא שלא מכירה את התוכנית, ועכשיו היא בפרויקט חינוכי בגני הילדים. זה צריך להיות נכס צאן ברזל של מערכת החינוך. אף אחד לא משקיע סכומים כאלה בתוכניות ילדים".
ומה עם הסחורה שמציעים שאר הערוצים?
"אני לא יכולה להגיד שאין תוכניות טובות בערוץ 2, אבל הריאליטי מטריף אותי. אני לא עומדת בזה, כל התחרויות והדברים האינפנטיליים, או הנניות והפסיכולוגיה בגרוש. קשה לי עם זה. אני לא יודעת איך הם מצליחים לגייס את המשפחות האומללות האלה. זאת מציצנות שפשוט מטריפה אותי, וזה גם נראה לי מבוים. הייתה גם התוכנית עם המשפחה שהציבו מצלמות בכל הבית וצילמו אותה 24 שעות, ו'
האח הגדול'".
"האח הגדול" הייתה התוכנית הכי מצליחה בעשור האחרון.
"אני לא יכולתי לראות אף פעם תוכנית מלאה. דקה-שתיים, וזהו. הכי מטריף אותי שהופכים את האנשים האלה, שמסיבה כזאת או אחרת התפתו לתוכנית, לדמויות לחיקוי של הדור הצעיר שלנו. הם מנחים תוכניות, גיבורי תרבות. נורא ואיום. הם מאפילים על זמרים ושחקנים טובים. בחיים לא הייתי מלהקת אחד מהם".
גם נגד ערוץ 1 יש לויגודסקי טענות: "תראי מה אנחנו עושים עם הכנסות של בערך 120 מיליון שקל, ומה הם עושים עם 800 מיליון שקל". לדבריה, "
רשות השידור והטלוויזיה החינוכית צריכות רגולטור. צריך לקבוע יעדים ולתת להם את התקציב, והרגולציה צריכה להיות אם ביצעת את היעדים או לא".
מלחמה מהיום הראשון
ויגודסקי עוזבת את החינוכית כשהיא שבעת קרבות ומלחמות. "אלה היו שמונה שנים מרתקות ומעניינות, עם תחושה של יזמות ויצירה ושינויים. אבל מול הדברים הנפלאים האלה היו כל הזמן מלחמות, כל הזמן. גם מבית וגם מחוץ", היא מספרת.
המלחמות החלו כבר עם כניסתה לתפקיד ב-2003, שכן החינוכית הייתה אמורה להיסגר באותה השנה, לפי החלטה בחוק ההסדרים. ויגודסקי נזכרת כי "הסקפטיות הייתה גדולה וגם הציניות, והחלטתי שאני נלחמת. בסוף 2003 ביטלו בכנסת את ההחלטה על סגירה פורמלית, אבל השאירו תקציב של 45 מיליון שקל - שהספיק רק למשכורות. אולי אפילו לא לחשבון חשמל. המלחמה התחילה מהיום הראשון".
ויגודסקי, שעבדה שנים במשרד החינוך - החל מעבודה כמורה בתיכון בגיל 21, דרך מפקחת על תיכונים בגיל 28 ועד סמנכ"לית במשרד - הייתה צריכה לעמוד מול משרד האוצר, שהיה מעוניין לסגור את התחנה. "כל שנה הופענו מחדש בחוק ההסדרים, וכל שנה הייתי צריכה להילחם", היא אומרת. "בפעם האחרונה זה לא היה סגירה אלא חיבור עם רשות השידור, ומבחינתי זה נראה כמו סגירה. הם פשוט ייפו את זה בניסוחים. הייתה מלחמה גם מול מנהל אגף תקציבים וגם מול שר האוצר".
המלחמה לא הסתיימה רק מול האוצר, אלא גם מול גופי השידור האחרים - בעיקר זכייניות הטלוויזיה של ערוץ 2. אחת הזירות למאבק הייתה השאלה אם ערוץ 23 יצורף לחבילת הערוצים ב-DTT או לא. מאבק נוסף היה סביב חצי שעת השידור של החינוכית בערוץ 2 מדי יום ב-17:30, כאשר ערוץ 2 מעוניין לדחוק אותה משם.
"בעניין ה-DTT הייתה מלחמת עולם", אומרת ויגודסקי. "מנכ"ל רשת, אבי צבי, ניגח אותי אישית בוועדת הכלכלה, ואמר לי 'מה אתם שווים בכלל'. גם מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי. איך מעז אבי צבי להגיד לי 'את מורידה לי את הרייטינג'? הסתכלתי השבוע על הרייטינג של 'עושים סדר' (התוכנית בהפקת החינוכית שמנחה גל גבאי, המשודרת בערוץ 2): הוא היה 6.9%. יש ימים שאנחנו עולים על הרייטינג שלהם בין חמש לחמש וחצי, ויש הרבה ימים שבהם אנחנו עוברים את הרייטינג של ערוץ 10".
ערוץ 2 מעוניין בזמן האוויר שלכם, אבל מה קשור ערוץ 10?
"יש מין רצון לעליהום על החלש. הפריע מאוד לאנשים בערוץ 10 שהחינוכית תהיה ב-DTT. אם אני אהיה שם אני צוברת עוצמה, כי יש לי הרבה שעות של שידורים לילדים. הוא לא צריך עוד תחרות. היום אי-אפשר להתעלם מערוץ 23".
"יש עובדים מיליטנטים"
לויגודסקי היו גם מלחמות מבית, עם קבוצת עובדים שנאבקה בה וברפורמה. בין היתר, העובדים שלחו מכתבי תלונה ל
מבקר המדינה ותלו מודעות נגדה. "היה צריך לשנות את הרגלי העבודה ולהפריש עובדים מרצון. בשמונה שנות כהונתי לא פיטרתי שום עובד, למעט פרילנסרים. בכל זאת צימצמנו את מספר העובדים בכחצי - מ-425 עובדים ועשרות פרילנסרים, לכ-220". החינוכית הצליחה לעשות זאת לאחר שהציעה הסדרי פרישה מרצון.
"נשארה קבוצת עובדים מיליטנטית, שלדעתי רוצה בסגירת התחנה. זה המנדט שלה: להפריע להנהלה וגם לקולגות שלהם. הם אמרו כמה פעמים שהם מעדיפים לסגור את התחנה מאשר לעבוד קשה. מה שאני דורשת מעצמי אני דורשת גם מאחרים. אם הפסקת צהריים היא חצי שעה, היא לא יכולה להיות שעה וחצי. אם צלם יוצא להביא חומרים, לא יכול להיות שבגלל זמן של ארוחה הוא לא יגיע עם החומר בזמן לשידור. בזה התעסקתי.
"אני רוצה להאמין שיכול להיות טוב אם ייבחר מנהל מקצועי עם חזון. צריך רפורמה, ויש הסכמה של ההסתדרות לכך. אחת הסיבות שהעובדים רצו לעזוב את ההסתדרות היא כי היא הייתה בצד שלנו, כי אני ועופר עיני כביכול חברים".
אבל אתם באמת חברים.
"אז מה? יו"ר ההסתדרות ילך נגד עובדים בגלל היכרות אתי?".
כעת, אחרי שהיא עוזבת, ויגודסקי אומרת כי היא מבינה מדוע אנשים לא מעוניינים לעבוד בשירות הממשלתי. "אין קורלציה בין ההשקעה לבין התמורה וההערכה, ואני לא מדברת על כסף. בגלל זה אנשים טובים לא רוצים להגיע. יש עליהום וחוסר הערכה מכל הכיוונים. המגזר הממשלתי קשה בצורה בלתי רגילה".
