ביצירתו הספרותית "1984", טבע ג'ורג' אורוול את המושג "עֵצֵר פֶּשָע", וכך הגדירו: "עצר-פשע היא הסגולה להיעצר, כאילו באינסטינקט, על סיפה של כל מחשבה מסוכנת. היא כוללת את היכולת לא לתפוס אנלוגיות, לא להבחין בשגיאות לוגיות, לא להבין את הטיעונים הפשוטים ביותר... ולהיות משועמם ונרגז בגלל כל שרשרת מחשבות העלולות להוביל לכפירה. עצר-פשע פירושו, בקיצור, מעטה הגנה של טיפשות".
כך היא התופעה המלווה את הקמתה של מדינה פלשתינית, ומכונה בשפה מודרנית היום: 'אטימות מוחין'. ברברה טקמן זוכת 2 פרסי הפוליצר, אף העניקה לתופעה זו את התואר הרחב יותר: איוולת. בספרה המצויין, ממנו נטלתי רבות מההגדרות והאבחנות במאמרי, טבעה את המושג 'מצעד האיוולת'. כל החותרים להקמתה של מדינה פלשתינית על שטחי יהודה ושומרון ועזה, כגון: השמאל הרדיקלי, הימין הפרגמאטי, אירופה הדקדנטית, ארצות הברית הסקולארית, והערבים הישראלים והפלשתינים האירידינטים עצמם, כולם צועדים במצעד האיוולת לקראת התמוטטותם הבלתי נמנעת.
האיוולת הינה מדיניות שתוצאותיה הינן בניגוד גמור לאינטרס העצמי של הנוקטים בה. על המדיניות הננקטת לעמוד בשלושה תנאים: חובה היא שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמנה, ולא בראיה שלאחר מעשה. שנית, חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה היה אפשר לנקוט. והשלישית, שמדיניות האיוולת נשארת בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד. כל התנאים הללו מתמלאים באשר למדיניות האיוולת הננקטת על-ידי כלל הגורמים הפועלים למען הקמתה של מדינה פלשתינית נוספת (הקיימת כבר ירדן), ביהודה ושומרון ועזה. זוהי למעשה כניעה של המערב בפני ערב. כניעתה והתמוטטותה של תרבות חילונית המאמינה בדת הליברלית ונשלטת בידי דמוקטטורה של אליטות רודפות בצע ושלטון שהושג באמצעים של תקשורת המונים מגויסת ומושחתת. וזהו גם סופו של האיסלאם הרדיקלי החי על החרב והשנאה.
האיוולת הינה בתה של העוצמה. כולנו יודעים, וחוזרים על אמרתו של לורד אקטון, כי העוצמה משחיתה. אך היא גם מצמיחה איוולת. הכוח שיש בידיהן של האימפריות החילוניות משכיחות האל, וגם בידיהן של האימפריות הרוצחות בשם הא-ל, גורם להן להימנע ממחשבה. האחריות העליונה של העוצמה היא לשלוט בהיגיון רב ככל האפשר לטובת האנושות, האומה ואזרחי המדינה. בתהליך זה חובה לשמור על ראש פתוח ושיפוט זהיר ולהתנגד לקסם החשאי והמזיק של אטימות המוחין. אם השכל פתוח במידה הדרושה להבין כי מדיניות מסוימת מזיקה לאינטרס העצמי יותר משהיא מועילה לו, ואם יש בו די ביטחון עצמי להודות בכך, ודי חכמה לנקוט מדיניות הפוכה, זה השיא באמנות השלטון.
וכך, הדוגמה המיתולוגית לאיוולת, הינה טרויה. מדוע גררו שליטי טרויה את סוס העץ החשוד אל תוך עירם הבצורה, למרות שהייתה להם כל סיבה לחשוד שהיוונים טומנים להם פח? המחשבה הרציונאלית אמרה לטרויאנים כי מדובר בטכסיס מרמה, כאשר התעוררו משנתם וגילו כי הצבא היווני נמוג כליל, והותיר רק צאצא מוזר ומפלצתי למרגלות חומתם. לו נהגו בהיגיון, היו, לפחות, בודקים אם אין אויבים מסתתרים בתוך הסוס, כפי שאמנם הפצירו בהם לעשות: קאפיס הבכור, לאוקואון, וקסנדרה. דרך חלופית זו הייתה קיימת וניתנה לביצוע. אבל ההרס העצמי הועדף על פניה.
כך בדיוק, אירופה ואמריקה וישראל החילונית, התירו לסוס הערבי האלים להיכנס אל תוך עריהם ומדינותיהם הבצורות. למרות שהייתה להן כל סיבה לחשוד שהערבים טומנים להן פח. המחשבה הרציונאלית אמרה לתרבות המערבית החילונית כי מדובר בטכסיס מרמה. כאשר התעוררו משנתם וגילו כי הצבא הערבי של מוחמד נמוג, והותיר צאצא מוזר ומפלצתי בדמות איסלאם רדיקלי המתפשט באמצעים של הגירה וריבוי טבעי וטרור מדיני, פוליטי, ומזוין, החודר לתוכן תוך ניצול הדמוקרטיה כנגדן.
לו נהגו בהיגיון, היו לפחות, בודקים את כוונותיה של ההגירה האיסלאמית הרדיקלית הזו, ואת הצהרותיה הברורות, ואת דרכי פעולתה, כפי שאמנם הפצירו בהם לעשות: אלווין טופלר, סמואל האנטינגטון, ואוריאנה פלאצ'י. דרך חלופית זו הייתה קיימת, וניתנה לביצוע. אבל ההרס העצמי הועדף על פניה. האיסלאם הרדיקלי עצמו, עתיד לעורר עליו את יצר הקיום וההישרדות הקמאי של האנושות כולה, ואלה מול אלה יקומו למלחמה האפוקליפטית הבלתי נמנעת שתבשר את קיצה של ההיסטוריה המערבית והערבית כאחד. הלקח של פיגועי הטרור במגדלי התאומים ושל ה"אינתיפאדה" לא הופנם כראוי.
בספרו המופלא 'התמוטטות', כתב פרופסור ג'ארד דיימונד זוכה הפוליצר, כי קיימים מצבים שבהם חברה אנושית נמנעת מניסיון לפתור בעיות גלויות, משום שהמשך קיומה של הבעיה מועיל לאחדים מחבריה. ואכן, האליטות של העולם המערבי והערבי כאחד, מוצאות כי האינטרסים של הישרדותם בשלטון, מתנגשים באינטרסים של האנושות, עמיהם ותושבי מדינותיהם. ואותן אליטות בוחרות לפעול בדרכים שיביאו להן תועלת עכשווית, ואן זה משנה להן אם המעשים הללו מזיקים לכל האחרים. לכל אורך ההיסטוריה, מעשיהם ומחדליהם של מלכים, ראשי שבטים ופוליטיקאים שחתרו רק לטובת עצמם, היו סיבות תכופות להתמוטטות חברות.
פרופסור ג'ארד דיימון מזכיר בספרו גם את ברברה טקמן ואת מה שסיכמה על רגל אחת: "החשוב מכל הכוחות המחוללים איוולת פוליטית, הוא יצר השררה, שאותו כינה טקיטוס 'היוקד מכל היצרים'. " עבור התרבות המערבית זו הדת הליברלית והקפיטליסטית, ועבור התרבות הערבית זו דת האיסלאם הרדיקלי, שמלבים את אותו יצר השררה, ומעניקים לו כסות עיניים של מלחמת 'קודש' למען
כבוד האדם וחירותו מחד, והשלטת האמונה באללה מאידך. וזו כסות שקרית מופרכת מעיקרא, שסופה להתברר מהר מכפי הנדמה, בשעה שיצרי השררה האמיתיים יתנגשו אלה באלה. במלחמת אלילים זו, יכחידו הם אלה את אלה. כך תצמח חברה אנושית שאמונתה בא-ל היא אמונה זכה וכל מטרתה להרבות חסד ואמת בעולם.
פרופסור סיימון מגלה לנו מהו המפתח הראשי להצלחת חברה או לכישלונה. זו הידיעה מה הם ערכי היסוד שצריך להחזיק בהם, ואילו ערכים אפשר להשליך ולהחליף בחדשים, עם שינוי הזמנים. חברות האדם, מקבלות החלטות הרות אסון בשל מספר גדול של סיבות: אי-הטרמה, אי-תפיסה לאחר שהופיעה הבעיה, הימנעות מפתרון בעיה לאחר שנתגלתה, וכישלון הניסיונות לפתור את הבעיה. אבל באותה מידה קיימות חברות שהצליחו בפתרון בעיותיהן. חברה כזו, אומה כזו, הינה האומה היהודית ותורתה הנצחית.
צדו השני של המפתח הראשי להצלחת חברה לנצח בהישרדותה ואף להותיר את חותמה האלמותי על דפי ההיסטוריה, מעבר לנאמנות מוחלטת לערכי היסוד שלה, הינו מנהיגות הרואה את הנולד ומתווה דרך ברורה להתמודדות עם העתיד בטווח הקצר, הבינוני והארוך. מפתח זה מצוי בעם ישראל לדורותיו. הנאמנות לתורת ישראל הינה התנאי הבל יעבור להישרדותה של האומה העברית, והאמונה בחכמי ישראל הינה התנאי השני. חכמי ישראל זכרם לברכה, תמיד היו ממשיכיהם של נביאי ישראל, אשר ראו את הנולד ושרטטו מפה ומסלול ניווט מובנה אל העתיד המובטח. עתידה מלכות לשוב לישראל, עתידה הנבואה להתעורר מחדש, ועתידים חכמי ישראל להיות גם אור לגויים.
הדוגמה ההיסטורית המוכחת של נצח ישראל, של עם אמיץ ולו נביאים, חכמים ומנהיגים אמיצים מפיחה בעולם כולו תקווה. זוהי אמונת ישראל, ובה אופטימיות מובנית, אשר מלמדת לכל, כי העתיד ההיסטורי טומן בחובו את המהפך מעולם של "אדם לאדם - זאב", לעולם של "אדם לאדם - אוהב". מקובלים אנו שקיצה של ההיסטוריה המוכרת לנו כעלמא דשקרא, קץ עולם השקר של האגו האנושי העיוור לזולת, מבשר את לידתה של ההיסטוריה החדשה, המכונה 'עולם הבא', הלא הוא עולם האמת של ההתגלות הא-לוהית לישראל ולעולם כולו.
