איש לא האמין שהילד משכונת העוני "קאסם באשה" יהפוך לראש העיר הגדולה בטורקיה, ויסלול את דרכו לראשות הממשלה, וממעמדו זה יחל להכשיר את שאיפותיו ולצעוד לעבר המטרה הבאה, איש לא האמין וכשזה קרה אפילו רבים הפכו אותו למקור הערצה ומודל לחיקוי, אז למה בכל זאת הדבר מדאיג וחייב להדאיג את כל העולם הנאור?
הדבר לא היה זוכה להתייחסותי אם לא היה הילד הזה מעוצב על-ידי מספר דמויות איסלאמיות קיצוניות, ואם לא היה משתמש בשנאה כאמצעי לקידום מעמדו בעולם הערבי, כן זהו טייב רג'יב
ארדואן שיצר את הסדק הראשון באופי החילוני שעיצב כמאל אתאטורק למדינה המוסלמית החילונית הגדולה טורקיה, ארדואן שניפץ כל התזות שמודרניזציה ואיסלאם יכולים להתחבר, והוכיח מעל לכל ספק סביר כי ככל שהקדמה והמודרניזציה תעמיק, יישארו מי שימשכו בחוטים לאחור מתוך אידיאולוגיה דתית איסלאמית הרסנית, ויילחמו להחזיר את ימי קדם של האיסלאם הרדיקאלי.
ארדואן הסוני עובד בקו מקביל ל
אחמדינג'אד השיעי, שניהם מתעבים איש את רעהו על-רקע דתי, שכן הסונים רואים בשיעים כופרים והשיעים רואים בהשמדת הסונים כמצווה, אך לשניהם מטרה זהה ושונה בו בעת לשניהם הרצון להחזיר עטרה ליושנה, אך לכל אחד העטרה שלו שפועל להשגתה, בזמן שאחמדינג'אד עשה דרך ארוכה אך איטית להחזרת האימפריה הפרסית כאדון העולם, ארדואן פועל בצעדים ארוכים להחזרת האימפריה העות'מאנית לימי קדם.
ארדואן מודע לתיעוב של הערבים לכיבוש הטורקים בארצותיהם אך יחד עם זאת מודע לשנאה הערבית איסלאמית למדינת ישראל ולרעיון הציוני, ואת זה הוא ידע לנצל עד תום בכל הזדמנות ומעל כל במה, ובמקביל גם עשה מאמצים עדינים להחלשת מעמדו של מובארק כמנהיג הסוני של העולם הערבי, והעמיד את עצמו כמתווך לתהליך השלום באזור, וכשזה לא צלח והתהליך לא זז לשום כיוון החל במתקפתו החריפה על ישראל, והקיצוני היה בתמיכתו במשט הטורקי לעזה שאורגן על-ידי ארגון טרור טורקי, ואכן הצליח לסחוט מהעולם הערבי נקודות זכות, ומאז סיום הכיבוש העות'מאני במדינות ערב, הייתה זו פעם ראשונה שהמון מפגינים מוסלמים, מניפים את דגלי טורקיה ותמונות ארדואן בכיכרות וברחובות הערים, וקוראים קריאות תמיכה והערצה למנהיג המדינה שדיכאה אותם 400 שנה, והותירה אחריה פצעים פעורים ופרימיטיביות של תתרפא במאה שנים הקרובות, ומתגלה כלא פחות קיצוני מאחמדינג'אד אך הרבה יותר חכם ומתוחכם ופועל מתוך תכנון ארוך טווח ויעיל, ובעיקר צעדים איטיים ומחושבים שלא יקוממו עליו את העולם המערבי.
וכמו סוכרייה לילד קיבל ארדואן את צונאמי המהפיכות בעולם הערבי, מעורבותו מחושבת ומוחצת, נראית שולית במהפיכה המצרית אך ידיו היו במעש עד שמתחרהו הגדול נפל מעל מגדלי הקלפים, והותיר אחריו זירה איסלאמית סונית נעדרת מנהיג ומבולבלת, שכן הצונאמי עדיין לא שקט, והנה ארדואן מחכך בידיו ומצביע לעבר עצמו, וכבר מתחיל להתיישב על כס המנהיג של העולם האיסלאמי, ארדואן החל לנהל מערך שליחים למדינות האזור, שולח איומים לאסד ומחבק את אופוזיציות האחים המוסלמים והסלאפים, מתנה יציבות בהגליה זמנית של שלושה חודשים לאסד, שבזמן הזה האחים המוסלמים יחלו לכונן משטר חדש, ומארח אותם בטורקיה לוועידה בחסות המצביא העותומאני שתנחה אותם בדרכי פעולה בדרך להפלת המשטר, כדי להוסיף עוד ווי על לוח השח ויעבור למהלך הבא.
מי שחושב שחברות באיחוד האירופי היא מטרתו של ארדואן במהלכים הנוכחיים, הרי שאינו מבין את המפה המזרח תיכונית המשתנה בין המתוכנן למוצג, ככלל בעולם הערבי אין לאיש עמדה אחידה שמוצגת כלפי פנים וכלפי חוץ, לכל איש ישנה העמדה לאוזניים המערביות והאחרת לאוזניים הערביות, שבדרך כלל מוצגות זו בשפה האנגלית וזו בערבית ותמיד רצוי להקשיב לזו שבערבית כי לרוב היא העמדה המייצגת.
