אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, משפחת בוים היקרה שלמדנו מאז שנפטר זאביק גם להכיר אתכם יותר וגם להכיר את זאביק האחר, שאני לפחות פחות הכרתי כאן, דרככם ודרך החוויה המשפחתית שלכם;
ביום שישי לפני שבועות ספורים נפגשנו, אוהביו של זאביק בוים, בבית העלמין של בנימינה לטקס גילוי המצבה ובית הקברות מוקף אילנות גבוהים - זה היה יום באמצע האביב שבו קדרו השמיים והעצים התכופפו מהרוח וכיסו ויצרו בועה סביב בית הקברות הזה, שבו ישבו אוהביו של זאביק, דיברו על חייו, בשבחו ועל אהבתם כלפיו. ובפנים הקבר והאבנים שעדנה כיתתה רגליה בכל רחבי הארץ כדי להשיג אותן וכדי שיסמלו גם את החוזק שהיה בו כאדם וגם את רכותו בפנים, ומאחור דברי אהבה "תשמע קולי" ומלפנים סמל בית"ר שהיווה את כל אהבתו, הווייתו ומאפייני דמותו של ח"כ
זאב בוים. לא רק קורות חייו, ח"כ ושר, אלא מאפייני דמותו - מחנך ובית"רי.
בתוך הבועה הזו, שכיסו העצים, נשמעו השירים שמסמלים בעצם את אותו געגוע למה שזאביק היה - א"י הישנה והטובה. לא רק געגוע לימי בנימינה אלא לימים שבהם בנימינה כמשל הייתה לא"י כולה. זה קצת מוזר לומר את זה היום כי זאביק גדל בימים שבהם בנימינה עצמה וכל ההוויה הבית"רית ושל אנשי האצ"ל ומשפחתו שם חשה התנכרות מצד כל יתרת א"י - והיום כאשר מדברים על ימי בנימינה כל אחד רוצה לחזור למקום המיוחד הזה ולמה שהוא מסמל, כי הוא הפך להיות א"י היפה של כולם.
זאביק חסר היום לנו, לכולנו בכנסת. קולו חסר - הוא תמיד היה אומר כאשר ביקש לדבר או לומר דבר מה, שיש לי קול מיוחד שאפשר לשמוע בכל רחבי הבית הזה, לדעתי הוא גם השתמש במונח המוסיקלי המתאים לקולו. לא רק שחסר הקול החזק שלו, אלא בעיקר חסר תוכן דבריו. כי זאביק היה בית"רי בהליכותיו ומחנך בנאומיו. גם כשרב את ריבה של הארץ הזאת ולחנך לפי האידיאולוגיה שבה האמין, הוא תמיד עשה זאת במילה שנשמעת בהקשרו של זאביק בוים יותר מבכל הימים האחרים - המילה הדר. ההדר הבית"רי. כדברי ז'בוטינסקי שאמר שהבית"רי צריך להיות שקט בזעמו. זאביק ידע בקולו המיוחד ומתוך האידיאולוגיה והאמונה הפנימית הזו, לחנך באופן הבית"רי ביותר שמבטא את אותו הדר ולא רק את התגר.
גם לבית הזה זאביק בוים התייחס בכבוד, בית מחוקקים כמו שצריך להיות, לא מגרש משחקים פוליטי. כפי שבחדר ישיבות הממשלה גם כשהיה שר, תמיד חשב על טובת המדינה ולא רק על טובת משרדו הוא, כאשר הוא תמיד נאמן לכל החלטה שהיא החלטה דמוקרטית.
משפחת בוים, רבים ביקשו לדבר היום באירוע לזכרו של זאב בוים. יכולתי לראות גם את חילופי הדברים הקלים שהיו בין רצונו של ראש הממשלה לנאום לבין הרצון של ח"כ בני בגין, שלא לדבר על מה שקרה בסיעת קדימה לפני האירוע היום - מצאנו עצמנו מתחלקים במעט דקות, כאשר רוצים לדבר כל חבריו, גם יו"ר הסיעה
דליה איציק, גם חברו ח"כ
רוני בר-און, וגם אחרים שאמרו שגם הם רוצים לחלוק כבוד לזאביק ביום הזה.
כשסיפרתי שאדבר כאן, שאלו אותי האם אמרתי את כל אותם דברים לזאביק בחייו. כתבת עדנה על המצבה - התשמע קולי - אני לא יודעת אם הוא שומע אותנו היום ובוודאי אנו לא תמיד אומרים לחיים בינינו את מה שאנו כה מטיבים לומר לאחר שהם נפרדים מאיתנו - אבל בגלל מחלתו של זאביק, אני חושבת שהספקנו יותר מאחרים.
אנו רוצים לדבר בשבחו לא רק בשביל המשפחה ובשבילו, אנו רוצים שישמעו עליו ועל מה שעשה ואיך היה כאדם וכחבר כנסת וכאיש ציבור. לא רק עבור ציבור בוחריו בתוך קדימה, לא רק עבור ציבור בוחריו בקרב מצביעי קדימה בציבור הכללי - אלא עבור כל אחד מאזרחי המדינה הזו שיידע שגם בבית הזה ובמגרש הפוליטי אפשר אחרת ושישמעו על זאביק בוים לפני שהם מרימים ידיים מהפוליטיקה בכלל. שיאמינו שעוד יש אנשים כאלה, וגם אם הם הלכו מאיתנו, כל מה שהם האמינו בו נשאר איתנו.
יהי זכרו ברוך.
