בישיבת הממשלה קיים הרגל, אינני יודע אם לקרוא לו מגונה, אבל מוזר. יושבים שרים, והם מעלעלים. יש להם הרבה חומר, הם צריכים לקרוא, הם קוראים מברקים, דוחות, קטעי עיתונות. אבל ישנו שר אחד שאינו מעלעל בכיוון הזה, הוא מעלעל תמיד לצדדים. מעלעל דף ועוד דף, כי הוא קורא בספר. והספר שהוא קורא בו הוא ספר התנ"ך. והשר שמדובר בו הוא שר המשפטים יעקב נאמן. עכשיו אין לערב קודש בחול, אבל עבורו עבודה ציבורית ושליחות הציבור היא עבודה מקודשת, ויש לו ספר אחד, שניים – גם התלמוד, שהוא קורא שם ומעת לעת הוא גם חולק איתי ועם הממשלה איזו אבחנה חדשה שהוא גילה. ועל כן אני שמח להיות כאן עימו ועם תלמידי חכמים אחרים ורבנים גדולים. הרב הראשי לישראל, הרב מצגר. הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב הראשי לתל אביב-יפו, הרב לאו. ראש עיריית ירושלים – טוב, אתה הופך לתלמיד חכם, אתה תבוא מספיק פעמים לישיבות – ניר ברקת. ראש הישיבה, הרב יעקב שפירא. אני שמעתי עכשיו 'עוד אבינו חי'. עוד אביך חי. הוא חי. אני זוכר את הרב הגדול והדגול, הרב שפירא, והוא חי כאן ברוחך, ברוחכם, ברוח רבני הערים שנמצאים כאן, מגדולי רבני הערים בישראל וראשי הישיבות. אבל מעל הכל, ברוח שלכם תלמידים ובוגרים של ישיבת מרכז הרב. הייתי אכן מעבר לים, והגיעו אליי ברכותיכם ותמיכתכם ושמחתכם. ביקשתם לחזק אותי ואכן עשיתם זאת, משום שבמהלך השבוע הזה פסוק אחד הדהד בליבי: "חזק חזק ונתחזק". איש את רעהו נחזק. אנו זקוקים לחיזוקים האלה ההדדיים כל ימות השנה. אנחנו במאבק גדול. אבל יש לנו גם הישגים כבירים. לפני 44 שנים מימשו חיילי צה"ל בגופם את חזון הנביאים, והם החזירו את עטרתה של ירושלים למקומה הראוי. כולנו זוכרים את התיאורים של ירושלים במגילת איכה, מגילת החורבן, תיאורים קשים וכואבים. "ספקו עלייך כפיים כל עוברי דרך. שרקו ויניעו ראשם על בת ירושלם. הזאת העיר שאמרו כלילת יופי, משוש לכל הארץ?". ידידיי, עברו כמעט אלפיים שנים מאז החורבן, והיום ירושלים היא אכן כלילת יופי, משוש לכל הארץ. אנחנו חזרנו לירושלים כבנים החוזרים לביתם, חזרנו לירושלים כבונים. והיום ירושלים נמצאת באחת מתקופות הזוהר שלה. זו עיר פורחת ומשגשגת. אדוני ראש העיר, יש לי כמה הצעות לתוספות, שיפורים. אני תושב ירושלים. אנחנו זקוקים להמשך הפעולה, להמשך הבנייה, להמשך הפיתוח. כולכם רואים, תושבי ירושלים מהלכים בה בביטחון, בגאווה. ושוב כבימי קדם הפכה ירושלים לבירתה הזוהרת של היהודים. אין עוד עם בעולם שהצליח לקומם את בירתו אחרי שנים רבות כל כך. אני הזכרתי בשנה שעברה – הרי אנחנו נפגשים כל שנה פה בזמן הזה – ובשנה שעברה הזכרתי את העובדה שהעיר ירושלים מוזכרת בתנ"ך מאות פעמים. להבדיל, כן? להבדיל אתם יודעים ממה. היום אני רוצה לדבר על הקשר הארצי בין העם ובין ירושלים. וכשאני אומר הקשר הארצי אני מתכוון לארץ, לאדמה, בעצם אני מתכוון למעמקי האדמה. משום שהקשר הזה לפעמים נמצא חבוי מתחת לפני האדמה, אבל הוא הולך ונחשף. השבוע, לציון יום ירושלים קיימתי את ישיבת הממשלה במגדל דוד, וזה היה מאוד מרגש. ואני מודה לך ראש העיר על האירוח החשוב וגם על התוכנית שהשקנו להעצים את ירושלים. אבל בהזדמנות הזאת ביקרתי באתר, קודם כל לפני ישיבת הממשלה, ירדתי למרתף ושם יש דגם מופלא של ירושלים שנעשה באמצע המאה ה-19, הדגם כפי שהוא. באמצע המאה ה-19 כבר היה רוב יהודי שוב בירושלים. לפני מאה שישים שנה. ואתה רואה בדגם את העיר, אתה רואה את בית הכנסת, זה לא היה בית הכנסת 'החורבה', היה לו שם אחר. מפואר, עומד, ועוד בית כנסת מפואר, עומד. ואתה רואה את הרובע היהודי. ואנחנו יודעים שפני העיר, ניסו לשנות אותה ועקרו אותנו משם. אז חזרנו, שבנו ובנינו מחדש. בית הכנסת עומד עכשיו מושלם כבימי זוהרו. לאחר ישיבת הממשלה ביקשתי לעשות סיור מסביב למצודה, למגדל דוד. בטעות חושבים רבים שאת המצודה והמגדל בנה דוד המלך. האמת ההיסטורית היא אחרת כמובן, אבל למקום הזה יש קשר אמיץ לפרקים הדרמטיים ביותר בתולדות עמנו. ובמתחם המצודה אני נחשפתי לעדויות ארכיאולוגיות, לא רק מימי בית שני אלא גם כאלה שהולכות אחורה לימי בית ראשון. בפעם הראשונה ראיתי ממצאים חדשים שנתגלו בחפיר שנמצא בקרבת המצודה, הוא צמוד למצודה וייפתח בקרוב לציבור. כן, אנחנו נממן אות זה שיוכלו להאיץ את הדבר הזה. ובין היתר נחשף שם מקווה וגרם מדרגות גדול שהוביל לבריכה מפוארת. לפי ההערכות כנראה שמדובר בארמונו של הורדוס. הורדוס כידוע לכם מאוד אהב בריכות שחייה. אבל זה לא הדבר המרגש. מה שמרגש באמת זה שבשרידים של החומה מתקופת החשמונאים, ממש צמודים להם, במקום חשיפתם רואים אבני בליסטראות. שאלתי מהן האבנים הללו, והסבירו לי שאלה אבני בליסטראות ששוגרו על-ידי הסלבקים בזמן המלחמה של החשמונאים בהם. כלומר, הנה עדות חיה למאבק שבסופו שוחררה ירושלים וטוהר בית המקדש. אמר הרב לפני דקות אחדות שלאבנים הללו יש נשמה. הנה אבנים שמספרות את סיפור עמנו. ההיסטוריה של עם ישראל מצויה באבנים האלה. ירושלים כולה לאורכה ולרוחבה, מלאה באתרים ארכיאולוגיים מתקופות שונות, שכולן חושפות את הקשר העמוק בין העם היהודי ובירתו, ירושלים שחוברה לה יחדיו ולא תחולק עוד! אני יודע שאתם חשים את הקשר הזה עמוק בלבכם, הוא משקף את עצם הווייתכם ואת שליחותכם. הרי אין דבר יקר לכם מתורת ישראל, ועם ישראל, וארץ ישראל שליבה בירת ישראל ירושלים. ואני רואה את תפקידכם כמי שחובשים את ספסלי הישיבה המהוללת הזאת כתפקיד כפול. מצד אחד ללמוד תורה ולגדול בה, ומצד שני – ולא פחות חשוב מכך – ללמד תורה ולהעשיר את העם שבתוכו אתם חיים, העם שלנו. אם מותר לי להתבטא ככה, אני רואה בכם סיירת של תורה. יש פה כמה שהיו או יהיו בסיירות אחרות, אבל אתם סיירת של תורה. ובדומה לתפקידה של הסיירת בצבא שהולכת לפני המחנה, כך גם אתם הולכים לפני המחנה כדי להאיר את דרכו. אבל אם אני יכול לתת עצה, מניסיון אישי פשוט, תמיד שמרו על קשר – קשר עין, תמיד לשמור על קשר עם המחנה. כי חלוץ שאין מאחריו מחנה הופך לתועה במדבר. ואם הוא מחובר למחנה הוא חודו של כוח גדול. ואתם כולכם – רבנים, אברכים ותלמידים – אתם שומרים ואני בטוח שתמשיכו לשמור על קשר עם ישראל כולו, עם המחנה הגדול. כי רק שמירה על אחדות האומה תשמור על שלמותה. ירושלים תוכל להוסיף להתפתח רק אם עם ישראל ימשיך להתפתח, ועם ישראל ימשיך להתפתח רק מתוך אחדות. אחדות רוחנית, אחדות אידאית, אחדות מעשית. יש כוח עצום באחדות, כוח שמרכז את מרב הכוחות בעם סביב הדברים החשובים לנו, היקרים לנו, הקדושים לנו, ואין דבר שהוא קדוש לנו יותר מירושלים. ואנחנו נשמור על ירושלים, נשמור על אחדותה, נבנה אותה, נטפח אותה, נשמור על ירושלים והיא תשמור עלינו. וכיוון שנשאלתי, אני משיב לכם לא רק בברכת חג שמח אלא בברכת חג שמח ולשנה הבאה בירושלים הבנויה יותר! תודה רבה לכם. חג שמח.