האם אזלו אצלנו בעלי רעיונות חריגים במערכת הביטחון? האם דעותיהם כיום מקובעות בסטנדרטים מערביים "הומניים" ופשרניים? ממה אנו חוששים אם נעשה מהלכים שהאויב יבין שגם לנו יש קלפים חזקים ולא קונבנציונאליים בשרוול?
הבה נהרהר בקול רם:
מדוע שב"דרכים עלומות" (המוכרות היטב לבכירי המוסד בעבר והיום) לא נתחיל להעביר כלי נשק ותחמושת (שכבר לא בשימוש צה"ל - ויש די מזה) למפגינים בסוריה, כדי שיוכלו להגן על עצמם וכדי שיפגעו בהנהגה הסורית - זו המתועבת אשר משסה בנו את הכלבים הפלשתינים שלהם בגבולותינו ממש בימים אלו, ומציידת בנשק ובידע את אויבינו בלבנון וברצועת עזה זה שנים רבות?
מדוע שלא נתמוך בסתר בצורה כזו בארגונים המחתרתיים האירניים הלוחמים בשלטון האייתולות, בשלטון הרקוב והמסוכן הזה הקיים כיום באירן והמצייד מדי יום את החיזבאללה ואת החמאס?
מדוע שלא נבהיר ל
ארדואן הטורקי שאנו עשויים לתמוך במחתרת הכורדית בארצו אם יממש איומיו ויעשה לנו צרות עם כל מיני משטים ותמיכה בחמאס?
ואם נעשה כל זאת - האם נשמע גינוי מיפי-הנפש האירופיים בנאט"ו אשר הורגים מדי יום עשרות אזרחים בלוב?
האם נקבל גינוי מהמזכיר החלקלק והמתלקק של האו"ם-שמו"ם, או שמא
הילרי קלינטון תאמר לנו ש"נו, נו, נו, כך לא מתנהגים" (אבל בפקיסטן ובאפגניסטן מותר להרוג בלי אבחנה ולהגיד אחר-כך אופססס...).
אז ממי אנחנו מודאגים אם נעשה צעדים נחושים ונבונים אלו שיראו לכל שיש לנו עוד מה להציע מבחינת התראה כלפי כל אויב?
לא מחכה לתשובות. מחכה למעשים.
