יש שיטענו כי ביבי אינו מתאים להגדרה של איש צבא לשעבר. לדעתי, ביבי אומנם לא היה גנרל, אך היות שהוא עצמו עשה שימוש רחב בעברו הצבאי בסיירת כדי לקדם את ענייניו הפוליטיים, הרי שהוא נכנס להגדרה זו בקלות יתרה.

דיכטר הוא גם ראש שב"כ לשעבר וגם בוגר הסיירת (מתקופתם של ביבי וברק). עובדה זו תאפשר לו בבוא היום להחליף נבחרת.

על פניו נראה כי מקומו הטבעי של מופז היה בנבחרת הסיירות של הליכוד-עבודה. לפעמים נדמה שהוא נקלע בטעות בין חבורת יוצאי השב"כ והמוסד בקדימה. לדעתי, הצטרפותו לקדימה רק תרמה להתפתחותו הפוליטית. לו היה נשאר בליכוד, הוא היה עוד אחד שמיישר קו עם עמיתיו הקצינים בדימוס. בדידותו בקדימה אילצה אותו לפתח דעות פוליטיות ומדיניות עצמאיות לחלוטין, עובדה שתועיל לו רבות בהמשך חייו הפוליטיים.

הסנונית הראשונה בפלישת הגנרלים לחיינו הפוליטיים הייתה כניסתו של האלוף משה כרמל לממשלה השביעית (כנסת שלישית). אך כידוע, סנונית אחת מעולם לא בישרה את האביב. מספר שנים מועט לאחר מכן, הניף משה דיין את האות לאביב הגנרלים, כאשר כבש מידי אשכול, כך ממש, את תפקיד שר הביטחון בממשלה ה-13. אין ספק כי הצלחותיו במלחמות ישראל פרשו בפניו שטיח אדום. בממשלה ה-16 היה אביב הגנרלים בעיצומו, בממשלה כיהנו שלושה רמטכ"לים לשעבר ואלוף אחד בדימוס – משה דיין, יצחק רבין, חיים בר-לב ואהרון יריב. ישראל יצרה מודל חדש בעולם המערבי, לפיו שר בממשלה הוא שלב נוסף במסלול הקידום הצבאי. אנשי הצבא לשעבר ניצלו עד תום את אפקט ההילה סביב ראשם כדי לכבוש את המרחב הפוליטי. בזמנו הילכו שמועות, כי פנחס ספיר עודד את מכירת חוות השקמים לאריאל שרון בתקווה שהדבר יעכב ואולי אף ימנע את כניסתו לפוליטיקה. תנועת הקצינים הלכה וגברה. בממשלה ה-18 כבר כיהנו חמישה גנרלים ואיש מוסד לשעבר. משה דיין, עזר ויצמן, אריאל שרון, מאיר עמית, מרדכי ציפורי ויצחק שמיר (מוסד). אנשי הצבא קלטו והפנימו - הדרך לממשלה פרוצה. שמיר (מוסד) היה הראשון שהתיישב על כס ראש ממשלה. בממשלות ה-23-21, הנתונים הראו שלושה רמטכ"לים לשעבר, שני אלופים בדימוס וקפטן אחד: יצחק רבין, מרדכי (מוטה) גור, חיים בר-לב, עזר ויצמן, אריאל שרון ובנימין נתניהו. בממשלה ה-24 הצטרפו עוד שני גנרלים לחיינו הפוליטיים - רפול וגנדי. בממשלה ה-25 (צד שמאל של המפה הפוליטית???) כיהנו חמישה גנרלים בדימוס - יצחק רבין (ראש ממשלה), מוטה גור, בנימין בן-אליעזר, אפרים סנה ואהוד ברק. בממשלה ה-27 (צד ימין של המפה הפוליטית???) כיהנו גם כן חמישה קצינים לשעבר, ביבי נתניהו (ראש ממשלה), רפול, יצחק מרדכי, אריאל שרון ואביגדור קהלני. בהמשך, המספר גדל. בממשלה ה-28 כיהנו שישה מבחורינו הטובים - אהוד ברק (ראש ממשלה), יצחק מרדכי, בן-אליעזר, אפרים סנה, מתן וילנאי ואמנון ליפקין-שחק. לאט לאט גם עוצבה מסורת, לפיה רק קצינים בדימוס יכהנו בתפקיד ראש הממשלה. בממשלה ה-29 עלה מספר הקצינים לשעבר לתשעה - אריאל שרון (ראש ממשלה), פואד, שאול מופז, ציפי לבני (מוסד), מתן וילנאי, אפרים סנה, גנדי, גדעון עזרא (שב"כ) ואפי איתם. עינינו הרואות - לתנועת הקצינים הצטרפו גם יוצאי השב"כ והמוסד. אין כמו שיר הרעות. בממשלה ה-30 כיהנו 8 קצינים בדימוס, אריק שרון (ראש ממשלה), ביבי, גדעון עזרא (שב"כ), שאול מופז, מתן וילנאי, ציפי לבני (מוסד), אפי איתם ופואד. בממשלה ה-31 קרתה תקלה - לראש הממשלה נבחר האזרח אהוד אולמרט, שרבים בארץ סבורים כי היה ראש ממשלה מצוין. רק ימים יגידו ויגלו מה היה משקל החבורה הצבאית בסיום כהונתו ובהחזרת איש צבא בדימוס לראש הפירמידה. למרות שאולמרט היה אזרח, ממשלתו שברה את השיא במספר הקצינים סביב שולחנה. ממשלתו כללה עשרה אנשי ביטחון - אהוד ברק, שאול מופז, מתן וילנאי, אפרים סנה, ציפי לבני (מוסד), פואד, גדעון עזרא (שב"כ), אבי דיכטר (שב"כ), רפי איתן (שב"כ) ועמי איילון (שב"כ). יש לציין כי אהוד אולמרט גם היה אחד מראשי הממשלה הנדיבים ביותר במתן סמכויות לראשי מערכת הביטחון. האם מישהו מכיר עוד ממשלה בעולם החופשי שסביב שולחנה ישבו, בה בעת, ארבעה יוצאי שב"כ? מי אמר עניינים חברתיים ולא קיבל?

הבחירות האחרונות היו ציניות במיוחד, הן יצרו אשליה כאילו אנו מצביעים עבור אידיאולוגיות שונות. אך בפועל, כל מה שהתבקשנו לעשות הוא להכריע איזו כת תשלוט בחיינו הפוליטיים, האם יוצאי השב"כ והמוסד במסגרת קדימה, או יוצאי הסיירת במסגרת הליכוד והעבודה. לכל מי ששכח, בנבחרת הליכוד והעבודה הוצבו יוצאי הסיירות ונספחיהם, ביבי (סיירת), אהוד ברק (סיירת), משה יעלון (סיירת), מתן וילנאי (סיירת), יוסי פלד ופואד. ואילו בנבחרת קדימה הוצבו יוצאי המוסד והשב"כ, ציפי לבני (מוסד), גדעון עזרא (שב"כ), אבי דיכטר (שב"כ וגם סיירת), ישראל חסון (שב"כ) ושאול מופז (צבא, נראה שנקלע למקום בטעות). בבחירות האחרונות גברו יוצאי הסיירת על יוצאי השב"כ והמוסד. בממשלה ה-32 מכהנים הקצינים בדימוס, ביבי (ראש ממשלה), אהוד ברק, משה יעלון, יוסי פלד, מתן וילנאי ופואד (שבינתיים פרש). רק לאחרונה הצטרפו לקדימה יעקב פרי (שב"כ) ודן חלוץ (רמטכ"ל לשעבר, שמסיבות מובנות לא יכול להצטרף לנבחרת הסיירות), ניתן לנחש לאן יצטרפו מאיר דגן (מוסד), יובל דיסקין (שב"כ) וגבי אשכנזי (רמטכ"ל). ועוד לא אמרנו דבר לגבי עמרם מצנע.

אם יש מישהו שעדיין מאמין כי קיים סיכוי שראש ממשלה בישראל לא יהיה גנרל לשעבר, שיקום. לא היה ואין לי כל דבר נגד מי מהנזכרים במאמר, להפך - אני חושב שכל אחד ואחד מהם הוא דמות ראויה ביותר. יחד עם זאת, דעתי משתנה כאשר מדובר בקבוצה שרואה הכל דרך משקפיים ביטחוניים ואחד מכישוריהם הבסיסיים הוא ליישר קו לימין. אם אין מדובר בהפיכה צבאית, אז מה זה כן?

בדיקה עובדתית מגלה, כי תשעה רמטכ"לים מתוך 19 שפרשו, המשיכו מכס הרמטכ"ל לשולחן הממשלה - דיין, רבין, בר-לב, מוטה גור, רפול, ברק, אמנון ליפקין-שחק, שאול מופז ויעלון. כנראה שגם ה-עשירי (גבי אשכנזי) בדרך. מסלול קידום כבר אמרנו? בדיקה עובדתית מגלה, למרבה ההפתעה, כי כל מלחמות ישראל פרצו כאשר בראשות הממשלה עמדה אישיות פוליטית שאינה איש צבא בדימוס. מלחמת סיני – בן-גוריון; מלחמת ששת הימים – לוי אשכול; מלחמת יום כיפור – גולדה מאיר; מלחמת לבנון הראשונה – מנחם בגין; מלחמת לבנון השנייה – אהוד אולמרט; עופרת יצוקה – אהוד אולמרט.