הלב נחמץ כל אימת שנשמעים דיווחים על רצח חסר אבחנה שמבצע המשטר הסורי באזרחיו. עדויות רבות לדיכוי ההמוני זולגות למדיות השונות, ואינן מותירות מקום לדמיון, כשגופות של קשישים וילדים נערמות זו לצד זו כאמצעי לשימור שלטונו של רופא השיניים אסד ועדתו העלאווית. מנהיג סוריה מתגלה כחסיד ממושמע של מקיוואלי בדרכו לטפל במתנגדים פוטנציאליים בשיטת "מחאותיהם של המתים אינן נשמעות". העם הסורי משווע לסיוע מן החוץ ומעצמות העולם גוררות רגליים במלחמות אגו המסרסות כל ניצניה של פעולה לטובת העם המדוכא.
על-רקע מצבה העגום של סוריה בולטת שתיקתה של הנהגת ישראל, מחשש שתצטייר כמתערבת בענייניה הפנימיים של סוריה. בעבר ביצעה זאת ישראל אינספור פעמים, לעיתים באמצעים אלימים (על-פי גורמים זרים), אך כיום ראש הממשלה ושותפיו נותרים אילמים נוכח הפעולות הנפשעות של המשטר בדמשק.
למעט תגובות ישראליות אשר המקבילה שלהן בעולם הילדים היא "אמרנו לכם", ו"א"ום שמום", אך מתעלמות מכך שיש באפשרותנו לסייע לסורים האומללים דרך גבולנו המשותף.
בינתיים צופה נתניהו בעיניים כלות בתצוגת מדינאות מרשימה מבית מדרשו של מנהיג טורקיה,
ארדואן, היחיד אשר מגלה מנהיגות נדירה, חרף העובדה שבעבר לא היסס לתמוך באסד. ארדואן לא מחכה להחלטות האו"ם שספק אם תגענה, ופועל באורח אנושי, גם אם לצורכי בחירות, ומאפשר לפליטים לעבור את הגבול לארצו, ולקבל סיוע. כך נוהג נבחר ציבור שלא מפחד או מהסס.
ההנהגה בירושלים שוגה פעם אחר פעם. במקום לנסות ולשבור את מעגל האדישות העולמי באמצעות מחווה לעם הסורי שתבטא הלך רוח שונה משהתרגלו אליו בפעולות הקואליציה הנוכחית.
מדיניות ישראל זוכה בצדק לקיתונות של רותחין כל אימת שסוגרת היא את שעריה בפני רבים. בפניהם הכלות של ניצולי מלחמת האזרחים בדארפור, תוך התעלמות בוטה מהסכמים בינלאומיים עליהם היא חתומה, גם זוכי פרס נובל ואנשי אקדמיה הושבו ריקם, וזאת משום שהשקפתם הפוליטית אינה משרתת את התקרבנותה הכרונית של המדינה הציונית. מעדיפה היא לקדם בברכה פושעים רבים, ובלבד שיהיו יהודים, במסגרת חוק השבות.
המשבר בסוריה מהווה הזדמנות לשנות את תפישת הקורבנות והאימה מפני זרים ששותפים לה חלקים רבים בציבור, לא עוד שער נעול בפני המסכן, אלא להפך.
באפשרותנו לנקוט בפעולה מפתיעה באנושיותה, ולהכריז שאנו מקבלים אלינו, באופן מסודר (ככל שניתן), מעברם של עד 3,000-4,000 פליטים, שישתכנו בישראל ויקבלו טיפול מסור. דווקא לאחר אירועי ה"נכבה" וה"נקסה", ניתן להפוך את גדרות הדמים ברמת הגולן שגבו את חיהם של עשרות פלשתינים אך לאחרונה, לגדרות של חמלה.
אותם המדוכאים ישובו לסוריה לאחר יעבור זעם, ולהסכמתנו לקבלם תהיה השפעה על השיח הפנימי בסוריה, האופן החד-ממדי בו נתפשת ישראל בעולם הערבי יתערער, לא עוד בריון אכזר ואדיש, אלא אומה המורכבת מאנשי חמלה והבנה למצוקות האדם באשר הוא אדם.
לאור הניוון הערכי שחווים נבחרי הציבור שלנו, עלינו, הציבור האזרחי בישראל, החובה לאלצם לבצע את המהלך. אך נוכח אישורם של חוקים גזעניים ושיח פוליטי חד-גוני, גם החברה הישראלית לוקה בעיוורון מוסרי הולך וגדל. יהודי ישראל והעולם ממוקדים לאורך השנים בחורבנם האישי בלבד, על כך יעידו ימי זיכרון למכביר, אזכור סבל השואה ורדיפות אנטישמיות אחרות לאורך השנים בגולה, אך נראה כי העם היהודי נוקט באדישות נוכח כאבה של אוכלוסיה אזרחית שנטבחת ואין איש פוצה פה.
חרף השוני, קיים לא מעט במשותף בין פועל הדחק במפעלי הפריפריה בישראל, והחקלאי המסכן מדרעה, או חמת, בעיקר הרצון להתפרנס ולצאת מסבך העוני. אך בעוד הסורי מקריב את נפשו ושכרו למען עתיד אחר לילדיו, הישראלי מביט בו במבט מלגלג, בבחינת "בנפול אויבך תשמח". האו"ם מגלה שוב את ערוותו ברבים, מדינות להן אינטרס כלכלי ביחסים עם סוריה, כרוסיה וסין, מסכלות כל גינוי כלפיה, שכן "לא מדובר בסכנה לשלום העולמי", ואנחנו שותקים.
מדוע לא נצא להפגין מול שגרירויות אלו בתל אביב? על קולם של אנשי שמאל וערביי ישראל להישמע גם כאשר המחאה מכוונת כנגד משטרים ערביים, ועל הימין לדבוק בגישה הומנית כלפי אזרחים סורים חרף מוצאם, נוכח הטבח המתחולל במדינה. במידה שלא נפעל כך נצטייר, ובצדק, כמי שבוחרים את צו מצפונם בכפוף לשיקולים פוליטיים.
מחובתנו האזרחית והמוסרית לדחוף את קברניטי המדינה לפעולה המתוארת לעיל, ששיקולי רווח והפסד בתחום המדיני אינם זרים לה, וכאן מדובר ברווח בכל הגזרות - מצפונית ומדינית. עבור נתניהו ודומיו, חשוב יותר להיחלץ מהמבוי המדיני הסתום. סבורני שניתן לשכנעו כי המהלך יספק טיעון נגד למי שרואה בישראל ומדיניותה מקור לחולאי המזרח התיכון.
ועבורנו, הציבור בעל תפישת העולם הליברלית, אשר מצוקות אדם אחר אינן בטלות לדידו גם כשקיים הבדל במוצא האתני ואף בגבולות גיאוגרפיים - תהיה זו הזדמנות לממש את האידיאלים לאורם אנו חיים ומחנכים את ילדינו, ולסייע בידי מי שידם אינה משגת. זכר לעוולות עבר שלא קיבלו מענה בזמן אמת.
אין מקום לשתיקה הרועמת של ישראל, או בווריאציה על דברי הנרי דויד ת'ורו - "עלינו להיות קודם כל בני אדם, ורק בשעה נוחה יותר, יהודים או ישראלים".
