אתמול פורסם לראשונה מהי אותה ראיה חדשה וסודית שבגינה דחה בית המשפט את מתן גזר הדין במשפטו של
רוני רון, הסב שהואשם ברצח נכדתו רוז פיזם בת החמש. וזו הראיה הדרמטית שחיכינו לה בציפורניים אכולות - הסבא הוא בוגר מוסמך בקרב מגע ולכן כל מכה שלו היא קטלנית. לא פחות ולא יותר.
ההגנה טוענת שיש כאן חיזוק לקו לפיו פרץ האלימות שקטל את הילדה אינו פרי תכנון מוקדם, שכן הסב האומלל, כמו שמשון הגיבור בשעתו, קולל שלא בטובתו במתת כוח אומללה. אם אין תכנון וכוונה תחילה - לא תיתכן הרשעה ברצח, את זה למדנו לא מזמן בפסק דין אחר, שנוי במחלוקת וכואב לא פחות בעניינו של
אריק קרפ. במקרה ההוא ההגנה הצליחה להוכיח שמות הקורבן נגרם כתוצאה מתגרה ספונטנית שיצאה מכלל שליטה.
אבל בואו נעזוב לרגע את הדין הפלילי ונחשוב בהיגיון. נכון, לא תמיד ההיגיון מתיישב עם המשפט, אבל פער כל-כך גדול, גם הוא לא ייתכן, אחרת ספר החוקים יכול להפוך לאסופת מערכונים במקום לשמש כמדריך לעשיית משפט צדק.
תארו לעצמכם שמישהו קונה סכין קצבים, דוקר באמצעותה את השכן שלו ואחר-כך טוען שהתוצאה המצערת נובעת מהלהב החד של הסכין. תארו לכם שמישהו חונק למוות את אשתו ואחר-כך טוען שהכרית תפורה מחומר לא מספיק נושם. תארו לכם שמישהו דורס בכוונה את חמותו במגרש החניה ואחר-כך טוען שבדיוק אתמול הוא שימן את דוושת הגז.
זה בכלל לא הוא, זה אמצעי ההרג. סכין, כרית, דוושות, ידיים, מה זה חשוב. זה הכלי שיעיל מעבר למצופה. תחשבו, איזה יופי של אליבי זה יכול להיות? קודם תשתלם באומנויות הלחימה ואחר-כך תרצח. פתרון כל-כך פשוט, איך לא חשבו על קודם? וקו ההגנה המופרך הזה לא רק שזועק באי-סבירותו, הוא עוד עלול לשמש בעתיד כתקדים משפטי.
אבל סכנת האליבי שהעליתי פה היא רק צד אחד של מבחן התכנון שעובד דווקא לרעת רון ולא לטובתו. הרי העניין המרכזי פה הוא האחריות של האדם למעשה - כי אם אתה, האדם הסביר, יודע שניחנת בכוח קטלני, לא תחשוב פעמיים לפני שאתה משתמש בו? ואם בכל זאת השתמשת בו, עליך לשאת בתוצאות יהיו אשר יהיו. יותר פשוט מזה לא יכול להיות.
הקו החדש (והמקורי מאוד, יש להודות) של ההגנה הוא לא יותר מאשר עלבון לאינטליגנציה. אם כבר, צריך היה לשמש את התביעה שהייתה יכולה לטעון שרוני רון ידע שפגיעת האגרוף שלו קטלנית ולקח אותה בחשבון כחלק מתכנון הרצח. במילים אחרות, אם לא היה לרון כזה כוח, אפשר היה לטעון שהוא לא התכוון - "בסה"כ רצה להפליק לקטנה כדי שתשב בשקט", אבל רון ידע למה הוא מסוגל וזה כבר שומט לגמרי את הקרקע תחת טיעון היעדר הכוונה.
לכן, אם כבר, האגרוף השרירני של רוני רון הוא האקדח המעשן ולא חבל ההצלה. נקווה רק שגם בית המשפט יחשוב כך ולא יכשיר אלימות מופרזת במקום להוקיע אותה.
