הטבח בסוריה יסתיים בנצחונו של העם הסורי על המשטר המאפיונרי. למן הרגע שבו מזהה עַם מדוכא ומושפל דרך להיחלץ מן הרעה, נחסמת השיבה לאחור. דיכוי ההתקוממויות הוא אפוא זמני בלבד והפלת משטרו של בשאר אסד בלתי נמנעת. סוריה זרועה תאי מרד קלי תנועה וניידים אשר יכריעו את הצבא הסורי המסורבל גם אם זה ייקח חודשים ואפילו שנים. הפור נפל. ישראל צריכה לעקוב עם היד על הדופק לאשר יתחולל בסוריה לאחר השליטה העלאווית. אין ספק שפני המזרח התיכון יהיו פנים אחרות ולאו-דווקא חדשות. ההתקוממויות בתוניס, בלוב, בתימן ואפילו במצרים ישפיעו בצורה זו או אחרת על היחסים בין המדינות במזרח התיכון. אבל סוריה היא סיפור אחר, הרבה יותר דרמטי וההשפעה הישירה שתהיה למדינה זו על בטחונה של מדינת-ישראל חייבת להישקל אצל קובעי המדיניות בירושלים. הגבול של ישראל עם סוריה הוא גבול נפיץ שיכול להתלקח בן-רגע ועשרות אלפי טילי משחית ינחתו עלינו בטרם יספיק צה"ל לנטרל את עמדות הירי. האנדרלמוסיה שתתתרחש בישראל יכולה גם להבעיר את הארץ ולספק לערבים בתוכנו עילה והזדמנות להילחם בנו מתוכנו. לונה-פארק זה לא יהיה. סוריה כיום מגשרת בין אירן לבין החיזבאללה בלבנון ואמצעי לחימה מועברים דרכה תדיר כמעשה של יום-יום. זהו הצינור הראשי המבטיח את שליטתו של החיזבאללה בלבנון כשהיעד המרכזי הוא פגיעה אנושה במדינת-ישראל. האם הגשר הזה ימשיך להתקיים? האם מדינת-ישראל צריכה לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שייפול דבר בסוריה? יש לישראל אינטרס מדיני ראשון במעלה שהגשר הזה יתמוטט וסוריה תהפוך למדינה דמוקרטית שתחצוץ בין אירן ללבנון, דבר שיבטיח את היחלשות החיזבאללה עד להפיכת ארגון המרצחים הזה לגורם שולי באזור. העם הסורי יכול לצאת לדרך חדשה ומלאת תקווה. אם הסורים יתמקדו באיכות חייהם, ברווחתם, ויזנחו את דרך המלחמה, יכולה לצמוח מזה ברכה גדולה למדינת-ישראל. קני הטרור בדמשק יודברו וגם החמאס ייפגע. לבנון יכולה לשקם את עצמה כמדינה חופשית בלי מוראם של אירן והחיזבאללה, וייפתח בפני מדינת-ישראל חלון הזדמנויות להשכין רגיעה, אם לא שלום של ממש, בצפון המדמם הזה מזה למעלה משישים שנה. האם מדינת-ישראל יכולה להשפיע על מהלך העניינים בסוריה לתועלתה?