הפרדוקס של היהודי בארצו
דומה לסוס הרודף אחר זנבו.
סכסוך בלתי פתיר - אמר ראש הממשלה נתניהו
ואני אומר לכם - שלום עם ערבים הוא חיזיון תעתועים.
וכבר אמר דוד המלך בתהילים: "בקש שלום ורודפהו".
דעו,
היכן שהחרא נמצא,
טבעי שיהיו שם זבובים ומיני רבושים.
ולחלופין,
גם אם נהיה לדבש
יבואו הדבורים ויעקצו
אין יותר בריחה מהטבע.
צו השעה! חומה לבנות חובה ומהר.
בבחינת אותו כובע רשת המגן על רודה הדבש/כוורן/דבוראי
"תובנה לשמאלנים"
תפסיקו עם הפלצנות שלכם,
ואם נגמרה מרכולתכם
שובו לספר ולשירה.
ותרדו מהמציאות.
כי אין אתם יכולים להפוך פרוזה לפוזה
אין שלום עם אח שנאמר עליו
"והוא יהיה פרא אדם ידו בכול ויד כל בו ובקרב אחיו ישכון"
זהו מצב קבוע ונצחי שאינו ניתן לשינוי.
הדינמיות של המושג שלום בטבע האדם
נמצאת לא במימושו, את המימוש הצליח בינתיים רק זה ה"עושה שלום במרומיו"
אלא בלבקשו ולרדוף אחריו.
ולחיות בינות לחיפוש תוך כדי רדיפה אחריו ממש.
אשרי האדם שהשכיל להבין זאת
השלום הוא אופק
ועל כן, כשמציבים גדר/חומה/גבול.
אלה החיים בתחומה, חיים במשתמע בשלום עם אלה שמחוצה לה;
לא תמיד ביניהם וחבל.