הטור של פריצי

זו בקירוב צריכת הקוטג בישראל שכולם חוגגים סביב הגביע שלו. אבל 25 אלף טון לשנה זו גם צריכת הגבינות הצהובות בישראל, הנמכרות לצרכן במחירים שמתחילים ב-80 שקל לקילו ומעלה. במונחי שוק מתגלגלים כאן 2 מיליארד ש"ח בשנה בשוק מונופוליסטי שכולו של תנובה. וזה הסיפור: גבינה צהובה טובה (או כשרה) מחו"ל יכולה לנחות מחר בבקר בארץ במחיר 5.5 יורו לקילו כולל הובלה. בתוספת מע"מ זה 32 שקל לקילו. תנו למשווקים ולרמי לוי להרויח על זה אפילו 40% ותגיעו ל-45 שקל לקילו. חצי ממה שאתם משלמים היום. אבל הממשלה לא נותנת לייבא. זה הכל. ותודה לתנובה.

מנהל בית ספר ברמלה התווכח בדואר האלקטרוני עם ראש העיר שלו על תקציב, עד שהאחרון התעצבן עליו ואיים לנתקו מרשת האינטרנט העירונית. לא חלפו ימים וביה"ס אכן נותק. גם 120 המחשבים שבאמצעותם לומדים הילדים נותקו ושותקו. מעכשיו אין דוא"ל ואין ויכוחים. גורמים הבקיאים בתולדות העיר טוענים שדווקא חל שיפור. עד לפני כמה שנים היה מנהל שמתווכח עם ראש העיר חוטף ממנו מכות (או להפך), ובמקרים של תכתובת עקשנית ומעצבנת היה סניף הדואר המקומי עולה לבסוף באש. רק שמאז שיש בעיר אינטנט הכל נרגע כי מפרקים את העצבים על השרת.

עיריית ירושלים שופכת את כל הזבל שלה במזרח, באבו דיס. לא מיחזור ולא כלום. פשוט שופכים והולכים. רק מי שמניח שזה ממילא לא יהיה בעתיד השטח שלו מרשה לעצמו לזהם אותו בינתיים. לשימת לב המשקיפים הפלשתינים. השר לאיכות הסביבה דורש מהעירייה להתחיל לפנות את הזבל שלה לאתרי ההטמנה החדשים בנגב, כמו שאר ערי ישראל. על כך משתולל ראש העיר ברקת הטוען שהשר ארדן פוגע ככה בתקציבי החינוך והרווחה של ירושלים, כי הוא מטיל עליה הוצאות לפינוי הזבל. לזאת השיבו השר ארדן בתמיהה האם הוא יסכים שמפעל כלשהו ימשיך לזהם את ירושלים בטענה שמניעת הזיהום תעלה לו כסף. ברקת לא השיב. אבל ראש העירייה ברקת צודק. לא מבחינת איכות הסביבה, שבעניין זה הוא סתם בריון שמזהם את המדינה בלי בושת פנים, אלא מבחינת הדאגה שלו לחינוך העירוני: כל מי שרואה מה קורה בירושלים מבין כי את הנוער שלה באמת כדאי לחנך כבר לקראת חיים על ערימות זבל ותקציבי רווחה. בירושלים זה יהיה העתיד. יש ראשי עיר שחושבים שהחינוך מתחיל גם בפינוי הזבל וניקוי הרחובות, ויש ראשי עיר שמחנכים לזרוק אותו מהחלון, או לטאטא אותו לכיוון מזרח. עיר מאוחדת, בזבל.

בספטמבר 2008 הגיש מבקר החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה דוח להנהלה. הסתבר שאחד מעובדי החברה, ודווקא העוזר ליו"ר הדירקטוריון, פשוט מסרב לחתום על כרטיס נוכחות. ועדת הביקורת שנתכנסה בסוף נובמבר 2008 החליטה שיש לנקוט נגד העובד הזה בצעדים אישיים והסמיכה את יו"ר הדירקטוריון לבצעם. היו"ר החליט לפטר את העוזר אולם מכיוון שבדיוק בנובמבר 2008 התקיימו בהרצליה הבחירות המקומיות, הוא המתין קצת מטעמים של אסתטיקה. רק שהאסתטיקה נשארה והיו"ר הלך, תודות לראש העיר ולבחירות. העוזר שניצל מפיטורין נשאר וכיהן כעוזר יו"ר הדירקטוריון הבא. מאז חלפו שנתיים ומחצה והיו"ר החדש החליט שצריך למנות לחברה מנכ"ל במשרה מלאה, הקים ועדת איתור, שהוא עצמו עמד בראשה, ובחר, כמה מפתיע, בעוזר שלו. זה עוד לא רשמי, כמובן. הרי יש בישראל חובת מכרזים. רק שכולם בהרצליה צוחקים ויודעים את הסוף. ואם בשבוע הבא תשמעו שאחד בשם עופר מור מונה למנכ"ל החברה העירונית לפיתוח התיירות, תרימו כוס לכבודה של העיר הרצליה, עיר הקריירות המדהימות, שבמקום לריב עם עובד שלא מחתים כרטיס נוכחות היא פשוט ממנה אותו למנכ"ל ואז הוא כבר לא צריך להחתים כרטיס. ותרימו כוס לכבודם של עובדי עיריית הרצליה וזרועותיה השונות, שהחל מהיום הם בוודאי לומדים שהדרך המהירה לצמרת בעירם מתחילה בהשתנה גלויה על הגזע.

"ישראל חייבת להיות מעצמה בתחום ההתגוננות מפני מתקפות מחשב", הכריז ביבי בכנס באוניברסיטת תל אביב, והוסיף כי בדעתו לכוון את משרד החינוך "להכשיר את כוח האדם לתחום הסייבר". לא נעים לי להטריד את ראש הממשלה שצריך להתמודד במקביל מול הגרעין האירני, משט המרמרה, כינוס האו"ם בספטמבר וציפי חוטובלי בכנסת, אבל לפני שהוא מטיל משימה לאומית רגישה על משרד החינוך ומצפה לתוצאות, כדאי שיבדוק תחילה כמה מורים שם מסוגלים בכלל לאיית את המילה סייבר, ועוד באנגלית.

יוכי ברנדס היא סופרת ומרצה לתנ"ך ויהדות שנולדה וגדלה בבית חרדי. לא נורא. עם השנים היא יצאה מזה, ואפילו בלי לירוק לכור מחצבתה. השבוע היא ראיינה את שר החינוך ולנוכח הידיעה שמורים איטלקים יבואו לישראל כדי ללמוד כאן על השואה, היא שאלה מדוע לא ישלחו במקביל מורים מישראל לאיטליה, כדי ללמוד קצת אומנות, לימודים קלאסיים ונצרות, ובעיקר שהכרת הנצרות חשובה ותורמת גם להבנת היהדות. שר החינוך נחרד והתפלץ מהרעיון. אומנם לא איכפת לו שילמדו את אריסטו (היווני) כדי להבין את הרמב"ם, אבל הוא מתנגד לחלוטין שילמדו כאן על ישו (היהודי) ועל הברית החדשה. ברנדס סיפרה לשר שכילדה חרדית היא זכתה לקצת לימודי השכלה כללית, מה שאיפשר לה להשלים השכלתה עם השנים. אבל כיום ילדים חרדים לא זוכים לשום השכלה כללית והם נידונים בכך למלכודת הבערות. פה הודה השר כי בעבר הוא אכן קיצץ מהתמיכה למוסדות חרדים שלא לימדו את לימודי הליבה (כמתחייב בחוק), אבל עם הזמן הוא למד שלא להתעמת עם הרבנים והפוליטיקאים החרדים, אלא להגיע איתם להבנות שקטות, הרחק מעיני התקשורת, ולא לנסות לכפות עליהם השכלה. יופי של שר חינוך יש לנו. אם תשובתו הראשונה על הנצרות העידה על סתם צרות אופקים פרימיטיבית וחשוכה, הרי שתשובתו השניה מעידה על ליקוי בסיסי בעצם הבנת האזרחות שהוא מופקד על לימודיה. שר חינוך לא אמור להגיע להבנות חשאיות עם רבנים, ואין לו שום זכות לעשות עם פוליטיקאים עסקות המוסתרות מעיני התקשורת ומידיעת הציבור. אבל זה מה שקיבלנו מרגע שמינו לנו שר חינוך שהוא בעצם סתם טכנאי יבש באופיו ועקר בנשמתו.