סקר דעת-הקהל רב היקף בטורקיה שערך מכון המחקר היוקרתי PEW שמרכזו בוושינגטון, קבע כי מקור ההצלחה של רג'יפ טייפ
ארדואן שנבחר בשלישית כראש ממשלת טורקיה, נובע מהאמונה של הטורקים כי ארדואן יוכל להמשיך לקדם את כלכלתה של טורקיה, לפתח את תשתיותיה ואף - למגינת ליבם של חלק מהעם, אבל לשמחת רבים אחרים - לאפשר יותר מקום לדת בחיי היומיום ובפוליטיקה הטורקית.
יתר על כן, הסקר גם חשף כי רבים שהצביעו עבור מפלגת האופוזיציה מרוצים בסתר ליבם מכך שארדואן ימשיך לכהן כראש הממשלה ושהיציבות השלטונית בטורקיה תישמר. מצביעים עבור מפלגות האופוזיציה נימקו את צעדם כניסיון לרסן את כוחו של הפוליטיקאי המכונה "בריון השכונה" החדש ישן של אזורנו.
תוצאות הבחירות בטורקיה מצביעות על כך שההצבעה הנוכחית התמקדה בתמיכה במפלגות הגדולות, ולפיכך ראשי כל המפלגות הללו מרוצים מהתוצאות. אחוז המצביעים ל"מפלגת הצדק והפיתוח" השלטת גדל מכמעט 47 אחוז בבחירות בשנת 2007 לכמעט 50 אחוז בבחירות הנוכחיות. אחוז המצביעים למפלגת האופוזיציה המרכזית - "המפלגה הלאומית" - הצטמצם במעט מכ-14 אחוז בשנת 2007 לכ-13 אחוז, אך היא הצליחה לעבור את אחוז החסימה של 10 אחוז הנחשב לגבוה בקנה מידה עולמי.
ד"ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת מהמכון למחקרי ביטחון לאומי ליד אוניברסיטת תל אביב, סבורה כי בקרב ראשי "מפלגת הצדק והפיתוח" קיימת אכזבה מתוצאות הבחירות, שכן הצטמצם מספר המושבים בפרלמנט שזכתה המפלגה - 326 מתוך 550 מושבים בפרלמנט לעומת 331 מושבים בבחירות הקודמות. "מפלגת העם הרפובליקנית" זכתה ב-135 מושבים, המפלגה הלאומית ב-53 מושבים, והמועמדים העצמאיים, כמעט כולם המייצגים את הכורדים, זכו ב-36 מושבים.
בטורקיה מתגוררים כ-15 מיליון כורדים, כמחציתם בהרים שבגבולות המזרחיים של המדינה. הם נאבקים זה כמה עשורים לקבלת אוטונומיה ולעצמאות יחד עם הכורדים המתגוררים מעבר לגבולות, כאשר מנהיגם עבדוללה אג'לאן עצור מאז 1999 בגין פעילות במחתרת ה-PKK, שלפי נתונים טורקיים הפילה כ-40 אלף קורבנות ב-30 השנים האחרונות.
במערכת הבחירות האחרונה טען ארדואן כי הוא מעדיף את הוצאתו להורג של מנהיג הכורדים היושב בכלא. למחרת הבחירות שינה ארדואן את הטון, ובניסיונו לגייס את קולם של הנבחרים הכורדים בפרלמנט לתמיכה ברפורמות בחוקה שהוא יוזם, אמר כי בסך-הכל יש לו דין ודברים עם "כורדים ספציפיים".
התוצאות מצביעות על כך ש"מפלגת הצדק והפיתוח" של ארדואן השואפת לשנות את החוקה ואף להשליט משטר נשיאותי בטורקיה, תזדקק לשיתוף פעולה של מפלגות אחרות כדי להגיע בדרכים דמוקרטיות ל-330 המושבים הדרושים לשינוי החוקה. חלק ממפלגות האופוזיציה שותפות לדעתו של ארדואן כי נדרשים תיקונים בחוקה על-מנת להתאימה לשינויים שהתרחשו בטורקיה, אך שוללים מכל וכל את אחת מהרפורמות החשובות שמציע ארדואן - שינוי המשטר בטורקיה למשטר נשיאותי.
ארדואן מעוניין ברפורמה כזו כדי לסלול לעצמו את הדרך להמשך כהונתו כראש ממשלה מעבר לקדנציה השלישית והאחרונה שאליה נבחר השבוע ולאפשר לו, בבוא העת, לשמש נשיא בנוסח הפּוּטיניזציה הרוסית.
הבחירות בטורקיה התמקדו בנושאי פנים ומסמלות המשכיות. הן מחזקות את מעמדה של טורקיה, על 77 מיליון תושביה, הממוקמת ברובה באסיה ורק בחלקה באירופה. תקופת שלטונו של ארדואן מאופיינת ביציבות בתעסוקה, כאשר התעשיה מפרנסת 25 אחוז מהמועסקים, החקלאות 25 אחוז נוספים וענפי השירותים ובכלל זה שירותי התיירות - את כמחצית מהמפרנסים.
חרף העובדה כי ארדואן דוגל בניאו-עותומניזם, אין הוא נרתע מאימוץ טכנולוגיות ומהטמעת הישגים מדעיים ממדינות המערב המפותחות. הוכחה חותכת לפרגמטיות הטורקית היא נתוני הסחר עם ישראל: בה בעת שהיחסים בין טורקיה ובין ישראל הגיעו לנקודת שפל, אנו למדים מנתוני מכון היצוא הישראלי כי טורקיה תופסת את המקום השלישי במדינות היצוא של ישראל, אחרי ארצות הברית והולנד, עם יצוא של 500 מיליון דולר לשנה, לפני גרמניה וסין, בעוד שהיבוא הישראלי מטורקיה הוא בהיקף של מיליארד דולר לשנה.
הפרסום הקרוב של תוצאות הוועדה שמינה מזכ"ל האו"ם לחקר המשט דאשתקד עלול לגרום למשבר נוסף ביחסים בין שתי המדינות, מאחר שטורקיה ממשיכה לדבוק בעמדה שעל ישראל להתנצל על אירועי המשט ולשלם פיצויים. נראה כי ארדואן שלאחר הבחירות לא יחריף יתר על המידה את המצב ויסתפק כנראה בהתבטאויות מילוליות המאפיינות את "בריון השכונה" שלנו. על כך נשמע השבוע, בין אם ספינות המשט השני המתוכנן יצאו לדרך ובין אם לאו.
גם אחרי הבחירות, יידרש ארדואן בכהונתו החדשה להמשיך לפעול לכניסתה של טורקיה לקהיליה האירופית. טורקיה, ש-99.8 אחוז מאוכלוסיה הם מוסלמים שמרביתם סונים, פנתה לקהיליה עוד בשנת 1997 והדיונים בדבר הצטרפותה החלו בשנת 2005. ארדואן מתרברב כיום באומרו כי הקהיליה זקוקה לטורקיה יותר מאשר טורקיה זקוקה לארגון האירופי. מנגד טוענים באירופה כי בעקבות כניסתה של טורקיה לאיחוד האירופי, יגדל מספרם של המוסלמים בו מ-15 מיליון ל-92 מיליון, זאת בעוד שעד 2015 צפויה האוכלוסיה הלא מוסלמית להצטמצם בכ-3.5 אחוז. נוכח הירידה המתמדת בילודה בקרב האירופיים והגידול המתמיד באוכלוסיה המוסלמית, סבורים כלכלנים בעולם כי בסופו של דבר, בשל הדרישה לכוח עבודה, תצורף טורקיה לקהיליה לקראת שנת 2020, והמו"מ יימשך עד אז.
הצבא - לקסרקטינים
בסתירה מוחלטת לגישה של "עם הפנים לאירופה", עיקר מאמציו של ארדואן מתרכזים בקידום האג'נדה המוסלמית, ובהשפעתו בזירת המזרח התיכון.
"מפלגת הצדק והפיתוח" שהוקמה לפני עשור כתוצאה מהוצאתה של "מפלגת המוסר האיסלאמית" אל מחוץ לחוק, נחשבת למפלגה שמרנית דמוקרטית היוזמת לאורך שנים רפורמות רבות בעיקר בתחום הכלכלי. מרבית מנהיגיה הם מוסלמים אדוקים, והיא הפכה למעשה למפלגה דתית המבקשת לעצב מחדש את דמותה של טורקיה. היא ניצבת מול בכירי הצבא שנשארו נאמנים למשנתו של אבי טורקיה המודרנית מוצטפא כמאל אטאטורק, ועומדים על העיקרון של הפרדת הדת מהמדינה ועל שמירת מעמדו המיוחס של הצבא במוסדות האזרחיים במדינה.
ארדואן פועל לדחיקת הצבא, הרואה עצמו כמגן הדמוקרטיה והחילוניות, מעמדות הכוח שלו בממסד האזרחי ונאבק בכמאליזם ובשחיתות של קצינים בכירים. במשך השנים האחרונות הושמו עשרות קצינים במעצר ומדי יום מתנהלים משפטים נגדם. קצינים הנאמנים לארדואן הם עדיין מיעוט, ואין בכוחם לחולל מהפך בקרב הצבא לטובת ראש הממשלה. אך הצבא נתון בתהליך מתמיד של מגננה.
חרף המאבק, פועלת ממשלת טורקיה לחיזוק כוחות הצבא שבו משרתים כיום 421,000 איש. בשנה האחרונה קלט הצבא הטורקי 298 טנקים מסוג ליאופרד שהיו בשימוש צבא-גרמניה. התעשיה הצבאית הטורקית ממשיכה לשפר מערכות טנקים M60 לפי תכנון ישראלי, והכניס ציוד לתגבור השמירה ההיקפית. חיל האוויר הטורקי מבצע פרויקט לשיפוץ 117 מטוסי קרב מסוג F16, ומצפה לקבל 30 מטוסים חדישים מאותו הסוג ופצצות חכמות מסוגים שונים.
חיל הים הטורקי צפוי לקלוט 12 ספינות קרב ו-17 הליקופטרים שיתווספו ל-14 הצוללות, 84 ספינות הקרב ו-117 כלי שייט לסיור ימי.
כוח זה, שברשותו טילים בליסטיים ואמצעי זיהוי וחיזוי מתוצרת תעשיות החלל המתקדמות, מאפשר לטורקיה לשמש גורם הרתעה משמעותי ומנוף לקידום החזון של השבת היציבות במזה"ת, שנפגעה מן המהפכות של החודשים האחרונים.
ערעור משטרו של
בשאר אסד בסוריה, שעד לפני זמן קצר זכה לשבחים מפיו של הנשיא ארדואן ואף לתואר "בן ברית", מדאיג מאוד את הטורקים. לכך מתווספת בעיית הפליטים הנמלטים אליה מסוריה בשבועיים האחרונים. לפי כל הסימנים, יש לטורקיה תוכניות מגירה להקמת אזור חיץ בגבול בינה ובין סוריה, שבו ירוכזו הפליטים, אך הדבר צפוי ליצור מעמסה ביטחונית וכלכלית על טורקיה. ממשלת טורקיה אומנם מסוגלת להתמודד איתה, אך זו תשפיע, קרוב לודאי, על מרקם החיים והכלכלה של האזורים הדרום מזרחיים של טורקיה הנחשבים כיום לנחשלים ביותר במדינה.
טורקיה החברה בנאט"ו נוקטת משנה זהירות כלפי המתרחש בסוריה ונוטה לתאם, מטעמי כדאיות, את מדיניותה עם ארה"ב. תוך כדי כך ממשיכה טורקיה בהתקרבות לרוסיה הנחשבת לשותפתה הגדולה ביותר בסחר עם טורקיה, עקב אספקת הנפט והגז הרוסי, אך במקביל יוזמת טורקיה פרויקטים שיביאו להקטנת תלותה בנפט ובגז הרוסיים.
בנוסף, טורקיה מטפחת את קשריה עם אירן ועם מדינות אסיה, אפריקה וסין, כאשר שאיפתו של ארדואן היא לשמש מתווך בסכסוכים, או לפחות להביע את דעתו כנציג של מעצמה.
האומנם מעצמה? או אולי מדינה עם ממשל איסלאמיסטי, בעלת אורח חיים עירוני חילוני, צבא מערבי, אינטרסים הנעים בין נאט"ו וארה"ב לבין אירן ורוסיה, המבקשת להצטרף לאיחוד האירופי, ובעיקר מקיימת דמוקרטיה ממערב למזרח ודיקטטורה ממזרח למערב.
