כשלושה חודשים חלפו מאז פרוץ ההתקוממות ברחבי סוריה, אך עדיין אין באופק סימנים של השינוי שאליו שואפים המתקוממים. מה שקרה בתוניסיה, במצרים וכמעט קורה בתימן, אינו קורה בסוריה. גל המרד הפוקד את הכפרים ואת ערי השדה כמעט שאינו בא לידי ביטוי בשתי הערים הגדולות - דמשק וחלב - שבהן מתגוררת מחצית האוכלוסיה הסורית בקירוב.
ראשי המשטר מכירים בחשיבותן של שתי הערים לשרידותם; לכן, העילית של כוחות הביטחון, ובראשם המשמר הרפובליקני, שולטת בשתי הערים הגדולות. תיירים שביקרו לאחרונה בדמשק יודעים לספר כי היחידות המובחרות של המשמר הרפובליקני מוצבות סביב מוסדות המדינה ורובע המגורים של הקצונה הצבאית. וברחובות דמשק שורצים שוטרים לבושי אפודים הנושאים רובי קלצ'ניקוב ואנשי ביטחון לבושים אזרחית.
עוד סיבה לשקט היחסי בשתי הערים הגדולות לעומת ריבוי ההפגנות בכפרים ובערי השדה, היא הרפורמות שעליהן הכריז
בשאר אסד עם עלייתו לשלטון בשנת 2000. אלו התבצעו בערים הגדולות ודילגו על הכפרים ועל ערי השדה, שבהם רמת השירותים החברתיים - תחבורה, חינוך ובריאות - ירודה יותר.
מרבית תושביהן של שתי הערים הגדולות אינם חיים מתחת לקו העוני, והבורגנות הזעירה בהן חוששת ממלחמת אחים, כמו בעירק, בלבנון ובתימן - תוצאה צפויה משינוי המשטר, בהתחשב בפסיפס האוכלוסיה הסורית המגוון והמורכב מ-17 זרמים של עדות שונות.
ההבטחות האחרונות של אסד בתחום הרפורמות אינן משכנעות את המתקוממים. פשוט, אין לו מה להציע להם. לכן מדגישים המתקוממים, כי אינם מבקשים רפורמות אלא דורשים את הפלת השלטון.
שאיפת המשטר הייתה להצליח לגייס משקיעים זרים. אך זו נמוגה, בשל חוסר היציבות המבריח אותם. גם מאגרי הנפט בסוריה מתדלדלים, ובשנת 2008 החלה סוריה ליבא נפט. אחד מעמודי התווך של הכלכלה הסורית הוא תעשיית הטקסטיל. תחום זה סובל בשנים האחרונות ממשבר עמוק בגלל הטקסטיל הסיני והטורקי המציף את השוק העולמי. גם התיירות ממדינות המערב קרסה מאז פרוץ ההפגנות, והתיירים היחידים הפוקדים את סוריה הם אירנים, שאינם ידועים בנדיבותם.
30 אחוז מן העם הסורי עוסק בחקלאות, לעומת 3 אחוזים במדינות המפותחות. מאות אלפי חקלאים מצפון מזרח המדינה, בעיקר מאזורי דיר אלזור, אלחסכה ואלריקה, נטשו אותם בשל הבצורת שפקדה אותם ובשל הירידה במחירי התוצרת החקלאית, ועברו להתגורר בפאתי דמשק, חומס ודרעה.
גם הסנקציות הכלכליות המוטלות על סוריה מאטות את קצב הצמיחה הכלכלית, ומדינות ערב העשירות מסתייגות מהשקעות בסוריה בגלל היותה בת ברית של המשטר האירני.
אלכסנדרטה שוב בתמונה
יחסי טורקיה-סוריה שהתאוששו בארבע השנים האחרונות סובלים ממשבר מאז פרוץ המהומות. ראש ממשלת טורקיה טאיפ ארדוע’אן אינו יכול להשלים עם ההתרחשויות במדינה השכנה. בשל החשש מפני ביקורת שתטיח האופוזיציה בארצו על תמיכתו במשטר עריץ המדכא את עמו ובשל מחוייבתה של טורקיה לנאט"ו, לארה"ב ולאיחוד האירופי שאליו היא מעוניינת להצטרף, מגנה ארדוע’אן את משטרו של בשאר ופותח את הגבול לאלפי פליטים סוריים. דוברים רשמיים בדמשק החלו לתקוף את המשטר הטורקי ולהאשימו בשיתוף פעולה עם נאט"ו נגד סוריה. בימים האחרונים מעלה דמשק לכותרות את המשבר בין שתי המדינות סביב מובלעת אלכסנדרטה, שנדם זה מספר שנים. מפגינים מטעם המשטר הפגינו ברחובות דמשק וצעקו: "העם רוצה את מחוז אלכסנדרטה". בנוסף, מוחה דמשק על כך שטורקיה אירחה באנטליה כינוס של ראשי האופוזיציה הסורית, ודוברים סורים מודיעים כי הנשק שבידי המורדים מגיע מטורקיה.
יש לציין כי הטורקים שומרים על איפוק ואינם דורשים את הפלת המשטר, אלא ביצוע רפורמות והפסקת מעשי הדיכוי.
יותר גרוע לא יהיה
הטיעון של המשטר בסוריה כי הוא מאמץ את המאבק, ה"מוקאוומה", נגד ישראל - מאבד מעוצמתו, נוכח כישלון המגמה הסורית ביום ה"נכסה" להזרים מאות פלשתינים לכיוון רמת הגולן. פלשתינים ממחנה ירמוךּ שבפאתי דמשק מחו נגד המשטר הסורי בעת קיום הלוויותיהם של כ-20 הרוגים, וטענו כי המשטר מנצל אותם כדי להסיח את דעת הקהל העולמית מן ההתרחשויות בסוריה - לעבר ישראל.
יש גם אלה השואלים, מה פתאום עכשיו? מדוע סוריה שמרה על שקט עם ישראל במרוצת 37 שנים? בהתנגשויות במחנה ירמוךּ הרגו אנשיו של אחמד ג'בריל התומך במשטר הסורי 10 פלשתינים. גם מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, פגע במשטר הסורי, כשפנה למצרים לחפש מקלט חלופי מחשש להיחלשותו של המשטר הסורי ולנפילתו, ודוברים סורים האשימו את הפלשתינים בנטילת חלק במרד.
למרות החששות ש"האחים המוסלמים" יתחזקו בסוריה לאחר נפילת המשטר, הברית בין סוריה ובין אירן בסכנה. בניגוד לתנועת חמאס הסונית שנאלצת להסתייע באירן בגלל העדר תמיכה ממדינות ערב, "האחים המוסלמים" בסוריה מחויבים למדינות הסוניות ובראשן לסעודיה, והם מפגינים נאמנות לגדול הפוסקים הסוניים ד"ר יוסוף קרדאווי המתעב את המשטר האירני השיעי. לכן אירן וגרורותיה, ובעיקר חיזבאללה, תהיינה הניזוקות העיקריות מחילופי השלטון, בהיות סוריה בת הברית הערבית היחידה של אירן. נפילת המשטר תחמיר את בדידותה של אירן בזירה הערבית ובזירה הבינלאומית.
לגבי אופיו העתידי של המשטר בסוריה, יש לציין כי "האחים המוסלמים" בסוריה אינם היורש הפוטנציאלי היחידי לשלטון. הם רק זרם אחד מתוך 17 זרמים עדתיים, דתיים, ואתניים.
למרות המסתורין האופף את עתידה של סוריה, מבחינתה של ישראל השינוי יהיה רק לטובה, הואיל ויותר גרוע מן המשטר הסורי ובריתו ההדוקה עם אירן - לא יכול להיות. יהיה אופיו של המשטר החלופי אשר יהיה, וגם אם, כקודמו, ימשיך לנצל את הבעיה הפלשתינית, עיקר עיסוקו יהיה בענייני פנים ולא בישראל, ואתגריו העיקריים יהיו מיגור העוני, הדיכוי והשחיתות.
