יש מין תופעה בזויה שכזו בפוליטיקה הישראלית כאשר מאן דהוא נבחר לעמוד בראש הליכוד ומחנה הימין בשל עמדותיו הלאומיות הבלתי מתפשרות, מנצח בבחירות הכלליות, נהיה ראש ה
ממשלה ואזי ברבות הימים, לעת הזדקנות וזיקנה ממש, הוא פונה שמאלה ולעיתים אף נעשה שמאלני קיצוני ממש, בחינת אידיאולוגיה המשועבדת לפיזיולוגיה.
תופעה בזויה ומדאיגה זו אינה רק נחלת מנהיגים. היא מקיפה ציבור רחב למדי ויש לה דרך-כלל מספר תירוצים שגרתיים, שחוקים, רדודים ובלתי מספקים בעליל, דוגמת 'התפכחות', 'בגרות', 'אחריות', 'רצינות' וכו' המונפקים, איך לא, מהתקשורת השמאלנית. תנועה בכיוון ההפוך, משמאל לימין, נדירה הרבה יותר, יש בה משום הליכה כנגד הזרם, היא מתרחשת רק במישור של הציבור הרחב אך לעולם לא בזה המנהיגותי-ממשלתי, ודאי לא אצל העומדים בראשות הממשלה, לפחות לא עד כה.
כך היה למשל מקרהו של מנחם בגין שעלה לשלטון במהפך 77 לאחר שנים רבות באופוזיציה, בהנהגת חרות, גח"ל ולבסוף הליכוד. בגין עשה את כל הדרך הארוכה מהימין ה'קיצוני' בצעירותו, דרך הימין והמרכז, עד השמאל, ואף אל מחוזות השמאל הקיצוני הגיע. לאחר מלחמת ששת-הימים, דגל בגין בארץ ישראל השלמה והתנגד באופן מוחלט לכל אפשרות של נסיגה. שלום? כן, אך לא תמורת שטחים.
סיסמתו הייתה 'אף שעל', דהיינו ישראל לא תעשה שום צעד לאחור ולא תבצע שום נסיגה! והנה, עם שנבחר לעת זיקנתו לראשות הממשלה, מאוחר, מאוחר מדי, לא עמד לו עוד כוחו, הוא נסחף עם הזרם שמאלה, נהיה כאחרון אנשי '
שלום עכשיו', הרס בפזיזותו עשרות ישובים, גירש אלפי יהודים מביתם ונסוג מכל סיני, עד גרגר החול האחרון, תמורת 'שלום' כמובן... 'שלום' של נייר שלא היה מלכתחילה אלא הסכם אי-לוחמה שאף היא תלך ותתפוגג בשנים הבאות, 'שלום' שנשלם עליו בעתיד בדמם היקר של אלפי חללים יהודים, אלהים ישמור. בנוסף, הטמין בגין פצצת זמן באותו הסכם שלום אומלל עם מצריים בדמות הכרה 'בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני', פצצה המתפוצצת בימים אלה בפרצופה של מדינת ישראל.
גם
אריאל שרון עבר מסלול דומה ועשה את כל הדרך הארוכה מגיבור מלחמה עד פושע שלום. שנים רבות הוא נחשב לסמל ולסמן ימני, תקוותו הגדולה של הימין הישראלי ועם זאת ממש מוקצה מחמת מיאוס במחנה השמאל. והנה, כאשר נבחר בסופו של דבר לראשות הממשלה, מאוחר מדי יש לומר, המוטו החד והחלק שלו 'דין נצרים כדין תל אביב' עמו התמודד בבחירות מול ה'עבודה' של מצנע, הסתיים בפיאסקו של נסיגה טוטאלית, גירוש יהודים, הרס וחורבן שהביא שרון הזקן, המדולדל והמושחת על נצרים ועל כל שאר הישובים בחבל עזה ובצפון השומרון, ונותר רק לקוות שדין תל אביב לא יהיה כדין נצרים...
וכך גם היום, מקרהו המביך עד גיחוך של ראש הממשלה ההולך ומזדקן
בנימין נתניהו, המתערטל לעיני כל ומתפשט בפרהסיה משארית עמדותיו הלאומיות והנחושות כפי שבאו לביטוי בספרו 'מקום תחת השמש'. עתה הוא מבצע פליק-פלאק אידיאולוגי מרשים, סלטה מרהיבה עם בורג וחצי של גלגולי לשון ואקרובאטיקה ורבאלית, כאשר ממתנגד נחרץ להקמת מדינת שטן פלשתינאצית בתוככי ארץ ישראל המערבית הוא נהיה לתומך נלהב שלה הפועל במרץ להקמתה, הקמה שתכלול הרס עשרות רבות של ישובים וגירוש עשרות-אלפי יהודים מבתיהם, חס ושלום, ותכניס את ישראל הקטנה והמוחלשת למצור בלתי נסבל בגטו מדינת תל אביב. כל זאת, עם שאימץ לעצמו בחום את המנטרה השקרית, החלולה והנבובה של 'שתי מדינות לשני עמים', סיסמתם של
ציפי לבני וכל שאר מופרעי השמאל הישראלי הקיצוני ועמם של כל שונאי ישראל ברחבי הארץ והעולם, כאילו היה ראש ממשלה מטעם מרצ, חד"ש או בל"ד.
בכן, אחריות ודאי שאין כאן. גם לא איזו רצינות או התפכחות. באין אמונה, יש כאן אך ובלבד אידיאולוגיה הכפופה ומשועבדת לפיזיולוגיה: "רק אין יראת אלהים במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ,11), כך מיטיב לבטא זאת אברהם אבינו כאשר 3500 שנה לפני זיגמונד פרויד הוא מבסס את תורת הנפש האנושית על החזק ביצרים, הלא הוא יצר המין, וקובע כי רק מי שיש לו יראת אלהים יכול בכוח אמונתו לשלוט ביצריו.
לעומת זאת, חסרי האמונה, יצריהם שולטים במחשבותיהם ובאידיאולוגיה שלהם. כאשר היצרים רעננים וחזקים, האידיאולוגיה חזקה, לוחמנית, לאומית, ואילו כאשר היצרים נחלשים ומתדלדלים, האידיאולוגיה נחלשת ונסוגה עמם אל מחוזות הוותרנות, התבוסתנות וה'שלום'. וכן, 3,500 שנה לפני המחלוקת בין גאורג היגל וקארל מארקס, מכריע אברהם אבינו וקובע כי אכן 'ההכרה קובעת את ההוויה', כעמדתו הרוחנית של היגל, אצל מי שיש לו יראת אלהים, ולעומת זאת 'ההוויה קובעת את ההכרה', כעמדתו החומרנית של מארקס, אצל מי שאין לו יראת אלהים.
עתה זה בהיר וברור: בגין, שרון ולהבדיל גם נתניהו, לא ראו איזה 'אור גדול' בערוב ימיהם ולא התפכחו לפתע ממשוגות נעוריהם ואזי נהיו 'רציניים' ובעלי 'אחריות', דהיינו שמאלנים. ההיפך הוא הנכון, שלושתם היו נטועים בנעוריהם ובבחרותם, כאשר היצר תפקד כדבעי, עמוק-עמוק במחנה הימין ובעמדות לאומיות בלתי מתפשרות. היחלשות היצר בפרט ופיזיולוגיה מתדלדלת בכלל, בתוספת יראת אלהים קלושה וחוסר אמונה בצדקת הדרך, הם הגורמים היסודיים שבעטיים נעה שלישייה זו, כל אחד בזמנו, ועשתה את כל הדרך הארוכה מהימין העמוק ועד מחשכי השמאל הקיצוני, והם הגורמים היסודיים שהביאו את בגין ושרון לפעול בחוסר אחריות ולבצע פשעים של 'שלום' כנגד העם היהודי, לעקור, לגרש, לסגת, להרוס ולהשמיד.
לעומת זאת, אצל נתניהו עוד לא נאמרה המילה האחרונה. למרות שמבחינה אידיאולוגית כבר הגיע למחוזות החושך של השמאל הקיצוני, טרם פשע כנגד העם היהודי ויתכן עדיין שיתפכח ולא יכנע לבגידת היצר והפיזיולוגיה ועם זאת יציל את נפשו מגזירת איזה רח' צמח 1 משלו או מן הסתם מלחיות שנים ארוכות כאותו צמח שרון שנשמתו המפרפרת נתלתה על בלי-מה, כנראה מבלי יכולת 'פמליא של מעלה' להכריע לכאן או לכאן בשל איזון מוחלט של זכויות וחובות...
והנה, מסתבר שאפשר גם אחרת. יש יוצא מן הכלל המעיד כאלף עדים על הכלל:
יצחק שמיר, צוק סלע איתן, ראש הממשלה המפוכח, הרציני והאחראי ביותר מבין ראשי הממשלה בכלל ומטעם הליכוד בפרט, האיש שלא ניכנע לבוש האב ולבייקר הניאו-נאצי, לא התקפל אל מול נאצות התקשורת השמאלנית, לא זז מילימטר לאחור ולא העלה בדעתו כלל אפשרות כלשהי של נסיגה בפני הערבים, גירוש יהודים והרס ישובים. יצחק שמיר, נקי הכפיים ובר הלבב, איש האמונה הטהורה בזכותו המלאה של עם ישראל לממש את ריבונותו על ארצו, האיש האחד שזיקנתו לא ביישה את נעוריו הנצחיים. אז קום צא, מר נתניהו, ולמד אמונה ודרך-ארץ משמיר. וגם אם בכל זאת תהיה לבסוף צמח, לפחות זקנתך לא תבייש את נעורייך.
