|
"אל תדאג. יהודים לא יורים על יהודים!"
|
|
|
|
|
|
שרידי האונייה המופגזת [צילום: לע"מ]
|
|
|
ב-20 ביוני 1948 הגיעו בגין ואנשיו לחוף כפר ויתקין כדי לקבל את האונייה. בגין ניצב בפני אולטימטום בו התבקש "להיכנע ולהעביר את המטען בתוך עשר דקות". בשלב זה בגין לא העריך כי הצבא יירה ולכן הורה להמשיך בפריקה. בן-גוריון דרש כניעה, אך בגין הודיע כי לא ישוב ללב ים. פתאום אש נורתה לעבר האונייה, ו"אלטלנה" עזבה את ויתקין והפליגה אל חופי תל אביב. זמן קצר קודם לכן נשאל בגין "מה יהיה"? בגין ענה: אל תדאג. יהיה בסדר. יהודים לא יורים על יהודים! 5". "אלטלנה" הפליגה אל חופי תל אביב. בגין הודיע ברמקול: "אל תפתחו באש! הבאנו נשק בשבילנו ובשבילכם! [...] לא נרים יד באחים!...". בגין הבחין שיורים בו. מפקד "אלטלנה" פקד על אנשי הצוות להשיב אש, אך בגין הורה לחדול. מונרו פיין, מפקד "אלטלנה", הניף דגל לבן. "פגזים, פגזים, כתב בגין בספרו 'המרד' 6, "אנו קוראים שוב למפק"ד הפלמ"ח: הרי התחייבת להפסקת אש, למה מפגיזים אותנו? [...] אש פורצת [...] בבית החולים יוצאת נשמתו של אברהם סטבסקי, אשר הודות לפעלו ניצלו אלפי יהודים מכבשני הנאצים והובאו לישראל". עלולה הייתה לפרוץ מלחמה פנימית, מלחמת נקם – אבל בגין לא התבלבל מי האויב: "האויב החיצוני עמד בשער ואנחנו אמרנו: 'בשום תנאים לא להפעיל נשק'".
|
|
"מקומו של התותח הקדוש בבית המקדש"
|
|
|
איך יכול היה בן-גוריון לומר מילים שכאלו? בן-גוריון הפך את זוועת הדמים לקדושה. מילים כאלו, הן מילים של שנאה. מילים של מי שאוהב לשנוא. מילים של מי שסירב להעלות את עצמות זאב ז'בוטינסקי כי "העלאת מתים אינה נחוצה לנו". אלו מילים שיכולות לבקוע רק מבטן גדולה של מפלגת השנאה לדורותיה – מפלגת העבודה, המפלגה שהייתה לה מדינה. התותח הזה אכן נרשם בהיסטוריה כ"תותח הקדוש". בן-גוריון האמין שהציל את מדינת ישראל בפעולה הזו, אך בעצם מי שהציל את המדינה מאסון גדול עוד יותר – הוא מנחם בגין השנוא, שהמשיך לאהוב את עם ישראל, למרות "הניסיון לרצוח אותו". בדיון בכנסת שנערך ב-12 בינואר 1959 פנה בגין לבן-גוריון באופן אישי 9: "אמרת בכנסת בצניעות שכזו: איך נגמר העניין, אתם יודעים. אך במועצת המדינה לא היית צנוע כל כך. אז התפארת, והתהללת והעללת, בעוד המתים מוטלים לפנינו; ואמרת כי התותח אשר בו ציווית - ללא כל אזהרה מוקדמת - להפגיז אנייה מוקפת מכל עבר, תותח קדוש הוא ומקומו בבית-המקדש שייבנה. ועל חילול שם שכזה, שלא היה כמוהו מיום היות ישראל לעם, השיב לך אדם אשר אתה מכבד אותו מאד וקורא לו ידיד. ב-28 ביולי 1948 אמר הרב פישמן-מימון באסיפה פומבית: 'אפשר היה למנוע את שפך הדמים, אילמלא עקשנותו של בן-גוריון. ידע נא בן-גוריון כי כששופכים דמים, אין בונים בית-מקדש'".
|
|
בן-גוריון, אל תתייהר, דמי נקיים שפכת
|
|
|
|
|
| "אנו נוסיף לאהוב את עם ישראל, ואנו נוסיף להילחם למען עם ישראל", נאם בגין ארוכות דקות לאחר האסון ב-22 ביוני 1948, "כי עם ישראל איננו בן-גוריון, איננו מפא"י, עם ישראל הוא הקאפיטן שלנו" | |
|
|
|
בגין סיים את נאומו בעצה לראש הממשלה: "משום כך עצה לי אליך. שנינו נמנים על הדור אשר בקרוב ירד מן הבמה וימסור לבאים אחריו את אשר השיג ולא השיג. בתור אחד מבני הדור הזה, הריני מייעץ לך כאדם, כיהודי: אל תתייהר עוד במה שעשית ל'אלטלנה', למתנדביה ולנשקה. את המתים לא נחייה. אך אל תחלל עוד את שמה. באחד הימים לך אל פרשת הדרכים, התבודד עם עצמך, בקש רחמים על נפשך כי את הנורא במעשים עשית - דמי נקיים שפכת". "אנו נוסיף לאהוב את עם ישראל, ואנו נוסיף להילחם למען עם ישראל", נאם 10 בגין ארוכות דקות לאחר האסון ב-22 ביוני 1948, "כי עם ישראל איננו בן-גוריון, איננו מפא"י, עם ישראל הוא הקאפיטן שלנו, הוא המפקד בנימין [...] החיילים הפשוטים הנותנים הכול למען האומה. עם ישראל הוא הטוב שבעמים, אם הצליח לאחר אלפי שנות גלות, אפילו בהנהגה שכזו, להגיע עד הלום. אנו נוסיף לאהוב את עם ישראל. את הטובים ואת הלא-טובים, את התועים והשוגים". "אחי ואחיותי", סיים בגין, "למען עמנו ולמען ארצנו – קדימה! יחי עם ישראל! תחי המולדת העברית! יהיו חיילי ישראל – חיילי ישראל, לעדי עד". מפקד האצ"ל בפרשת "אלטלנה" וראש הממשלה השישי – סלח. אך האם ההיסטוריה סלחה? אצל השמאל בישראל הכל קדוש: התותח (של "אלטלנה"), השלום (של אוסלו), השנאה (של היריב הפוליטי). הכול קדוש, פרט לאהבת העם. לא במקרה הקריאה "דרושה 'אלטלנה' שנייה" נשלפה משמאל, על-ידי עמי איילון, לפני תוכנית ההינתקות ובעקבות אירועי חוות גלעד 11.
|
|
1. מנחם בגין – דיוקנו של מנהיג, גרוזברג עפר, ע"מ 88. 2. שם, עמ' 103. 3. שם, עמ' 105. 4. "הפורשים": כך כונו הארגונים שכפרו במרות הנהגת היישוב ויצאו למרד בבריטים. 5. שם, עמ' 104. 6. "המרד", מנחם בגין, עמ' 251. 7. שם, עמ' 189. 8. מורי זאב ז'בוטינסקי, "אהבת השנאה", עמ' 165. 9. דברי הכנסת, כרך 25, עמ' 828-8, אתר "דעת" (daat). 10. שודר ביום ג', ט"ו בסיוון התש"ח, 22.6.1948, מכון ז'בוטינסקי. 11. "ויקיפדיה", "אלטלנה". 12. מכון ז'בוטינסקי בישראל, אתר האינטרנט, 17.5.11.
|
|
לא שנאת אחים ולא שאיפת שלטון
|
|
|
|
|
מנחם בגין [צילום: אתר הכנסת]
|
|
|
|
|
| בגין: "כל פעם שראינו את גילויי השנאה אלינו – נדהמנו. התיתכן שנאת אחים כזו?... לא העלינו על הדעת כי נאמר שאין אנו אחים... לא ייפלא, אפוא, כי בבוא היום לא היסס צד אחד לירות בנו ולירות אפילו בפצועינו" | |
|
|
|
לדעתו של בגין שני גורמים הצילו את האומה מאסון. האצ"ל לא חונך לשנוא את היריב, "אף על-פי שיריבינו חינכו את חבריהם לשנוא אותנו" 7. שנאה חד-צדדית היא איום לשלמות האומה; שנאה הדדית מביאה למלחמת-אחים, כתב. "אנחנו לא שנאנו. כל פעם שראינו את גילויי השנאה אלינו – נדהמנו. התיתכן שנאת אחים כזו? [...] לא העלינו על הדעת כי נאמר שאין אנו אחים [...] לא ייפלא, אפוא, כי בבוא היום לא היסס צד אחד לירות בנו ולירות אפילו בפצועינו". במקום אחר (1964) כתב בגין מאמר 8 קשה בשם "אהבת השנאה", בו ניסה להבין את גילויי השנאה העמוקים בהחלטתו של בן-גוריון לא להעלות את עצמות ז'בוטינסקי, ושאל: "ריבונו של עולם, איך אפשר ככה לשנוא?". הגורם השני לדעתו של בגין היה שאיפת השלטון. המחתרת של בגין לא שאפה לשלטון, אך הנהגת היישוב לא האמינה. הם סברו כי "מלחמת הפורשים" אינה אלא "מלחמה לשלטון". "לא שאפנו לשלטון", כתב בגין; "זאת הייתה טעותם ההיסטורית היסודית".
|
|
מדוע הורה בן-גוריון להשמיד את "אלטלנה"?
|
|
|
"סיפר לי בסוד אדם, שהיה מקורב בזמנו לבן-גוריון, כי כאשר הגיעה הספינה לחופי הארץ, הוא לחש לאוזנו של בן-גוריון: 'אם תעבירו את הנשק ליחידות צה"ל, הדבר ייתן קולות למנחם בגין, ולכן אסור שהנשק יגיע לצה"ל'. בן-גוריון קיבל את העצה ובעקבות זאת יש לנו את 'התותח הקדוש'". זה אחד הסודות המסופרים בספרו החדש ("ללמוד מהחיים") של יוסף דוריאל, שהוא מעין אוטוביוגרפיה שלו ושל המדינה, מאז עלה ארצה, דרך מלחמות ישראל ועבודתו-שליחותו בשירות המדינה והסברתה, קשור לפרשת ספינת הנשק של האצ"ל, "אלטלנה". דוריאל סירב לחשוף מי היה הלוחש לבן-גוריון, לחישה שבעקבותיה נמנעו מן הלוחמים בחזיתות הלחימה אלפי רובים ותחמושת רבה שהיו דרושים להם במלחמה נגד האויב הערבי 12.
|
|