להטביע את "התותח המקולל"

גם לרצח אפשר שקיימות נסיבות מקלות, אך עדיין רצח הוא רצח הוא רצח. באירוע הטבעת ושריפת אוניית האצ"ל 'אלטלנה' לפני 63 שנים בחוף ימה של תל אביב, יש נרצחים ויש רוצחים ודבר לא יוכל לשנות זאת. אנשי אלטלנה (אצ"ל וניצולי שואה יחדיו), נרצחו בכוונת מכוון בעודם נסים על נפשם מהאונייה המופגזת והבוערת, ונפגעו מכדורי "אחיהם" המרצחים בעודם במים מנפנפים בגופיותיהם הלבנות כאות כניעה. לפי כל דין, לאומי ובינלאומי, הדבר מהווה רצח לכל דבר ועניין, פשע שעליו על הפושע לשלם. אך אנו הרי כבר יודעים - במדינת הגמדים, כל ממזר מלך, כל ראש כנופייה סלב, כל גנב של תפוח לכלא, וכל גנב של עשרות מיליונים מקבל ההזדמנות לגנוב עוד עשרות רבות של מיליונים. במדינת הקומבינה ו"הצטלעך" הוענק לרוצחים כבוד ויקר, משרות מתגמלות, אתננים חוקיים ושאינם כאלו. פעולת הטבעתה, פיצוצה באש פגזי "התותח המקולל" ושריפתה של אלטלנה בהוראת בן-גוריון, כוונה לכאורה למטרות ממלכתיות, לאיחוד השורות וסתימת פרצות לאומיות (טיעון זה היה שקרי, האצ"ל מעולם לא תכנן הפיכה בישראל, גם לפי עדות מאוחרת של בן-גוריון עצמו), אך פעולה זו הייתה מלווה בפעולה של רצח. ניתן להבין את מניעי ההנהגה של אז, אך לא לקבלם. ולכן, הפעולה אפשר שהיוותה מעשה רצח עם נסיבות מקלות. מאסר עולם אולי לא היינו משיתים על הרוצחים, אך את העונש המקסימלי בעוון הריגה חייבים היינו להשית. למען הפרופורציה ומבלי לערוך כל שמץ השוואה בין הנפשות הפועלות, כך בדיוק פעל החמאס בעזה כנגד ה"פורשים" מהפתח בהשליכם אותם מראשי הגגות בשם ה"ממלכתיות" החמאסית. מקובל עלינו? הנשק והתחמושת אשר היו על האונייה הוענקו לאצ"ל ותומכיו בצרפת (אשר לא נטשה את חלומה לחזור ללבנט) והיה מיועד, בהתאם להסכם פנים אל פנים בין בגין לבן-גוריון, בחלקו המכריע, 80 אחוז ממנו, עבור ההגנה (אשר הפכה כבר לצה"ל בעת מסע האונייה לחופי הארץ), ואילו 20 האחוזים הנותרים היו מיועדים ליחידות אצ"ל בתחום ירושלים בעת מערכת הדמים על העיר העתיקה. מערכה זו נכשלה מחוסר אמצעי לחימה (כעת ברור מדוע) ונטישת הפלמ"ח את המערכה על העיר העתיקה במפתיע וללא כל הסבר וצידוק. האם הדבר מרמז כבר אז על הסכם לחלוקת ירושלים בין הלגיון להנהגת היישוב? שנאת חינם שנאת החינם בינינו הביאה את בן-גוריון (בעידודו ובהכוונתו של הארכי-נכלול ישראל גלילי), להפר את ההסכם שערך עם בגין לגבי חלוקת הנשק שעל האלטלנה כנזכר לעיל, ובאורח חד-צדדי, בוגדני וכוחני למנוע מאנשי האצ"ל ומיחידות צה"ל-ינוקא אשר הפכו לצבא אחד ואשר שיוועו לנשק ולתחמושת, את צרכי המלחמה הבסיסיים ביותר, והכל בעבור מה? בעבור שנאת חינם. דהיינו, הנהגת המדינה ירתה לכולנו ברגל. כפי שהיה ידוע אז, גם ידוע כיום, בגין וארגונו האצ"ל לא היו מרימים יד על יהודי, באשר הוא. הצהרות ברוח זו ומעשים אשר גיבו הצהרות אלו נשמעו באורח תדיר בידי מנהיגי האצ"ל. כך שהנהגת ההגנה וצה"ל-ינוקא ידעו ידוע היטב כי טיעוניהם בדבר "פוטש" הזוי של האצ"ל נגד הנהגת המדינה אשר לכאורה עליהם למנוע, היו אך מסך עשן, סחריר נכלולי המזין מאבק פוליטי לשליטה על המדינה החדשה שבדרך. בדיעבד, ולפי עדותו של דן אבן - מח"ט חטיבת אלכסנדרוני דאז, חששו של בן-גוריון היה מניסיון הפיכה של הפלמ"ח נגד הממשלה הנבחרת, האצ"ל כלל לא עמד לדיון בהקשר זה. למעט שאיפתו הבוערת של בן-גוריון ובתדלוקו של ישראל גלילי לחסלו ויהי מה באשר הוא ראה בו מתחרה פוליטי, בוודאי לא צבאי (בניגוד לפלמ"ח אשר היווה מתחרה פוליטי וצבאי כאחד להנהגת הישוב). הנהגת המדינה עמלה קשות ליצור מצג שווא של דה-לגיטימציה ודמוניזציה של ארגוני האצ"ל והלח"י, ומצג זה קרוב לוודאי הוא שהידק את האצבעות לוחצות-ההדק של חבורת מרצחי הפלמ"ח נגד אנשי אלטלנה (כן, כמובן, הם מילאו פקודה). הפגזת אלטלנה ורצח אנשיה במים ועל החוף יצרו פילוג נורא בעם אשר עקבותיו המדממים ניכרים עד היום. ללמדך מהי שנאת חינם ותוצאותיה ההרסניות לכולנו. ראוי לציין כי אירוע אלטלנה ורצח יהודים בידי יהודים בו, גרם למרידות זוטא בצה"ל שזה אך הוקם, ומרבית אנשי מח"ל (מתנדבי חו"ל) הודיעו על כוונתם לחזור לארצותיהם באשר אינם מוכנים לתת יד לרצח יהודים. חשוב לציין כי אלו אשר השתתפו בטבח, דהיינו יחידות הפלמ"ח, לא הגיעו לכלל חיבוטי נפש, לא הדירו שינה מעיניהם עקב המעשה הנפשע. ללמדך את סוג האוריינטציה הפוליטית והאידיאולוגית אשר רבים שם היו שטופים בה. "נצטוויתי לירות" לאור "מכחישי אלטלנה" אשר קמו לנו ומנסים לציין כי לא היו דברים מעולם, לא נורו אנשים במנוסה במים, לא נורו אנשים בדם קר על-ידי שלוחי הפלמ"ח ומפקדיו, חשובה עדותו של אדם שהיה מעורב עד צוואר בטבח. אורי ירום, לימים אל"מ, ממקימי טייסות המסוקים של צה"ל, אשר היה בין אלו שהצטוו לירות על-מנת להרוג את ניצולי אלטלנה המפרפרים במים בין האונייה לחוף. לפי עדותו: "נקראתי למטה הפלמ"ח במלון ריץ שהשקיף לים בעת שאירעה הטרגדיה, נצטוויתי לירות לעבר אלה שמילטו את נפשם. יריתי. איני יודע אם פגעתי, אם פצעתי, אם הרגתי, אולי כן אולי לא, אבל יריתי בניצולים. אני מבקש סליחה ומחילה". כמובן כי אל לנו לפסוח על עדותו של מפקד הטבח, יצחק רבין, אשר נאמרה בנימת גאווה והתייהרות על פועלו ה"מוצלח", גם עשרות שנים לאחר המעשה: "דפקנו אותם באונייה, דפקנו אותם גם במים". בן-גוריון עצמו, בדברים שנשא לאחר פרשת אלטלנה, גרס כי סכנת מפלגת מפ"מ והפלמ"ח אשר תחת השפעתה המוחלטת, היא "הסכנה הגדולה ביותר שנתעוררה מאז הוקמה המדינה". הוא האשים את מפ"מ וזרועה הצבאית הפלמ"ח בניסיון לתפוש השלטון ולפלג את העם, מילה לא נאמרה על ידו בהקשר זה לגבי האצ"ל. מקימי ותומכי הפלמ"ח הראשיים היו חברי מפ"מ וקיבוצי השומר הצעיר, אשר חפרו בהסתר בשנות החמישים המוקדמות אינספור סליקים לנשק בחצרות קיבוציהם ליום פקודה, דהיינו - תפיסת השלטון בישראל בכוח הזרוע והשלטת משטר קומוניסטי, בולשביקי-סטליניסטי בישראל. פצעים ישנים לכל מאחזי העיניים המנסים לטשטש דעתנו בתואנה כי משיית שברי האלטלנה כיום אינה מעשה ראוי, באשר זה יפתח פצעים ישנים ומוטב להשאירה לכן במקומה במעמקי הים, הרי ברי כי על ראשם בוער הכובע. הללו מודעים למעשה הטבח שנערך באנשים שוחים במים ומנופפים בגופיות לבנות לאות כניעה. הללו מודעים לתאוות הרצח עקב שנאה תהומית לבעלי דעות שונות, ובשלילתם את המשייה מנסים לסתום את הגולל ולהנציח מיתוסים שקריים באשר לאירוע אלטלנה. הללו מתעלמים במודע מהעובדה כי אין אפשרות לפתוח פצע אשר מעולם לא נסגר. פצעי אלטלנה מעולם לא אוחו, הם בוערים בלבבות רבים, מנציחים את האיבה בין מחנות השמאל לימין ובכך ממשיכים לפלג את העם גם 63 שנים אחרי ארועי הטבח. מעניין כי מתנגדי המשייה מאחזים עינינו בטיעונים "ממלכתיים" צבועים המובאים כעזר כנגדם לתרץ את חוסר התוחלת במשיית שרידי אלטלנה. הללו מאחזים את עינינו, שהרי לא נעלם מעיניהם כי אלפי אנשי שמאל ושמאל קיצוני, הנמנים על מחנם הם, משוטטים ברחבי העולם בעודם ניזונים, שמנים ועבים מכספי אתנן של עמותות אויבות למדינת ישראל כ"קרן לישראל חדשה" ודומותיה, ובאורח "ממלכתי להלל" משמיצים, מכפישים, קוראים לחרמות ומאררים את מדינת ישראל. יוסי (הפודל האירופי) ביילין גרס השבוע כי סיפור אלטלנה הוא "ניצחונה של הממלכתיות". הוא התכוון להעתיר לגיטימציה למעשה רצח של יהודים בידי יהודים למען מטרה לאומית. ביילין הפך עצמו נלעג ואף מטופש באשר אכן סיפור אלטלנה הוא ניצחון הממלכתיות, אך לא של בן-גוריון אלא של מנחם בגין אשר מנע מאנשיו להחזיר מלחמה שערה, מנע בנחרצות פרוץ מלחמת אזרחים בעיצומה של מלחמת השחרור. זו ממלכתיות. משיית השרידים תהיה שלב אחד בחיסול הנגע ההיסטורי המדמם הזה המפלג בעם. השלב השני והחשוב מכל יבוא לאחריו. חייב יהיה איש בכיר ומקובל בציבור מתנועת העבודה, המזוהה עם אסון אלטלנה, לקום ובקול רם וצלול להתנצל ולבקש, גם בדיעבד - בפרט בדיעבד - באשר את הנעשה אין להשיב, את סליחתם של נרצחי אלטלנה ובני משפחותיהם. אם המדובר ביישור ההדורים הלאומיים והממלכתיים, זו הדרך. ראוי היה כי "התותח המקולל" יועמס אחר כבוד על סיפון אונייה ויושלך לשכחת עולם באפלת הנצח ב"תהום של רודוס", בלב הים התיכון. מקומה של האלטלנה הוא באנדרטה על החוף ומקומו של התותח הזה תחתה במעמקי הים. אין בכוונתנו להצביע כאן תוך פירוט שמי לעבר הרוצחים ושולחיהם אשר קיפדו חיי היהודים על האלטלנה ובמים, באשר רובם אינם בין החיים. יבחן כל קורא לעצמו את גישתו לדברים ויחליט עבור עצמו את מי תשפוט ההיסטוריה לחומרה. מאידך-גיסא, הנושא חייב להיות מובא לפני הציבור ללא כחל ושרק. רק התייחסותנו אליו בעיניים פקוחות לרווחה אפשר שתביא מזור לנשמות הנפגעים ומשפחותיהם ולחלקים נרחבים בעם אשר עדיין לא נוחמו. חובבי-ציון "התותח המקולל" אולי הביא תועלת קצרת טווח למחנה השמאל, אך בטווח הארוך המיט אסון על כולנו. זה התותח שהציב חומה גבוהה לשנים ארוכות כמחסום לנירמול היחסים בין השמאל והימין, הקיים עד עצם ימינו אלה. ברי כי אחדותו של העם היא הערובה המוצקה ביותר לשרידותנו במרחב השמי. בכך שהתותח המקולל הזה הביא לקרע עמוק בעם, הרי שסיכויי שרידותנו במרחב אינם כה מזהירים. אכן "רק לא מלחמת אחים" כדברי בגין ז"ל לאנשיו הן בתקופת הסזון (44'-45') והן בארועי אלטלנה, בשלט זיכרון המוצב ליד התותח המוצב בבסיס פו"מ, אך חובה זו מושתת על כל הצדדים כאחד, שווה בשווה. הגיע הזמן כי נתבגר כבר מהעיסוק בשמאל ובימין, ונעסוק במהות - אלו ההבדלים בין חובבי-ציון לבין מקעקעי-ציון. הרחבות: שלמה נקדימון - "איפה נמצא היום התותח שהפגיז את הספינה אלטלנה לפני 63 שנה?" (הארץ, 25.6.11) - [קישור]. אהרון רול - "אבדן השכל הישר" - [קישור].