מבין קומץ היומונים העבריים, שעוד נותרו בישראל לפליטה, בולט היומון הארץ במאבקו העיקש על קיומו. סוד גלוי הוא שהמאבק הזה כבד על כתפיו מנשוא וכרוך, מעל לכל, בסירובו העיקש להפוך כיתר היומונים לעוד צהובון.
הוא, אומנם, כבר בן 92, ומן הסתם גם הוותיק שבהם, אבל עדיין רענן וצעיר ברוחו. אל מול הטבלואידים, שריח השערוריות נודף מהם, שומר הארץ, בקפידה רבה, על תוויתו הרעיונית, שדבקה בו מאז הורתו.
במרוצת שפע השנים שחלפו עבר העיתון כברת-דרך ארוכה, זרועת תהפוכות וגדושת מהמורות וחתחתים.
כבר בראשיתו לא היסס הארץ להיבדל מיתר העיתונים כעיתון ספרותי-פובליציסטי לכל דבר ולסכן בכך את עצם קיומו. בהבדל מהם עלה מספר עמודי הדעות שלו, לאין ערוך, על מספר עמודיו החדשותיים. עובדה היא שכל עורכיו הראשוניים היו אנשי ספר מובהקים, וצחוק הגורל הוא שהיה לו, בעצם, רק עיתונאי אחד לשמו: הרב נחום בן-חורין, רבו של היישוב הישן. למרבה מזלו של הארץ היה הרב הזה בקי ומעודכן בכל רמ"ח אבריו בחייה של העיר ירושלים - לב העניינים של אז, ושבה גם הודפס העיתון. בימים של טרום-מדינה גם מצא הארץ לנכון, חרף הנורמה של יתר העיתונים, שלא להשתייך באופן מהותי למפלגה כלשהי, הגם שהדבר לא מנע ממנו לנקוט עמדה ברורה בענייני השעה.
במלחמת השפות שהשתוללה בפלשתינה נשא הארץ, יחידי בשטח, את דגל השפה העברית בגאון. אף שבימי המנדט הוא נקט אוריינטציה פרו-בריטית, לא היסס הארץ לתמוך במאבקו של היישוב היהודי המאורגן, הגם שהתנגד לפעילות המחתרות הפורשות.
יחידי בשטח
עם קום המדינה ניצב הארץ באופוזיציה גלויה לעמדות רבות של הממסד. הוא ניהל אז קו מערכתי ליברלי ברור, קרא להפרדת הדת מהמדינה, ושמו יצא לפניו במיוחד במאבקו למען זכויות האזרח,
חופש הביטוי וחופש העיתונות. הוא גם היה העיתון הראשון שהנהיג את מסורת מאמר המערכת הבלתי-חתום, שמאחוריו עמדה מועצת העיתונאים שלו. למסורת הזו נותר הארץ נאמן עד עצם היום הזה.
מה שהעמיד את הארץ בשורה אחת עם החשובים שבעיתוני העולם הייתה איכות הפולמוסים האידיאולוגיים והתרבותיים שראו אור מעל עמודיו. אחת המעלות העיקריות שלו הייתה הימנעותו העיקשת מרדיפה אחר סנסציות, שתפסו ברבות הזמן, וביתר שאת, את שאר העיתונים העבריים שנפוצו בארץ. מעלה נוספת הנזקפת לזכותו באה לידי ביטוי בפלורליזם שלו. מאז שנות ה-50 ועד היום מתפרסם מדי יום בהארץ לפחות מאמר אחד המנוגד לדעת בעליו. דוגמה מובהקת לכך הם מאמריהם של
גדעון לוי ושל
עמירה הס, המתפרסמים בו חדשות לבקרים. בד-בבד ייאמר לזכותו של העיתון שהוא מקפיד ליצור הפרדה ברורה בין ידיעות לדעות.
הארץ גם היה ראשון היומונים בישראל שהנהיג מעל עמודיו תחקירים. בין אלה יצא לפניו שמו בשל סדרת כתבותיו על הפשע המאורגן, שאותו היטיב לחשוף עוד הרבה לפני שרשויות החוק היו מוכנות בכלל להודות בקיומו. בתור שכזה שימש הארץ אות ומופת לעיתונות חוקרת, שהולכת ופסה מן העולם, ושממנה, למרבה הצער, נותר כיום, בודד במערכה, רק אתר האינטרנט "News1", המשקף את עליונותו הברורה בתחקירים לשמם, שאינם מוצאים את דרכם בעיתונים ובאתרים אחרים.
