פרשת "הולילנד" חדשה הולכת ומתפתחת לאטה בצפת, באין מפריע. פעמוני האזעקה כבר מצלצלים, ובדומה למוטו שבסרט על-פי ספרו של ארנסט המינגווי, "למי צלצלו הפעמונים?" - הם מצלצלים לך, לקורא שורות אלה, לחבריך, לכל הדואגים לצביונה היהודי של מדינת ישראל, לכל החרדים לאתריה ההיסטוריים - אנא, אל תאטמו אוזניכם לצלצול, קומו ועשו דבר לפני שיהיה מאוחר מדי! חרש-חרש, עקב בצד אגודל, נמשכה מלאכת ההרס של "בית אונגר" בצפת; בהסתר, בלי שאון, בהיחבא, נשלמה מחיקתו של עוד אתר היסטורי בתולדותיה העגומות של העיר. לאחר בית כנסת האר"י הספרדי שכמעט נעלם מהנוף, בצלו של בית כנסת חדש במבנה רב-קומות; לאחר מחיקתו של "בית שלווה" - אנדרטת הזיכרון לאומץ לבם והקרבתם של מגני צפת במלחמת העצמאות - כלה מהעולם גם בית אונגר, שאמור היה להזכיר לדורות הבאים את אירוע הדמים, שבו נטבחה (פשוטו כמשמעו) ב-1936, משפחה יהודית שלמה - האב, אלתר אונגר, שלושת ילדיו הרכים - יפה בת התשע, חווה בת השבע, ואברהם-יעקב בן השש. תאוות הבצע גברה על הכל: על המחאות הציבוריות; על הפטיציות של ותיקי צפת; על מאמרי הביקורת בתקשורת; על הפנייה למבקר המדינה; על הכרזותיו של ראש העיר, "שהמבנה ישוקם בצביונו המקורי ויוכרז 'אתר שמור'" - בית אונגר היה כלא היה. רוכש הבית מתעתד להקים מעליו בניין רב-קומות מסחרי, וכבר הגיש בקשה ברוח זו לעירייה; את השטח החסר להשלמת תוכניות הבנייה ה"מתוקנות" שאינן תואמות את היתר הבנייה המקורי, הקדים ונטל מסמטת הרחוב, מפלישה לתוך המבנים הסמוכים, בתי המגורים של דלי היכולת, שזעקותיהם נתקלות באוזניהן האטומות של הרשויות הנוגעות בדבר. האתר ההיסטורי הבא הצפוי להיפגע הוא בית עבו המיתולוגי - השריד הארכיאולוגי האחרון ברובע העיר העתיקה, שממנו יוצאת זה כמאתיים שנה ברציפות תהלוכת ספר התורה המסורתית בערב ל"ג בעומר. אם יינתן היתר בנייה לקומה נוספת מעל ל"בית-אונגר", הסכנה הנשקפת לשלמותו של המבנה ההיסטורי היא מוחשית מאוד. חוות דעת הנדסית מוסמכת של ישראל קלר, M.Sc. מהנדס יועץ לביסוס, מהמומחים בתחום זה באזור הגליל, קובעת: "הבנייה המתוכננת, כעולה מתוכניות הבנייה שהוגשו, תסכן בוודאות קרובה את המבנים הצמודים, סיכון חמור במיוחד..." (לחץ כאן לחוות הדעת המלאה). זאת ועוד: האזור של בית אונגר רשום כ"אתר עתיקות" וכך גם פורסם בילקוט הפרסומים מס. 4593; ב-16.1.69 אף הוכרז רשמית על האזור הזה כ"אזור שיקום", ובאתר עתיקות אין לבצע כל עבודות עפר - לרבות בנכס הגובל באתר. אך למי זה אכפת? ואם לא די בכך, פרק ז' בחוק "אתרי עתיקות" סעיף 92 (ג') קובע מפורשות: "לעניין אתר עתיקות המשמש לצורך דתי (בית עבו הסמוך), "לא ייתן המינהל אישור לחפירה או לאחת הפעולות המנויות בסעיף קטן (א) אלא באישור ועדת שרים המורכבת מהשר כיושב-ראש, (השרה לימור לבנת), שר הדתות ושר המשפטים". מכתב ברוח זו נשלח ב-22 בנובמבר 2009 לראש העיר צפת, על-ידי השר לשירותי דת, מר יעקב מרגי, אך נותר ללא כל התייחסות. בדומה להומורסקה "תעלת בלאומילך", פעולות ההרס נמשכו באין מפריע, "והשכנים שהתלוננו בתחנת המשטרה על עבודות הבנייה, נעצרו בגין הפרת הסדר הציבורי...". והערת סיום: בימים אלה נכנס לתפקידו כמהנדס העיר צפת, רפאל גרציאני, במקומו של המהנדס יחזקאל רובין (שבתקופת כהונתו בת עשרות השנים אירעו כל המחדלים דלעיל). האם מר גרציאני יהיה זה שיציב את תמרור העצור? ימים יגידו...