"חוכמת איב" הנו סיפור קצר שכתבה הסופרת האמריקנית מרי אור. מבוסס על סרט שנוצר ב-1950 בהשתתפות השחקנית המהוללת בטי דיוויס. הסרט זכה בשישה פרסי אוסקר וגם לתואר הסרט הטוב ביותר של השנה. שם הסרט היה "הכל אודות חווה". כעת תיאטרון באר שבע מעלה את הסיפור הקצר של מרי אור על בימתו. המחזה מספר על שחקנית ברודווי מזדקנת (רמה מסינגר) אך ידועה ביותר ומפורסמת בשם מרגו צ'נינג. מעריצה צעירה בשם איב (יונית טובי) מבקשת לפגוש את השחקנית אחרי שראתה את ההצגה בה היא השתתפה יותר מ-50 פעם. מרגו מתרשמת מהצעירה ומציעה לה להיות העוזרת האישית שלה. בצורה זו איב נכנסת לסביבתה הקרובה של מרגו, לומדת את תפקידיה בעל-פה, מחקה את התנהגותה,לובשת את שמלותיה עד שבסופו של דבר מאיימת על הקריירה של מרגו. אייב הנראית כבחורה צעירה תמימה, מעריצה מושבעת שכל מה שמעניין אותה זה להיות ליד השחקנית המפורסמת, מתגלה כערמומית, מלאת תחבולות ועם מטרה אחת לרשת את מקומה של מרגו ולקחת ממנה את כל תפקידיה כולל המאהב שלה, חברים ופירסומה. היא מתכננת להיות המחליפה שלה כדי שהביקורת תוכל לראות אותה. בתחבולה היא מצליחה להופיעה במקומה בבכורה, זוכה להצלחה והופכת להיות שחקנית מפורסמת עד שקורה לה מה שהיא עשתה למרגו. אין חשיבות לזמן ההתרחשות של המחזה.הוא אוניברסלי, דברים דומים קורים בכל עת. אין מנוס מהזיקנה והאדם אינו יכול לצפות להיות מפורסם לנצח. ההצגה מאפשרת לנו הצצה על המתרחש מאחורי הקלעים בתיאטרון, האינטריגות, הקנאה, חוסר האמון וחוסר הביטחון של השחקן גם המפורסם ביותר. איב בתחילה נבוכה, ביישנית, נחבאת אל הכלים אך אוהבת לדבר, לספר,להגזים, להתפאר. ההתקדמות האישית שלה באה במקום הראשון. אין אצלה ערך לנאמנות, ליושר, לתודה. היא מחזירה רעה כנגד טובה. איב משקרת בכל. הייתה לה אמביציה מטורפת שבסופו של דבר הצליחה וניצחה. ראיתי את יונית טובי בתפקיד פיאף עוד בהיותה תלמידה בבית צבי.הערכתי את כשרונה. היא הייתה שם נפלאה כפיאף וגם הבעתי את הערכתי זו אליה בצורה מסויימת ובאופן אישי.היא הייתה פיאף מושלמת גם כאשר המחזה הוצג בתיאטרון באר שבע. ב"הכל אודות חווה" היא הייתה צריכה להיות בהתחלה תמימה , נבוכה, וכו' ומשך הזמן לקבל את הביטחון העצמי,להיות חזקה,להתנהג אחרת,התנהגות שונה. חייב היה לחול שינוי כל שהוא. עם כל הערכתי אליה והיא רבה, לא הרגשתי כל שינוי כזה.היא המשיכה להיות התמימה, הנבוכה למרות המעשים שעשתה ושדרשו התנהגות אחרת,שינוי בהתנהגות שלא נראה לעין. מרגו קריין הייתה הפרימדונה.השחקנית המפורסמת. לפנינו התגלתה שחקנית המרשה לעצמה בזכות פרסומה וכשרונה לאמלל אנשים.היא הפכה לבילתי נסבלת עד כדי כך שהסובבים אותה,האנשים הקרובים לה ביותר אמרו עליה כי הם לא כועסים כי מכירים אותה היטב. להיות שחקנית מפורסמת הוא כנראה דבר אכזרי הן לשחקנית עצמה והן לסובבים אותה. רמה מסינגר ששיחקה את מרגו הצליחה להראות במשחקה את כל התכונות הללו. אומר הבמאי בהצגה שכישרון מאלץ אותו לסבול את הטיפוסים הגרועים ביותר. הפעם הקהל לא "סבל"מרמה מסינגר. הקהל היה איתה, ריחם עליה, השתתף בצערה, סימפט אותה ונהנה ממשחקה. שאר השחקנים היו כולם טובים מאוד.אלון אופיר כמבקר היה חלקלק,משעשע,ירון ברובינסקי היה מאהב טוב,אמיר קריאף כמחזאי היה כרגיל נהדר, שירי גולן כאישתו הלכה אחריו.אורה מאירסון כלילה המשרתת הייתה טובה מאוד והכניסה קצת הומור למחזה הרציני.השתתפו עוד בתפקידים משניים רבים אדר סידליק, ליאור בסון, עידן אבישר וקובי אדרת. איה קפלן ביימה את ההצגה וביחד עם ניר ארז עיבדה את המחזה. הבימוי היה טוב מאוד,שוטף. הראה את העיקר ללא כל סטיות לצדדים, מעמד רדף מעמד, היה בקצב הנכון והעמדה מעולה. עיצבה את התפאורה יהודית אהרון בצבעים בהירים ופאר מסוים. החלפתה בסצינות השונות הייתה מהירה ופרקטית ביותר. התלבושות הנאות והמפוארות עוצבו על-ידי מוני מדניק והתאורה הנכונה על-ידי עמיר ברנר. על התנועה היה אחראי עוז מורג. הייתה זו הפקה של סיפור על תאווה ללא רסן, על נשיות,גאוה, על המתרחש מאחורי הקלעים של התיאטרון ועל חייו של שחקן מפורסם שחושש מלהזדקן והרוצה לשמור על תהילתו לנצח. לראות או לא לראות: הצגה של מחזה טוב בבימוי עשוי מצויין וביצוע טוב של משתתפי ההצגה.