יעקב נאמן חי עדיין את פרשת התצהיר עליו הועמד לדין ואת אי מינויו לשופט בית המשפט העליון, ומכאן אולי רצונו בהחלשת מערכת המשפט. הדבר מתבטא בהצעותיו שנדחו להחלת דין תורה כחוק בישראל, לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה וביטול המעמד המחייב של חוות דעת היועץ. עתה הוא מנסה להביא לפיטורי כל היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. בימים האחרונים ניסה נאמן להעביר החלטת ממשלה בשם ראש הממשלה, שככל הנראה לא ידע על כך דבר, לפיה תקצב כהונתם של היועצים המשפטיים, והם יפוטרו (חלקם בתוך חצי שנה) ללא קשר לתיפקודם. הצעתו לא לוותה בחוות דעת משפטית, בניגוד לתקנון עבודת הממשלה, והיא מתעלמת מחוקי העבודה, כוללת הפרת חוזי העסקה עליהם חתומה המדינה, מונעת זכות שימוע וטיעון, פוגעת באינטרס ההסתמכות, עוקפת הליך חקיקה בכנסת (כיוון שיו"ר וועדת הכספים הודיע שלא ייתן ידו למהלך שיפגע בפרנסת עובדי מדינה) והיא מנוגדת לדוח וועדה שטיפלה בנושא. נאמן נקט בצעד כוחני, ללא שהתקיימו מגעים עם העובדים שייפגעו מן היוזמה, והגרוע מכל-יוזמתו תביא לפגיעה אנושה במערכת החוק. מזכירות הממשלה הייתה ערנית ולא העלתה את ההצעה לדיון אלא העבירה אותה ליועץ המשפטי לממשלה שייתן דעתו עליה. בכיר ב
OECD ששמע על היוזמה לא האמין כי במדינה החברה בארגון מעלה שר המשפטים דווקא, הצעה שלדבריו לא הייתה מתקבלת גם במדינות באזור בהן מתחוללות עתה מהומות.
מאחר שההסתה נגד היועצים המשפטיים אינה נחלתו של נאמן בלבד, חשוב להדגיש כי לא היועצים המשפטיים קבעו את הכללים המתערבים בשיקול הדעת של השרים והמנכלי"ם. את החוקים והתקנות קובעת הכנסת, את הוראות התקשי"ר נציב שירות המדינה, את הוראות הכספים והמשק קובע החשב הכללי, ואת ההנחיות קובע היועץ המשפטי לממשלה. גם עו"ד בעלי מצפון מקצועי מהשוק הפרטי יצטרכו ליישם את כל אלה כשיגיעו למשרדי הממשלה להחליף את היועצים שיפוטרו. וינשטיין נוכח בכך כל יום.
שרים ומנכ"לים מצליחים לא מעוכבים על-ידי יועצים משפטיים;
יובל שטייניץ העביר תקציב דו שנתי והצליח בחקיקת מסקנות שישינסקי למרות לחצים אדירים,
משה כחלון משנה את שוק התקשורת מקצה לקצה,
גדעון סער מקדם רפורמות משמעותיות בחינוך,
גלעד ארדן הפך משרד מנומנם לגוף אכיפה יעיל, ובוז'י הרצוג תפקד כשר רווחה מצויין - אלה לא נזקקים לתירוצים ונעזרו בעשייתם ביועציהם המשפטיים. לעומתם, שרים ומנכ"לים חסרי כישורי ניהול ויכולת ביצוע, מחפשים תירוצים למחדלים, ואין קל מלהאשים את הייעוץ המשפטי "התוקע מקלות בגלגלי העשייה".
עו"ד פרטי שיתרשל בחוזה שהוא מכין ללקוח או ישכח להעלות טענה בביהמ"ש ייתבע על רשלנות מקצועית. עו"ד שלא יקפיד על כל פרט בתשקיף - יסבך את לקוחו ויעמוד לדין בעצמו. עורך הדין הטוב מתריע מראש ללקוחו ממה להימנע ואיך לנהוג. כך גם היועץ במשרד הממשלתי, אך כלפיו באים בטענות על מילוי תפקידו. המניע האמיתי של נאמן הוא הרצון לעבוד ללא מגבלות החוק, ושליטה במינויים החדשים כפי שעשה במינוי נציב שירות המדינה לאחרונה. אם השרים והמנכ"לים יעשו באינטרסים ציבוריים ובנכסי הציבור כרצונם, בחלל משפטי ריק, יהיה זה חלום בלהות. התהליכים לא יהיו מהירים יותר; יוזמות ממשלתיות ללא ביסוס משפטי יידחו ממילא בבג"צ והתוצאה תהיה חזרה להליך ארוך ויקר בהרבה, אלא אם יצליחו היוזמות של השר נאמן וחבריו לצמצם גם את כוחה של מערכת השיפוט.
היועצים המשפטיים חלשים; אין להם גב ואין להם איגוד. הם זרועו הארוכה של היועץ המשפטי לממשלה ומשום מה וינשטיין אינו רואה עצמו מחוייב להגן עליהם. נגד החשבים במשרדי הממשלה, המדקדקים לא פחות בישום ההוראות, אין טענות גלויות, וזאת משום שהם עובדי החשב הכללי ואף אחד לא רוצה להסתכסך עם משרד האוצר.
גם מי שתומך, ככותב שורות אלה, בקציבת כהונה לבעלי תפקידים בכירים אינו יכול לתמוך במהות ובדרך בהן בחר נאמן. אין עוררין שיש להעביר מתפקידו יוע"מ שאינו מתאים לתפקידו, כמו כל בכיר דומה אחר, אך המרחק גדול מכאן ועד "עליהום" כללי . יש לקוות כי ראש הממשלה, הממשלה, הכנסת והיועץ המשפטי לממשלה לא ייתנו ידם לכך.
