פרשנותו של ה(לא) נחשב

זה לא משנה מה אומר פרקליטו של הנאשם. זה גם לא משנה מה אומרים שכניו, חבריו או בני משפחתו. מי שקובע את גורלו, זה גורם אחד בלבד: בית המשפט. הוא הדין לגבי בית המשפט עצמו. זה לא משנה מה יגידו הבדימוסים. גם לא מסנגרי העליון המרושתים בפוליטיקה, באקדמיה או בתקשורת. בג"צ שואב את כוחו וסמכותו רק מגורם אחד: אמון הציבור. בטקס הפרידה מכס השיפוט (14.9.06) אמר הנשיא היוצא אהרן ברק: "כשאנחנו יושבים בדין - אנחנו עומדים לדין". על-פי כל הסקרים בעשר שנים האחרונות, תחת נשיאותם של ברק וביניש המצב הולך ומחמיר. בית המשפט שהציבור לא מאמין בו, כמוהו כדיקטטור הכופה את עצמו על מקבלי השירות. למרות שידידי ומגיני העליון משכילים, חכמים ורהוטים, אין אפילו אחד מהם שיכול לסתור זאת. בעיה! יש בציבור רבים שדעתם אינה נחשבת. יד בולשביקית נעלמה ריכזה אותם בימין. לא דעתם ולא הפתק שלהם. מסנגרי העליון מגדירים אותו כ"מעוז דמוקרטי"! מוסד שנתן אור ירוק למהלך בלתי דמוקרטי בעליל יכול להיקרא "מעוז דמוקרטי"? אין בין שופטי העליון אפילו אחד שיכול להפריך את העובדה ששרון המושחת, בניגוד לרצון רוב הציבור, ובניגוד לתוצאות הבחירות, ביצע את ההינתקות. כששאלת הלגיטימיות של ההינתקות הונחה על שולחנם, קרה לשופטי העליון דבר נורא: האג'נדה הפרטית התיכה בתודעתם את כללי המשחק הדמוקרטי. אין חולק על העובדה שבקלפי ההינתקות הפסידה פעמיים. תומכיה לחצו לביצוע מהיר! מחשש למבחן קלפי שלישי. תלמידים בשיעורי אזרחות לומדים שהקלפי הוא ארון הקודש של הדמוקרטיה, והפתק הוא תמצית הקלישאה שאין דמוקרטית ממנה: רוצה להשפיע - תצביע! כדי לשכנע ששיטת בחירת השופטים נכונה, שמעו צופי הבוקר (15.7.11) בערוץ השני את השופט בדימוס דן ארבל אומר: בכל העולם מתפעלים מהשיטה שלנו - היא הכי טובה בעולם". ועל השיטה האמריקנית הוא אמר-שאל: שם בית המשפט הוא פוליטי. אתם רוצים אצלנו בית המשפט פוליטי? תשובתי חד-משמעית - כן! אני בדיוק כמוך - רוצה בית המשפט פוליטי! אני אומר אמת, ואתה מחביא את השופטים השמאלנים מאחורי "השיטה הכי טובה בעולם". רק שכחת להסביר - אם השיטה שלנו כל-כך טובה, מדוע לא קמו לה חקיינים? האם ישראל רשמה את השיטה ברשם הפטנטים? בית המשפט פוליטי הוא בית המשפט שקוף! שופטים שהשקיפות היא הסיוט שלהם מעוררים את השאלה - מה הם מסתירים? עדיף בית המשפט שניתן להשפיע על הרכבו עם פתק. האזרחים - להלן בעלי הבית - יסלקו עם הפתק את השלטון, והמחליפים יחליפו (אם צריך) חלק מהשופטים. כמה שהפתק יותר חזק ויותר משפיע - ככה יותר דמוקרטיה. האוריינטציה של בית המשפט העליון היא במובהק שמאלנית. מאסנו בתחפושת הדמוקרטית. כמו שאמרתי, ברור לי שיד בולשביקית קבעה אותי ושכמותי במשבצת של הלא נחשבים. מהסיבה הזאת הבאתי איתי שלושה מבקרים חריפים, שלא ניתן להדוף אותם בבוז. שלושתם פרופסורים נחשבים ומכובדים שהגיעו להישגים בתחומם. הראשון - שר המשפטים לשעבר, חתן פרס ישראל, הפרופסור דניאל פרידמן. הניסיון שלו לעשות רפורמות, עורר פאניקה בברנז'ה, והכניס אותו למרכז הכוונת של האדמו"ר אהרן ברק. "האיש הזה מסוכן לדמוקרטיה" אמר לארי שביט, "הוא לוחם צלב שגמר אומר להרוס את בית המשפט" (הארץ, 8.4.08). חכו, יש עוד: "הרפורמות שהוא מציע, הן תחילת הסוף... השינויים אותם פרידמן מבקש להחיל על בית המשפט, הם צונאמי שימוטט את יסודות הדמוקרטיה הישראלית". ועל מה יצא קצפו של הוד מעלתו: "יוזמות החקיקה שלו, הקוראות בין היתר להגבלת תחומי ההתערבות של בג"צ, ושינויים בשיטת מינוי השופטים, הורסות את המשפט הישראלי. כך לא נוהג אוהב, כך נוהג אויב". פרשנות שלי: פרופסור דניאל פרידמן הוא שונא ישראל שרוצה למחוק (צונאמי!) את המפעל הציוני. אני לא יודע מה איתכם, אני חש גועל. דעתו של פרופסור מנחם מאוטנר שנתיים וחצי אחרי, תחת הכותרת "מדוע מזוהה בג"צ עם השמאל" כתב מאוטנר: "על-פי בדיקה שעשיתי, בשנים 2005-1979, הגישו 250 ח"כים עתירות לבג"צ. את המספר הגדול ביותר הגישו יוסי שריד, רן כהן, אברהם פורז, מוחמד בראכה, אמנון רובינשטיין, חיים אורון, אופיר פינס וזהבה גלאון. אלוף העותרים, יוסי שריד, תיאר את הדברים בגלוי לב במאמר בהארץ באוגוסט 2004, ששמו מעיד על תוכנו: "הכל השלכנו על בג"צ" (הארץ, 26.10.10). "ההסבר שלי", כתב מאוטנר, "חכים של השמאל שכשלו באופן מתמשך בפוליטיקה של הבחירות, העתיקו את הפעילות שלהם לבג"צ, שבו מצאו שותף נאמן להשקפותיהם". הבאתי שלושה קטעי וידאו. בקטע הראשון, פרופסור שלמה אבינרי מוחה נגד האימפריאליזם השיפוטי של ברק (וביניש). "אין בעולם בית המשפט עליון שנטל לעצמו סמכויות כמו אצלנו". בשני הקטעים האחרים, אהרן ברק, בטקס הפרידה מכס השיפוט (14.9.06) מזכיר לחבריו השופטים את מה שהוא עצמו לא זכר: כשאנחנו יושבים בדין - אנחנו עומדים לדין". בקטע השני הוא מדגיש את עליונות הכנסת שבה יושבים נציגי העם שהוא הריבון. "פגיעה במחוקק - היא פגיעה בדמוקרטיה", כך אמר לתשומת ליבם של כל אלה הדוחקים בשופטי העליון לבטל את הכרעת הרוב בכנסת, בנושא "חוק ה(אנטי)חרם"...