רמי לוי - הבלוף הגדול

חודשים רבים חיכיתי להגעתו של רמי לוי עם רשת המזון שלו לנתניה. מצליחן כזה ש"פורפר" את כל טייקוני המזון על אצבע אחת, מתאים לי. כשהגיע, התייצבתי מיד לעבודה. כבר ביומי הראשון אמרתי לסובביי: המחסן קטן להחריד, תהיה לנו בעיה קריטית. לא הבינו אותי, אבל הניסיון שכבר צברתי ברשתות מזון אחרות – ניבא צרות. נשאר לי רק לקוות שהבעיה אכן לא תהיה גדולה כפי שהערכתי. קיבלתי ג'וב אחראי, ושבועיים עמלנו כדי לפתוח את הסניף בצורה חלקה ללקוחות בנתניה. בימי הפתיחה הראשונים הייתה הצפת לקוחות שאפילו הציניקנים והמתחרים לא האמינו שתיתכן תופעה כזו. אבל לא אלמן ישראל. המתחרים הורידו מחירים, פוצצו מבצעים, ועשו הכל כדי שלקוחותיהם יישארו ויקנו כהרגלם באותו מקום שאהבו גם טרם הגעתו של רמי לוי, "האיש עם העוף בשקל". תוך זמן לא רב החלה דעיכת לחץ ההמונים, והמרכול הפך להיות "עוד אחד", עם לקוחות שמרבים בעיקר לחפש "מציאות". אבל הבקיעים האמיתיים החלו לצוץ דווקא בתוך המערכת. כאן אינני מוכן לירוק לבאר שממנה שתיתי יותר מחודשיים, ורק אומר כך: אהבה עזה לא הייתה בין מנהלי ועובדי הסניף – וחוזר חלילה. את הסיבות לכך אני נמנע מלפרט. אבל כאן לא הסתיימה הטרגדיה. אותו מחסן אחורי של סחורות התחיל נותן את הטון הצר שלו (תרתי משמע) וצרימתו הגיעה לממדים שכל אחד מהלקוחות שעדיין פוקדים את הסניף הזה צריך לדאוג בגללו. למה לתאר מצב קטסטרופלי, אם ניתן לראות הכל בעיניים?! אני מציע לכל מי שאיכפת לו מטיב המוצרים שהוא קונה בסניף רמי לוי בנתניה, לעשות טיול פשוט, ולהיווכח בעצמו שמוטב לתפוס מרחק מהמקום – כמה שיותר רחוק. אם הגעתם עד חניית הרכבים בקידמת הסניף, עשו לעצמכם שירות לא יקר, והמשיכו לנסוע עוד מעט, עד הגיעכם לאחורי הסניף. שם תראו עשרות משטחי סחורה עומדים ימים שלמים ברחבה הגלויה לשמש הלוהטת, ואין צורך לתאר מה עובר על מאות המוצרים הסגורים בארגזיהם. הרחבה הזו היא למעשה כביש גישה אחורי למתחם כולו, כאשר בפועל אין כל אפשרות מעבר... כי כל הסחורות מפוזרות שם – ללא רחם. כעת לסיבה האישית לעזיבתי: אולי לא כדאי בכלל שאכתוב אותה, הרי רבים בכלל לא יאמינו לי...? ובכל זאת - הייתי עובד, שמעבר לחובתי כאחראי על נושא מסוים – נרתמתי לעזור לכל המחלקות בסניף, לשמחתם ולשביעות רצונם של כל מנהלי המחלקות ועובדיהם. כעת נשאלת השאלה: מדוע היה צורך לעזור לכל המחלקות? האם לא יכולים היו להסתדר בכוחות עצמם? שוב, כדי לא "ללכלך" אומר: עשיתי זאת כדי לנסות בכל כוחי לאזן מערכת שלא תפקדה, והכל בלשון המעטה. אבל גם כאן נתקלתי בתופעה שכיחה לחלוטין במחוזותינו: מקורבי רמי לוי הם שמנהלים את הרשת (המצליחה עד כה, אני מודה), וכל זר טוב ככל שיהיה נתקל במחסום בלתי עביר לקידומו לצוות הניהול הראשי. לא שהייתי זקוק לתואר כלשהו, שהרי משכורתי חפפה את התארים מעלי. רציתי בסך-הכל לעזור בהפחתת הנזק האדיר הנגרם בשל ניהול כושל בלשון המעטה, וכבר אמרתי שם יותר מפעם, למחיאות הכפיים של כל המנהלים והעובדים: "אני מוותר על משכורתי ומבקש לקבל רק תמלוגים על הנזקים הנגרמים מהרס הסחורות בסניף כתוצאה מא', ב', ג'...". העניין התפוצץ באופן סופי כאשר נוכחתי לדעת שהאיש הזה, רמי לוי, העממי, זה שמדבר עם כולם בגובה העיניים ועונה לכולם בטלפון כי "אין לי מזכירה" – אינו זמין כבר זמן רב (למעשה מעולם לא פגשתי בו...) וגם בקשותי להיפגש עימו לצורך ליבון בעיות שלא אני הוא זה שהולך להרוויח מפתרונן – עלו בתוהו. אז ברגע, לתדהמתם המוחלטת של כל העובדים בסניף, לחצתי ידיים והודעתי: "אני עוזב". עכשיו רמי לוי, תקרא על (חלק מ...) המעללים שגרמו לעובד כמוני לעזוב, ומאחר שאיננו מכירים, לבטח תיזון מבודדים שאולי שמחו שעזבתי – כי חו"ח לא אקח את תפקידם. נ.ב. רמי לוי, אינני זקוק לשום תואר ו/או עבודה כדי לחיות את חיי המקסימים בחברת אשתי, ארבעת ילדיי, שלושת נכדיי, 400 העצים שלי ושלושת כלביי. את כישוריי אצטרך כנראה לנווט למקום העבודה הבא.