על גבעת משואה - אז, ב-1981, עוד גבעת טרשים מלאה קוצים, ליד שכונת קריית-מנחם בירושלים - הקמנו את מאהל "קריית-מנחם עלית". היוזם, דדה בן-שטרית (אחיו הבכור של דני בן-שטרית, היום ראש ההסתדרות בירושלים) נפטר לפני כחמש שנים, זכרו לברכה, אך אז היה המייסד ויושב-הראש של תנועת בני השכונה שח"ק - שיפור פני הקהילה, שהייתה תנועת השכונות הראשונה שהסכימה לשתף פעולה איתנו, אנשי "שלום עכשיו". כאחד ממקימי התנועה, כיהנתי אז כקמב"ץ, מרכז "ועדת המבצעים" (בהתנדבות, ככולנו אז), ומרכז "ועדת השכונות". בשני כובעי אלה גייס אותי דדה להקמת מאהל המחאה "התנחלות שח"ק-עלית", בסיסמה "כסף לשכונות ולא להתנחלויות" ובדרישה לדיור בר-השגה. שאלנו "סנדות" (מוטות עץ ארוכים), חבלים, ג'ריקנים למים וכלי בישול - משבט הצופים "לפיד" שהקמתי בשכונת הקטמונים, הקמנו "מגדל צופי" במרכז "ההתנחלות", וסביבו כמניין אוהלים... בכורי איל, אז בן 8, נהנה מאוד מהפיקניק המתמשך... בנותי הקטנות נהנו פחות... חיינו שם במאהל שבוע, בשותפות מרעננת של בני שכונות קשי-יום וחברי "שלום עכשיו" מירושלים ומקיבוצי הסביבה. בכל ערב קיימנו רב-שיח בנושאי החברה והמדינה. דירות לחברי שח"ק לא נולדו מהמאהל, אבל נולדה-גם-נולדה שותפות שהפכה לחברות ארוכת שנים. מאהל חסרי הדיור - מהדורה א'. צונאמי של אוהלים היכה בכל הארץ ב-1991. מאהלים של חסרי דיור צצו בכל עיר, תחת כל עץ רענן. מאות צעירות וצעירים יצאו אל גנים ציבוריים וכיכרות ביישוביהם, אילתרו אוהלים מכל הבא ליד, והכריזו: לא נזוז מכאן עד שהממשלה תדאג לנו לדיור בר-השגה! המאהל הראשון, והגדול ביותר, צמח בין בניין הכנסת לבין מוזיאון ישראל, בעמק המצלבה בירושלים. קראנו לו "מעברת הכנסת". המאהל נולד מצונאמי אחר - צונאמי של עלייה נהדרת מחבר המדינות, שנפל עלינו בישראל אז. מאות אלפי עולים הגיעו כמעט ב"מכה" אחת. הממשלה התעוררה במאוחר (כרגיל), ועד שייבאה אלפי קרוואנים לדיור זמני - נתפסה כל דירה פנויה, והמחירים זינקו השמיימה. העולים קיבלו סיוע לתשלום השכירות, והנפגעים המיידיים היו הזוגות הצעירים הוותיקים, בני השכונות. ימין סוויסא, יו"ר תנועת "האוהלים" בשכונת הקטמונים בירושלים (והיום פעיל במטה של הרצוג בפריימריז של מפלגת "העבודה"), יזם את הקמת מאהל חסרי הדיור הראשון. ימין גייס אותי לעזרה - רבים מחבריו בתנועה היו חניכי בעבר בשבט הצופים "לפיד" בקטמונים, ואיתו פעלתי בשמאל הירושלמי. כיהנתי אז כקמב"צ מפם, ונעניתי מיד. רכשתי רשתות-צל להקמת האוהלים, שאלתי מתנועת "השומר הצעיר" מקלחת שדה, "כלבי" גז וכלים לבישול, ותכננתי עם ימין את ההקמה - ההפתעה הייתה חיונית למניעת האפשרות שהמשטרה תמנע מאיתנו להקים מאהל על קרקע ציבורית בעמק המצלבה. הפתענו - בליל ירח מלא. עד הבוקר עמדו בעמק המצלבה 80 אוהלים! הסיסמה הייתה שוב "כסף לשכונות ולא להתנחלויות!". ושוב עזבתי את המשפחה, וחייתי חודש ימים במאהל. מאהלים דומים החלו לצוץ בכל רחבי הארץ. במשאים-ומתנים עם עיריית ירושלים - אז עוד היה ראש עיר קשוב, טדי קולק ז"ל, שלא כיורשיו - הצלחנו להסדיר פתרונות דיור מוזלים לכמה ממשפחות המאהל. מאהל חסרי הדיור - מהדורה ב'. אז קראו לי הצנחנים למילואים, ועברתי לחיות באוהל בחברון... ועכשיו - מאהל דורשי הדיור בשדרות רוטשילד בתל אביב, וצאצאיו בכל רחבי הארץ. הייפלא שנסעתי מיד מביתי שבנגב לתל אביב המיוזעת? יחד עם חברי מרביבים בוצי (אמנון ליבנה) סיירנו בסקרנות. בוצי צילם, ומשך הצהרות ל"עיתונאי"... אני שוחחתי עם כמה מהמשתכנים, וחלקתי מעט מניסיוני - קצת טכנולוגיה של מאהל, והרבה אסטרטגיה ופוליטיקה: איך למקד תביעות, ואיך לנסות לממשן. חברי לתנועת מס"ד - המחנה הסוציאל-דמוקרטי, שיש לי הכבוד לכהן כמרכזו - הגיעו למאהלים גם הם. חבר מזכירות מס"ד שלומי הר אף שוכן במאהל הבאר-שבעי. מס"ד החליטה לסייע למאהלים השונים. מחר, מוצאי-שבת, נצטרף למצעד האוהלים בתל אביב. מאהל חסרי הדיור - מהדורה ג'. שלט הזעקה הפרטי שלי יהיה גם הפעם "כסף לשכונות ולא להתנחלויות"! ב-4 מיליארד השקלים שזורקת ממשלת ישראל להתנחלויות - ניתן היה לסבסד דיור זול להשכרה לרבבות זוגות צעירים וסטודנטים. סדנא דארעא חד הוא - "כסף לשכונות ולא להתנחלויות!".