אחת האגדות על דברי ימי העיתונות העברית בארץ ישראל מספרת שבאחד הערבים של ישראל המנדטורית התרחשו כל כך הרבה אירועים, עד שעורך הלילה בעיתון 'דבר' לא ידע את נפשו. בבוקר המחרת, כך מספרת האגדה, הכותרת הראשית של היומון הייתה: "העולם כמרקחה". בזמן האחרון נדמה שהעולם שוב כמרקחה. עד כדי כך, שהודעתה של ממשלת סוריה בשבוע שעבר שלפיה היא מכירה במדינת פלשתין בגבולות 67' שירושלים בירתה - עברה בקול דממה דקה. ידידי, חבר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, המזרחן פינחס ענברי, הסב את תשומת לבי לכך שבימים כתיקונם הייתה הידיעה מרעידה את אמות הסִפים. אבל הימים אינם כתיקונם, ומאחורי ההודעה הסורית אכן מסתתר סיפור מעניין. כבר קרוב לשישים שנה דמשק מושלת בסוריה באמצעות מפלגת הבעת'. התפישה הבסיסית של מפלגת הבעת' הסורית היא שהמרחב המזרח תיכוני אינו ניתן לחלוקה, והגבולות הנוכחיים אינם גבולות לגיטימיים אלא סד אימפריאליסטי שכפו מעצמות המערב על עמי ערב במסגרת הסכמי סייקס-פיקו. תפישת המרחב הזאת כה עמוקה, שלא רק שאידיאולוגיית הבעת' לא הכירה מעולם בגבולות 'פלשתין', אלא גם לא בגבולותיה של סוריה עצמה. שמה הרשמי של סוריה עד עצם היום הזה הוא "הפרובינציה הסורית", ובערבית: "אל-קוטור א-סורי". אם כך, האם ההודעה על ההכרה בפלשתין בגבולות 67' ובירושלים כבירתה אכן מרמזת על נכונות סורית לנפנף הצִדה את האידיאולוגיה של מפלגת הבעת' בתגובה לדרישה המערבית לרפורמות? ענברי אומר שכך התפרשה השבוע ההודעה לפחות בחוגי חמאס. במאמר שהופיע בפורום של הארגון נאמר כי ההודעה הסורית משקפת את רצונו של המשטר בדמשק לבדל את עצמו מארגוני הסירוב הפלשתינים וחמאס בכללם, מכיוון שלדעת דמשק הארגונים כשלו בתמיכה במשטר בשעתו הקשה והעדיפו לבטא דעות פושרות עד ניטרליות. למעשה, אי-הנחת בדמשק גברה לאחר שהשייח' יוסף קרדאווי, מנהיג האחים המוסלמים, תנועת-האם של חמאס, ביטא בדרשותיו עמדות אנטי-סוריות קיצוניות. כאשר נדרש מנהיג חמאס לעניין הבהיר חאלד משעל כי עמדת הארגון בעניין זה שונה מעמדתו של קרדאווי, אך בדיעבד לא הייתה בדבריו הפגנת נאמנות מספקת עבור המשטר הסורי. כפי שהדברים נראים כרגע - בצמרת המשטר הסורי התגבשה התחושה שבעת מבחן לא עמדה לצדם מנהיגות חמאס כפי שציפו. גם בקרב המגזר הפרו-סורי בלבנון התקבלה ההודעה הסורית בתחושת תמיהה ואי-נוחות. ראש ממשלת לבנון לשעבר סלים אל-חוס, הידוע בעמדותיו הפרו-סוריות, תהה מהי משמעות ההכרזה הסורית לגבי ההכרה בזכות השיבה של הפליטים הפלשתינים. המקום היחיד שבו התקבלה ההכרזה הסורית בחיוב היה הרשות הפלשתינית, אולם המהלך פורש לא כמחווה כלפי הרשות אלא דווקא כלפי ישראל, שהרי הכרה במדינת פלשתין בגבולות 67' ובירושלים כבירתה כמוה לשיטתם כהכרה בגבולות מדינת ישראל. על-פי הפרשנות הפלשתינית מדובר באיתות ברור לוושינגטון ולישראל שתכליתו לשדר מסר חיובי לגבי המשך שלטונו של בשאר אסד. כאן נכנס פיתול נוסף לעלילה. בשבוע שעבר התכנסה ועדת המעקב הערבית בדוחה בירת קטר, לדון בבקשת הרשות הפלשתינית להציג באו"ם בקשה מטעם מדינות הליגה הערבית להכיר במדינה הפלשתינית. הערבים הסכימו, אולם האווירה הכללית הייתה שלילית. הורגש שהמנהיגים הערבים בעצם מחפשים דרך שתוריד את אבו-מאזן מהעץ. לדברי מקורות ברשות הפלשתינית, אחת השאלות המרכזיות שהעלו הנציגים הערבים באוזני הפלשתינים נוסחה כך: אם המהלך ייכשל, האם תסכימו לנוסחה משלנו לחידוש השיחות עם ישראל? אבו-מאזן, כך על-פי המקורות, חזר על תנאיו: גבולות 67' ועקרונות נאומו של אובמה. אולם אז העלה לפני הנציגים הערבים שאלת-נגד: האם לכל הפחות אתם, נציגי מדינות ערב, תכירו במדינת פלשתין בגבולות 67'? בנקודה הזאת, על-פי המקורות ברשות, נחשף הדיסוננס: עד כה, אף מדינה ערבית לא אימצה את עמדות היסוד הנדרשות לקראת ספטמבר, ובראשן ההכרה במדינת פלשתין בגבולות 67'. זה, אומרים המקורות, הגורם שנתן לסורים את ההזדמנות להביך את מדינות ערב עד העצם - ובראש ובראשונה את המארחת, קטר. כך הייתה סוריה המדינה הערבית הראשונה ואולי היחידה שמכירה במדינת פלשתין בגבולות 67'.