שלושה הרהורים בשולי מחאת האוהלים

הטרמפיסטים מוזר היה למצוא בין המבקרים במאהל המחאה בתל אביב עורכי דין מהמשרדים הסמוכים, מיקירי המקצוע, שהביעו הזדהות. אלה עוה"ד המתכננים עבור לקוחותיהם תכנוני מס אגרסיביים הגורמים לחיוב מס מגוחך על הכנסות עתק, המשיגים עבור מגייסי אגרות החוב הסדרים הפוטרים אותם מלעמוד בהתחיבויותיהם לציבור והמשמשים כלוביסטים לקבלת הטבות ממשרדי הממשלה השונים. תוצאת עבודתם היא הגדלת המעמסה על המפגינים ועל מי שהם מייצגים, הנושאים בנטל המיסוי והמחירים. אין משהו לא חוקי (כך אנו מקווים) בפעילותם של עו"ד אלה, אך יש משהו מגוחך במחוות הסימפטייה בהן הם מנופפים, כמו אותו עו"ד פלילי שזיכה לקוח מעבירות אלימות במשפחה ובא לביקור אהדה במקלט לנשים מוכות. תחושת מיאוס מעלים גם הפוליטיקאים המבקרים במאהל לאחר שהודיעו על כוונתם זו לתקשורת והצמידו מיקרופון לדש חולצתם. הביקור הוא ניסיון ליצירת הון פוליטי, מחווה ריקה ותחליף לעבודה הממשית בעניינים אלה, אותה עליהם לבצע בכנסת או בממשלה. טוב עשו המפגינים ששלחו אותם לדרכם, גם אם הדבר חייב המלטות חבר כנסת דרך מטבח מסעדה שכנה וגם אם היה מלווה בדברי נאצה של חברת כנסת מסויימת מאוד. קבוצה שלישית של מעוררי גיחוך היא של החתומים על "מכתב הטייקונים" לראש הממשלה, אלה שרוצים שנאהב אותם. לא שאין להם מה לומר או להציע, אבל שליחת מכתב דרך אמצעי התקשורת עם הצעות לפתרון, מבלי שמי מהם הציע להפחית במשהו את הנטל שהוא וחברותיו יוצרים על הציבור, זו חוצפה של ממש. ראש הממשלה במפתיע, הדרך בה פועל ראש ממשלה בימים האחרונים, לאחר איבוד עשתונות זמני, נראית סבירה. הוא מקבל את העובדה שהמחאה ממשית, ולא נגרר עם חלק משריו ומחברי הכנסת למלל מתנשא ולניסיון להפוך את המחאה, שהיא חברתית-פוליטית, למחאה מפלגתית. ההתחיבויות במסיבת העיתונאים אומנם נבעו מלחץ, אך לפחות פעולה אחת המחייבת החלטה מיידית נעשתה; הפחתת הבלו על הדלק הייתה דרושה, ניתנה לביצוע, שידרה הקשבה ולמעשה אינה עולה לממשלה דבר כיוון שאין מדובר בויתור על הכנסה תקציבית קיימת אלא על תוספת מיסוי מיותרת. ההתייחסות המזלזלת של לשכתו להערכת העלויות שהוגשה על-ידי האוצר מוצדקת; ראה הבלו לעיל, ראה האומדן לעלות הפחתת מחירי הקרקעות שבהיעדר שיווק על-ידי המינהל ממילא לא נכללה בתקציב, וראה הסתירות הפנימיות לגבי הכרה בהוצאות למטפלת לעומת עמדת האוצר בבג"ץ. אין מקום להכרזות מיידיות נוספות. הצוות שמינה ראש הממשלה חייב למיין את הבעיות הן לפי עוצמתן - על איזה חלק באוכלוסיה הן מכבידות ובכמה, והן לפי הקצב האפשרי של התיקונים - טווח מיידי, טווח בינוני וטווח ארוך, והכול מבלי להתעלם מהיכולת הפוליטית לבצע. לדוגמה, מתחייבת השוואת ההוצאה התקציבית לנפש בשטחים לזו שבישראל, מבחינת תשתיות, דיור, חינוך, תעסוקה ציבורית וכיוצא באלה אך בקואליציה הקיימת הדבר כמובן אינו ניתן. בנוסף, ברור שכל הוצאה או התחייבות צריכה להתברר מול השפעתה על תקציב המדינה, בו יש צורך לקבוע סדרי עדיפויות חדשים הן בצד ההוצאות והן בצד המיסוי, הישיר והעקיף. תוכנית הגיונית לפי סדרי עדיפויות ועם לוחות זמנים סבירים לא ניתן להציג תוך ימים, אך ניתן להכינה תוך שבועות ספורים. חובה שהתוכנית תביא בחשבון שעשרים אחוזים מאוכלוסיית המדינה הם ערבים, שאמנם טרם יצאו להפגין במספרים גדולים, אך מצבם מהווה פצצת זמן. לחרדים יש מי שידאג. ולבסוף, ראש הממשלה כבר הוכיח שחולשתו אינה בתוכניות או בהצהרות, אלא בביצוע. כדי שלא יאבד את אמינותו לחלוטין, עליו למנות אנשי ביצוע, בעלי יכולת מוכחת ולא לפי מפתח מפלגתי, עם סמכויות להבאת כל החלטה למימושה הסופי. ריכוזיות בחודשים האחרונים פרסמו מאמרים וחוות דעת לרוב המלמדים על היעדר ריכוזיות בישראל. האירועים בשטח מראים כי הריכוזיות חיה ובועטת וצודק ראש הממשלה בהצהירו שהיא חלק מהבעיה שיש לפתור עתה. לא נוסיף על מה שכבר נאמר בשוק המזון על תנובה, שטראוס, אוסם ועל רשתות השיווק, אך לא חסרות דוגמאות אחרות; מבוטחי הפניקס שבשליטת תשובה הלוו (מבלי ששאלו אותם) עשרות מיליוני שקלים לדלק נדל"ן הקורסת שאף היא בשליטתו, והפעם לא הציע לתרום להם מכספו, כפי שהציע לוועדת שישינסקי. חברות התפלת מים תלויות באספקת הגז עליה ועל מחיריה יחליט תשובה כמתפיל גדול המתחרה בהן. חברת סלקום של דנקנר לא הצטרפה לדרישת אחיותיה הסלולריות להפחתת עמלות כרטיסי האשראי, כי שופרסל בעלת כרטיסי האשראי הפרטיים היא חברה אחות. חברות המתחרות בשופרסל, סלקום או נכסים ובניין חושפות את נתוניהן לבעל השליטה במתחריהן אם הן עורכות את ביטוחיהן בכלל ביטוח. חברות קבלניות חושפות את נתוניהן לבנק הפועלים שבעלת השליטה בו מחזיקה בשיכון ובינוי. אם בנק לאומי ירכוש נתח מתנובה, עלול הדבר להקשות על שטראוס או טרה לבקש אשראי למלחמה במתחרה. ספק אם המתחרים בקוקה קולה או נביעות ירשו לעצמם לפנות באופן חופשי לבנק המזרחי של מוזי וורטהיים. לא נפרט את כל המקרים בהם בנקים משמשים הן כשותפים, הן כנותני אשראי והן כבעלי אג"ח, וחברות ניהול תיקים השייכות לקבוצת ריכוז מנועות מלפעול לטובת המשקיעים באסיפה הכללית בשל ניגוד עניינים. גם הבעלות בעיתונים וברשתות הטלוויזיה עברה לבעלי אינטרסים כלכליים מגוונים; ורטהיים ותשובה בקשת, אחים עופר ברשת, מימן בערוץ 10, דנקנר במעריב, פישמן בגלובס ולפחות חלקם עשויים לנצל את הכלי תקשורתי לקידום אינטרסים כלכליים או פוליטיים. דווקא למוזס (ידיעות) ולאידלסון (ישראל שלנו), אותם תוקפים כולם מסיבות שונות, אין אינטרסים כלכליים מהותיים בישראל פרט לתקשורת. הטיפול בריכוזיות יחטיא את מטרתו אם לא יטופלו, בנוסף לקבוצות הריכוז הפרטיות, גם מונופול מינהל מקרקעי ישראל (בפועל ולא רק בחקיקה) ושאר המונופולים שבשליטת המדינה. נתניהו כשר אוצר שפך מאות מיליוני שקלים לכיסי עובדי הנמלים ב"אם כל הרפורמות" שהשאירה בעינם את בונוס הסינטה וחופשת בר המיצווה לבנו של חבר הוועד, על חשבון עלויות הייצוא והייבוא. הרפורמה בחברת החשמל, שחוקקה בחקיקה ראשית לפני למעלה מעשור כלל לא החלה, עדיין יש בחברה אלפי עובדים מיותרים וחגיגת הוצאות. ברשות שדות התעופה אין התייעלות, שר התחבורה סיפח לרשות, מסיבות פוליטיות, את שדה התעופה החדש העתיד לקום וסתם את הגולל על תחרות ברשות המנופחת. מונופול הרכבת חשוף בכל ערוותו ומרחיק, יחד עם הפקקים בכבישים, את הפריפריה מן המרכז. המלצות בעניין ריכוזיות שיחולו רק על הסקטור הפרטי יחטיאו את המטרה.