יש משהו חינני באופן שבו החל משפטם של נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק וכמה מאנשיו - אם שוכחים לרגע שבתום המשפט עלולים כמה מן הנאשמים למצוא עצמם מתנדנדים על חבל. אחת לכמה דקות אתה צובט את עצמך כדי להיות בטוח שאינך צופה בסרט מצרי של יום שישי אחר-הצהריים. בתחילת המשפט נושא אב בית הדין נאום קצרצר המוקדש בעיקר לאזהרת הנוכחים שעליהם להתנהג בשקט. מיד לאחר האזהרה - מהומת אלוהים: כחמישים עורכי דין המייצגים את הנאשמים השונים ממש מטפסים זה על גבי זה כדי לצעוק ולזעוק טענות מקדמיות שונות. אב בית הדין משתדל להיות בסדר עם כולם. חלק מעורכי הדין מייצגים את נפגעי המהפכה שנהרגו ונפצעו במהלך המהומות. תביעות הנזיקין והמשפט הפלילי משמשים בערבוביה. זה צועק שהוא לא קיבל לידיו את חומר החקירה, וההוא דורש מאה אלף גיניה (מטבע מצרי) עבור הלקוח שלו שנפצע במהומות. ובכלוב - חוסני מובארק שרוע על אלונקה. לידו שני בניו הנאשמים עימו וכאילו מגוננים עליו בגופם. הופעת הבנים מכובדת. דמות האב - עלובה ומושפלת עד בכי. אתה נזכר בסדאם חוסיין, שהקפיד על הופעה גאה לכל אורך משפטו - גם כשצווארו כבר נפגש עם החבל. היש סיכוי שמובארק יקבל פסק דין שהוא פחות מתלייה? אם זה יקרה - ההמון הזועם יתלה את השופטים.