טועים תומכי "השוטרים הנוקמים" מהמשטרה בניסיונם להידמות משפטית ל-13 אנשי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) שקיבלו חנינה מהנשיא הרצוג בפרשת קו 300. שם הייתה הוראה מפורשת של הרמטכ"ל להרוג את כל 4 חוטפי האוטובוס שרצחו את החיילת אירית פורטוגז. שני מחבלים נותרו בחיים מהמכות שהוכו על-ידי סיירת מטכ"ל בעת ההשתלטות על האוטובוס, תוך הפרת פקודה מפורשת של הרמטכ"ל לפיה ה"השתלטות צריכה להסתיים במותם של המחבלים". פרסום צילום שני המחבלים בעמוד עיתון נפוץ הוכיח שהם היו עדיין בחיים לפני הגיעם לידי השב"כ, אשר "השלים את המלאכה". השב"כ ארגון חשאי שעובדיו לא הסגירו לכל וועדות החקירה את "משלימי המלאכה". לכן ניתנו 13 חנינות.
אח"כ תוך כדי דיון ציבורי רווי פיגועים חוקק חוק השב"כ שבו כתוב בפרוש כי "עובד שב"כ או מי שנתבקש על-ידי עובד שב"כ להשיג ידיעה או לעשות מעשה" נחשבים יחדיו למי "שלא יישאו באחריות פלילית למעשה או מחדל"; ובעברית פשוטה הם יכולים להאזין לשיחות, לפרוץ כספות ולצלם בהן מסמכים, ואפילו להרוג מבלי שזה יחשב למעשה פלילי. עבורם התירה באופן חוקי ועדה בראשות שופט עליון הפעלת "לחץ פיזי מתון", קרי רמה סבירה של עינויים כדי להוציא ממחבל ידיעה שתסכל מעשה טרור.
יש ארגון חשאי עוד יותר בישראל, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. המחוקקים רצו בתנופת חקיקה להסדיר גם את פעילותו. אולם בדיקה מהירה גילתה שאין אפשרות חוקית יעילה כזו. הציבור יכול להניח על-פי פרסומים בינלאומיים כי ארגון חשאי זה פועל בעולם כולו תוך הפרת שלל חוקים מקומיים מגנבת דרכונים ועד חיסול מדעני גרעין במדינות מופרעות. כמובן אם ייתפס מישהו במעשה כזה, ספק אם יועיל לו חוק ישראלי המתיר לו פעילות כזו.
לשם השוואה בריטניה מעמידה לדין את מיטב בניה בעלי ה"רישיון להרוג" בבית משפט בדלתיים סגורות. שם מוענק להם בקריקטורה של משפט זיכוי המשפטי מאשמת רצח בשם ה"כתר הבריטי" אשר "לא יכול לעשות רע".
סביר להניח כי אם ינפנף המזוכה בזיכוי באותה מדינה בה השתמש ב"רישיון להרוג" יתלה למוות על-ידי הכתר המקומי, שגם הוא "לא יכול לעשות רע". לאחר הפיגועים בפנטגון ובתאומים 9/11 חוקקו האמריקנים את "החוק הפטריוטי". הם נזקקו ליותר מ-200 עמודים כדי לתת סמכויות בנוסח השב"כ לארגוניהם החשאיים. בעקבות ארה"ב הלכו בפועל מדינות נוספות, אם או בלי חקיקה מסדירה.
למשטרה העלובה והמושחתת שלנו אין סמכויות כאלה, גם הסמכויות הרחבות הנתונות בידה היום מוגזמות ומנוצלות לרעה. חפשו בגוגל את סיפורו של
משה קראדי המפכ"ל לשעבר של המשטרה, ופרשת הדחתו על-ידי השופט המחוזי ורדי זיילר. מייד תגיעו למסקנה כי המשטרה איננה הפתרון, היא הבעיה בעצמה. המשטרה איננה נלחמת במחבלים, היא איננה נלחמת גם בפשע, היא נלחמת באזרחים נורמטיביים. המחוקקים לא הסמיכו את המשטרה בחוק לשים פצצות אצל עבריינים ובני ביתם. בישראל רק בתי משפט מוסמכים להעניש אזרחים שפשעו במאסרים וקנסות.
דין השוטרים "הנוקמים" כדין פושעים רגילים שביצעו נקמה תוך התחשבות בנסיבות. עונשם הקל מהווה התחשבות מלאה בנסיבות. המשטרה השקיעה מיליונים בתמיכה בהם, והם נשארו עבריינים בעיני הציבור. אנו נתקלים במשטרה מדי פעם כאשר מכוניתנו נגנבת, או כאשר גרושתנו מעלילה עלינו סיפורי בדים כיד הדמיון. המשטרה אינה גוף חשאי ואיכותי. שום השקעה בדוברות ויחסי ציבור לא תשנה את התרשמותנו לגביה.
מדרגות החפות
כאן המקום להסביר את המדרגות החפות שנוצרו באופן מלאכותי בשנים האחרונות. אדם אשר הואשם בבית משפט, וקבל זיכוי מהשופט הוא "צח כשלג" כהגדרת שופטים. אם ניהל מגעים עם התובע במהלך שימוע, ושכנע אותו "לחזור מכתב האישום", הוא זכאי וצח כשלג!. החוק הפלילי הישראלי מבוסס בנוסחו על "המשפט המקובל" הבריטי, דומה לאמריקני, ותואם את "הצהרת זכויות האדם של האו"ם", והאמנה האירופאית לזכויות האדם. יש שופטים הנוהגים לציין בהכרעת הדין בזיכויים המעטים שניתנים בישראל; אם הזיכוי מחמת הספק, או זיכוי מלא מאשמה. אין בחקיקה הישראלית אבחנה כזו, וכל זיכוי הוא זיכוי מלא. תפקיד התביעה להוכיח אשמה, ותפקיד ההגנה לעורר ספק. אם יש ספק השופט צריך לזכות זיכוי מלא. בעניין זה כל זיכוי הוא זיכוי מלא.
לפעמים אדם צריך להוכיח ניקיון יתר לצורך מינוי לתפקיד במערכת ציבורית או ביטחונית. למערכות ציבוריות שהחוק הסמיך אותן לחטט בעברו של האדם לעומק, נדרשת יכולת הבחנה האם האדם זוכה או חמק מעונש. לחלקן נתונה סמכות להפעיל שיקול דעת לגבי התאמת אדם לתפקיד גם אם עבר עבירה בעבר. כאן נפגש הצורך הזה עם רישומי המשטרה, אשר כיום מוסמכת לסגור תיקי חקירה בעצמה. זיכויים רבים יחסית מושגים כאשר אזרח מקבל מכתב מהמשטרה המודיע לו על "סגירת תיק החקירה" נגדו. המשטרה אינה מוציאה מכתב כזה בקלות דעת. אם עשתה זאת; כנראה השתכנעה באמת שאינה יכולה להרשיעו בבית משפט.
ניהול משפט יגלה את קלונם של השוטרים בעת חקירתם הנגדית בבית משפט. אדם כזה הוא חף מפשע על-פי "חזקת החפות". אסור שיסבול בשל כך, בייחוד כאשר בישראל מורשעים 999 אזרחים מכל 1000 שהואשמו במכונת ההרשעות היעילה ביותר בעולם.
עבריין פעיל מהסוג שמפחיד את חוקריו כמעט שאינו מורשע לעולם. כאשר הוא נחקר בתחנת המשטרה יש לו אליבי מושלם. דווקא אז נזרק רימון יד לעבר התחנה, או לבית החוקר. תיקיו נעלמים, או שמתוכם נעלמות ראיות חשובות, למרות שהכניסה לחדר המוצגים וארכיון המשטרה מוגבלת למעטים במשטרה. אנשים המוכרים היטב למשטרה אינם מורשעים כמעט לעולם אך מתפוצצים במכוניותיהם. לפרקים חולף אופנוען לידם ויורה לעברם "ללא סיבה", והם כמובן אינם מבינים בחקירה מי מתנכל להם.... כזה היה האיש שבו נקמו "הנוקמים". פיקוד המשטרה כולל רבים שהתקדמו הודות לקשרים והתרועעות עם אנשים כאלו.
לכן "הנוקמים לא זכו לגיבוי" בעת ש"הסתבכו" עם אדם שהשתלט על עסקים בנהריה. ההשתלטות הזו היא מחדל מכוון של פיקוד המשטרה. המשטרה מפליאה את כוח החקירה שלה באנשים נורמטיביים. כך היא יכולה לטחון את הציבור היטב ולייצר תעסוקה לתביעה ולשופטים. המשטרה מנסה לכסות פשעיה בכך שמימנה את ההגנה המשפטית וההגנה על "הנוקמים". איסוף הכספים, כתיבת טוקבקים מאורגנת, וניסיון למצוא תעסוקה באכיפת חוק לאנשים שהורשעו בהפרת חוק, נועדה להסתיר מהציבור את העבריינים הגדולים יותר בצמרת המשטרה שבמחדל מכוון הפקירו את השוטרים עד שנאלצו לנקום!.
"אין אשמה פלילית"
השופטים במשפטו של השר לשעבר
אריה דרעי קבעו כי "יסד את הקריירה שלו על אדני שוחד במשך 5 שנים". לאחר שנתיים בכלא, השתחרר והחל לעסוק בהקמת מפלגת הקמבק שלו. לא אלמן ישראל. יש מספיק אנשים ראויים לתפקידים ציבוריים. אלו שקלונם חלף צריכים לחפש קריירה אחרת, ולהניח לציבור. אולם במדינה כזו שבה מתייחסים לאדם כזה עדיין כמועמד ראוי, משתרשת בנקל תפיסה מעוותת זו גם במשטרה. כידוע כאשר אזרח מתלונן על שוטר, ומציג ראיות נפלאות, נניח ממצלמות אבטחה, עדים וכדומה, המשטרה כמעט תמיד סוגרת את התיק לשוטר בעזרת חותמת גומי "אין אשמה פלילית" שהיא מסתירה במגירה נעולה למטרה זו.
מחלקת חקירות שוטרים (מח"ש) מטייחת להפליא חקירות כאלו. דווקא כלפי אזרחים מהשורה שמישהו מתנכל להם המשטרה מתעקשת לנהל משפטים. כאשר היא יודעת שתפסיד במשפט היא מתנקמת בעזרת החותמת "לא נמצאו ראיות להעמדתך לדין"; שזה בשפה משטרתית; אתה צח כשלג, אבל לא ניתן לך את התענוג הזה, ועוד ניפגש בחדר החקירות כאשר יעלילו עליך שוב... האמינו לי, ביליתי 4 שנות חיים בהשגת זיכויים מלאים מהמשטרה ומבתי משפט.
ראוי להוציא מידי המשטרה החלטות שיפוטיות מעיין אלה. בפעם האחרונה כאשר הכנסת קיצרה את הרישום הפלילי ל-7 שנים, נמחקו 300,000 אזרחים מהמאגר. ראוי לקצר יותר את תחולת הרישום הפלילי, כי המשטרה במקרים רבים שוקלת שיקולים לא עניינים, כאשר היא מנסה להיות גם חוקרת, גם תובעת, וגם מתנקמת תוך ניגוד אינטרסים. תמיכת המשטרה בעבריינים מורשעים, מעבר להגנה על חייהם, מעידה שאי-אפשר להפקיד בידה שיקול דעת אחראי שכזה. המשטרה אינה בית משפט. אין תפקידה להתנכל לאנשים שלא מצאה לנכון להביאם לבית משפט. גם אם היא סבורה שהאדם התחמק מהרשעה, הוא עדיין נהנה מחזקת החפות.
תפקידו של החוק איננו לעסוק בזוטות האהובות כל כך על משטרת ישראל. לצורך כך נוצרה החותמת; "אין עניין לציבור", שמשמעותה בין השאר; אנחנו לא נבזבז משאבי החקירה על שטויות, כדי לטחון אדם להרשעה כמעט בטוחה. נדירים הם האנשים שהצליחו לשכנע את המשטרה כי תצא בבושת פנים מאולם המשפט. לאלה היא אמורה לסגור את תיקם בחותמת "אין אשמה פלילית", שזה בשפה משטרתית; לא נלך אתך למשפט, כי שם תקבל זיכוי, ואנחנו נצא כפושעים.
