מכתב גלוי לראשי תנועת המחאה החברתית

נקדים בגילוי נאות: עד לכתיבת מאמר זה, מוצאי שבת ה- 13.8.2011, לא היה לי כל קשר עם המפגינים למען צדק חברתי. יש לי אפילו אליבי מושלם, חזרתי השבוע ממסע ארוך לארה"ב וכשנסעתי אפילו לא חלמו על הפגנות של מאות אלפי אנשים והיה רק מאהל קטן ברוטשילד, כמוהו היו עשרות בעבר. נסעתי מארץ שבה העריצו טייקונים וכולם רצו להידמות להם, כאשר הייתי בין הבודדים יחד עם איציק ספורטה מבין אנשי האקדמיה, יהושע סובול מבין אנשי הרוח, וכמה עיתונאים אמיצים ממיקי רוזנטל ועד קרן נויבך, שהעזו לבקר את תופעות ההון והשלטון, עושק המעמד הבינוני ובעלי מניות המיעוט ושילמו על כך מחיר יקר. חזרתי למדינה שבה כולם מזמרים את המנטרות שלנו, שאמרנו כל אחד בסגנונו, רוזנטל בצורה פרטנית ואני בצורה גנרית, שבה עיתונאים שהיו אדישים לחלוטין לנושא כותבים מאמרי הזדהות, אנשי רוח מתבטאים בשפתם המצוחצחת בעד צדק חברתי כשבעבר הם מעולם לא כתבו על כך אפילו שורה אחת, אנשי אקדמיה מייעצים למפגינים ולממשלה למרות שבעבר הצביעו על מצבה הכלכלי המשופר שלנו אבל לא התייחסו לפערים האדירים שנוצרו, ואפילו פוליטיקאים אומרים שהמפגינים צודקים אבל עכשיו אין זו העת, בגלל ספטמבר השחור, אירן, גרעון תקציבי, המשבר העולמי וכו'. ועוד גילוי נאות: לפני אי אלו שנים, בשנת 1968, הייתי עד למרד הסטודנטים בפריז כאשר למדתי באינסאד שבפונטנבלו מנהל עסקים, האוניברסיטה היחידה שלא שבתה, והייתי קרוע בין ההערכה הרבה למרד הסטודנטים, הפועלים ואנשי הרוח לבין כלכלת השוק שלמדתי אותה באינסאד. לא זרקתי אבנים על השוטרים כי אני דוגל באי אלימות, אבל ראיתי כיצד הטנקים שהביא דה גול מגרמניה חוצים את פונטנבלו ושועטים לפריז לדכא את ההפגנות. היה עיתונאי אחד, סבר פלוצקר מידיעות אחרונות, שבמאמר נבואי שכתב לפני המבול עוד ביוני השנה ציין כי הצעירים שחגגו בכיף את מותו של סמי עופר לא באים יש מאין, "הם לבטח קוראים אדוקים של עיתונים מסוימים, מאזינים קבועים של תוכניות רדיו מסוימות וגולשים לאתרי אינטרנט מסוימים. משם הם מקבלים את השראתם. משם הם יונקים את השנאה למי שמכונים בשיח הישראלי "בעלי ההון"." ומשתמע מהכתבה שאם "מסיתים" אלה לא יחדלו ממעשיהם הנלוזים ומביקורתם על "בעלי ההון", הם יהיו אחראים למעשי רצח של אילי ההון בדיוק כפי שאלה שליבו את השנאה ליצחק רבין אחראים להירצחו. ביקורת על תופעות הון ושלטון מתוארת כשנאת עשירים, עם שימוש במונחים מרקסיסטים המבעבעים ומתפרצים מדי פעם בעוצמה. הפועל היוצא מהתבטאויות אלה הוא אם כן "מוות לאצולת הממון, הביאו גיליוטינה!". ומי הם אלה שאותם רוצים מחרחרי הקנאות הרצחנית לחסל? אילי ההון הם מיטיבי האומה שהביאו להתפתחות וצמיחה חסרת תקדים בישראל, עליית התוצר לנפש מ-15 אלף דולר ל-30 אלף דולר, "לא הודות למאמרים, לטוקבקים ולשידורי הרדיו, אלא הודות לפעילותו היצרנית של המגזר העסקי, על עובדיו, מנהליו ובעליו." עלינו אם כן לאהוב את אדונינו, את בעלי החברות, כי שנאת העשירים כבר אינה מרקסיסטית כמו בשנות השישים אלא פאשיסטית. ומביאים לתימוכין כי "התנועות הפאשיסטיות באירופה דגלו מראשית דרכן בשנאת עשירים, במיוחד היהודים ובנישולם מנכסיהם. התעשיינים והבנקאים תוארו בתעמולה הפאשיסיטת כאויבי העם והאומה. כמו אצלנו." ישראל מידרדרת אם כן לפאשיזם פרולטרי שבו יירצחו אילי ההון בגלל ההסתה שלוחת הרסן של הרז'סידים, הורגי המלך, שמעולם לא תרמו דבר לחברה ולכלכלה פרט להשמצות וליבוי ייצרים רצחניים. יש לנו אם כן רובספיירים, דנטונים או לכל הפחות יגאל עמיר המשחיזים את הגיליוטינה. זה היה אם כן לפני מאה שנה, כשעוד לא היו ההפגנות, מאמרי התוכחה, הפסדי הטייקונים והגיליוטינה ברוטשילד. אני מסכים עם פלוצקר רק בנקודה אחת והיא שאכן קיימת סכנה מוחשית לאלימות שתביא אותנו ללונדון, אתונה או לכיכר מלכי ישראל בשנת 1995. כבר למעלה מעשור אני טוען בספרי האקדמיים באנגלית ובעברית, בתיזה לדוקטורט בצרפתית, ברומן ובמחזה שכתבתי, בעשרות המאמרים ובמאות ההרצאות שניתנו בפורומים שונים בארץ ובחו"ל, בארגונים, חברות ובקורסים אקדמיים, שהמאבק של מחזיקי העניין בישראל ובעולם, הלקוחות, הקהילה, העובדים, קבלני המשנה והאקולוגיה, צריך להיות מאבק לא אלים נוסח מהטמה גנדי. אפילו המובאה הראשונה באתר שלי היא של גנדי, ענק הרוח המטיף למאבק פציפיסטי נגד התופעות של עושר ללא עבודה, הנאה ללא מצפון, ידע ללא אופי, אמונה ללא הקרבה, פוליטיקה ללא עקרונות, מדע ללא אנושיות, עסקים ללא אתיקה. בקיצור, כל התופעות שמהן סובלות כיום ישראל, ארה"ב, בריטניה ומדינות ניאו ליברליות רבות אחרות. אם תנועת המחאה תיגרר לאלימות ינצלו את ההזדמנות כל מתנגדיה לרסק אותה, ואם יהיה איום רציני על המשטר שלנו המבוסס על הון ושלטון והפך את ישראל מזמן לרפובליקת בננות (מונח שבו כבר השתמשתי במסה שלי מלפני יותר מעשור) לא ירחק היום ועלול לקום פה על-פי דוקטרינת ההלם משטר טוטליטרי נוסח פינושה בצ'ילה, או המשטרים ביוון, ארגנטינה, ספרד ופורטוגל. ייתכן אם כן שהמשטר ואילי ההון הטוענים "כולה שלי" יהפכו את ישראל למדינת שבעת הטייקונים ושבעה מיליון העניים בפוטנציה. כלומר פלוצקר צודק באיתור הסכנה, אך מי שעלול לעשות את הדיכוי הפשיסטי הוא לא ההמון הזועק כי אם האליטות המאוימות, ואני משאיר לקוראים לנחש מי יהיה הפינושה שלנו שיקשה עליו להיבחר בדרכים דמוקרטיות, בעיקר אם לא ניגרר למלחמה עם החיזבאלה, החמאס, אירן, או לא יפרוץ משבר כלכלי עולמי. אנו תוהים מי יהיה הרובספייר שכה מפחדים ממנו, האם הכוונה לפעילים בתנועות כדוגמת אומ"ץ החושפים שחיתויות חדשות לבקרים, האם הכוונה למקבלי אות אומ"ץ: אנשי תקשורת כקרן נויבך, מיקי רוזנטל, רביב דרוקר, כרמלה מנשה, גיא מרוז, אורלי וילנאי, מיקי מירו, גבי גזית, נתן זהבי, משה נגבי ועודד שחר, פוליטיקאים כמשה כחלון, שלי יחימוביץ', אריה אלדד ומיכאל איתן, עובדי ציבור כיעקב בורובסקי וירון זליכה? או שמא הכוונה ליו"ר תנועת אומ"ץ אריה אבנרי ועורך מחלקה ראשונה יואב יצחק? האם רוצחי אילי ההון בפוטנציה הם אנשי אקדמיה כאיציק ספורטה, סופרים ומחזאים כיהושע סובול, עורכים ועיתונאים כגיא רולניק, עובדי מרכז אדוה, אנשי ציבור ועסקים המגנים את הקשר הגורדי בין הון ושלטון, ההפרטה שלוחת הרסן ואי הצדק החברתי? אין זאת כי כולנו עסוקים בחיבור של פרוטוקול חדש של זקני ציון, מקללים פולסא דנורא, מעלים באוב את רוחות השאול, תוקעים סיכות בבובותיהם של אילי ההון, של אולמרט, הירשזון, בניזרי ואחרים מתוך שנאה, קנאה וצרות עין. אנחנו לא רק מבקרים אותם, אלא גם לא מעריצים ואוהבים אותם כפי שהם מצפים מכולנו. אלא שהיום התפרסמה כתבה של גדול הלוחמים בשחיתות בישראל, יו"ר אומ"ץ, אריה אבנרי, היוצא להגנתו של נוחי דנקנר שגם נגדו "השתלחו" המפגינים. הוא כותב: "ברשותכם אני מבקש לפתוח בהערה אישית: במרוצת שנות עבודתי כעיתונאי חוקר בידיעות אחרונות ובמעריב ובמהלך פעילותי הציבורית בתנועת אומ"ץ כאחראי על פרויקט ההון והשלטון טיפלתי במרבית הטייקונים במדינה. על "לקוחותיי" נמנו, בין השאר, האחים עופר, יוסי מימן, יצחק תשובה ,מוטי זיסר, לב לבייב, אילן בן דב, אליעזר פישמן, שרי אריסון, משפחת שטראוס, האחים גינדי, סטף ורטהימר ומי לא. אף אחד מהם לא זכה להנחה ממני. כמה מהם נאנחו. רק בטייקון אחד לא נגעתי במאבקי הבלתי נלאה בשחיתות הציבורית ולא במקרה. זהו נוחי דנקנר יו"ר קבוצת אי.די.בי הטייקון שהוכפש השבוע על-ידי פעילים במהפכה החברתית על לא עוול בכפו. אני שם נפשי בכפי, נוטל אחריות מקצועית ואישית וקובע באורח חד-משמעי שהסיבה העיקרית לכך היא שאיל ההון נוחי דנקנר הינו בעיני אדם ישר ובעל עקרונות, תופעה חריגה לחלוטין בקרב חבורת הטייקונים במדינה. נוחי נגס למעשה באקסיומה שאי-אפשר להיות איל הון מצליח בלי להתעמת עם החוק או לעקוף אותו. אבל יש סיבה נוספת שאינה מוטלת בספק: נוחי הוא טייקון יוצא דופן בנוף הישראלי שהנושאים החברתיים אינם מרפים ממנו ומהווים חלק בלתי נפרד מסדר יומו העסקי." ואבנרי מונה אחד לאחד את כל מצוותיו של נוחי דנקנר ומסיים בכותבו: "אבל מכאן ועד לצירופו של נוחי לרשימת הטייקונים שמתכננים "תספורות" שיפגעו בציבור הרחב הדרך רחוקה. שמו הטוב של נוחי יקר לו והוא יעשה הכול כדי שקבוצת אי.די.בי תעמוד בהתחייבויותיה חרף הקשיים שהיא נקלעה אליהם. נוחי דנקנר ראוי לאשראי של תנועת המחאה החברתית כי ביסודו של דבר הוא פעיל חברתי לכל דבר אבל מצידו השני של המתרס." כאמור, איניני נוהג לתקוף אישית אף אחד מהטייקונים ואני רק תוקף את השיטה בצורה גנרית. ישנם עיתונאים העושים זאת הרבה יותר טוב ממני ואני מציע לכל אחד הרוצה לקבל תמונה מאוזנת לראות את הכתבה של מיקי רוזנטל על נוחי דנקנר באתר נענע: לשאול בעלי מניות מיעוט הטוענים שנעשקו על-ידי חברותיו, לברר מדוע איל הון אחראי משקיע מילירדים בהשקעות ספקולטיביות בקרדיט סוויס, מדוע כשמשקיע לבייב ברוסיה זה לא טוב אך כשדנקנר משקיע בלאס וגאס זה טוב, למה הוא פעיל חברתי יותר מהאחים עופר התורמים לבתי חולים ולאיצטדיון בעירי האהובה חיפה, מדוע הרוחניות של שרי אריסון היא ביזארית אבל ביקוריו של דנקנר אצל הרנטגן הם לגיטימיים. ובסוף הערה אישית מדוע אשתי שהיא פנסיונרית במבטחים ומקבלת ארבעת אלפים ש"ח לחודש הייתה צריכה לממן את רכישת אי.די.בי ממשפחת רקנטי במינוף של עשר לאחד ולפי הויקיפדיה: "על-פי כתבת תחקיר, אשר שודרה בתוכנית "השבוע" בערוץ 10 במאי 2010, בשנת 2002, בזמן ששימש כיו"ר קרן מבטחים, עזר אביטל לנוחי דנקנר לגייס סכום של יותר מ-50 מיליון דולר מכספי חברי הקרן לצורך קניית חברת אי.די.בי. זאת, למרות שנוחי דנקנר ביקש את הסכום ללא ערבות, ולמרות מסמך פנימי שקבע כי נפלו פגמים בהליכי אישור עסקת המימון. כיום משמש אביטל כיושב-ראש חברת "מקסימה" השייכת לקבוצת אי.די.בי." אביטל אף זכה על-פי כלכליסט מ-1.7.2010 במענק מפנק של 240,000 ש"ח כשהוא עובד בחצי משרה והרווח הנקי ירד ב-30%. אבל נוחי דנקנר הוא על-פי אריה אבנרי, גדול הלוחמים בשחיתות, "אדם ישר ובעל עקרונות" ואין לי ספק שהוא איש כבוד, כמוהו גם כל אלה שאבנרי מונה בראשית המאמר שהוא יצא להילחם כנגדם. ואם אבנרי חושש שזעם המפגינים יפגע בדנקנר מדוע לא חשש במשך שלושים שנה שזעם המפגינים יפגע באהוד אולמרט שכתב נגדו מאות מאמרים וספרים רבים, לרבות "זעקי ארץ מושחתת". אני מפציר אם כן במפגינים לאמץ את העקרונות של גנדי, להישאר בגבולות הביקורת הלגיטימית, בלי גיליוטינות ושריפת בובות, בלי שמחה לאיד על מותו של סמי עופר, ולקוות שנוחי דנקנר שמניות כור ודיסקונט השקעות שלו ירדו ב-40% על-פי הארץ של ה- 12.8.2011, לא יעשה תספורת כי כפי שאומר אבנרי שמו הטוב של נוחי יקר לו והוא יעשה הכול כדי שקבוצת אי.די.בי. תעמוד בהתחייבויותיה, כי הוא איש ישר ופעיל חברתי. ולאלה שזכרונם קצר, האם לב לבייב, ליאון רקנטי, האחים עופר ואחרים שנקלעו לקשיים בעבר עשו תספורת או לא לנושים? וכולם הם אנשי כבוד, כולם תורמים לקהילה. ועל-מנת שלא יבלבלו אותנו עם עובדות: על-פי "מעלה" התרומות של החברות לאחריות חברתית הן בממוצע פחות מאחוז אחד מרווחיהן הנקיים, לא מהמחזור - מהרווח... ואם נחזור לחשש שההמונים יביאו בישראל לשלטון פשיסטי. הפוסל במומו פוסל. בכל המקרים שקמו שלטונות פשיסטים הם לא קמו על-ידי המפגינים מהמעמד הבינוני והפלבאים אלא בסיועם הפעיל של האליטות. לא ידועה לנו מחאה מיוחדת של אצולת הממון נגד השלטונות הפשיסטיים בצ'ילה, שדווקא שגשגה ושבעה נחת מרגע שנעלמו המתריעים בשער והעיתונות החופשית. היועץ הבכיר של פינושה היה לא אחר מאשר מילטון פרידמן הניאו ליברל שמנהיגי ישראל דבקים ברעיונותיו באדיקות יתרה. ההמונים בארה"ב לא עשו דבר לאילי ההון ומנהלי החברות שהרסו את הכלכלה האמריקנית והעולמית. רק מייקל מור ניסה לעצור אותם במאסר אזרחי ללא הועל. ברני מיידוף, הזכור לרע, הוא היחידי שנתן את הדין ובגלל זה הוא יושב 150 שנה בבית הסוהר. הוא תרנגול הכפרות לכל הכלכלה הניאו ליברלית הקלוקלת השולטת ברוב העולם המערבי, למעט מדינות רווחה כסקנדינביה, גרמניה וצרפת. ההמונים בישראל גם לא יצאו לרחובות כשהבנקים פשטו את הרגל ואף אחד ממנהלי הבנקים ובעליהם לא ישב בבית הסוהר. אדרבה, ברוב המקרים תוקפים את המתריעים בשער המנסים לעזור לחברה לעלות על פסים של כלכלה איתנה, לא ספקולטיבית, בלי מינופים מוגזמים, בלי שחיותויות והונאות ובעיקר עם יושרה וצדק חברתי. בחודש נובמבר 2008 הייתה לי חוויה מיוחדת במינה כאשר הרציתי בבורסה על הלקחים מהמשבר הכלכלי העולמי. נאמתי מייד אחרי מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ונגיד בנק ישראל לשעבר שהיו זחוחי דעת על מצבה האיתן של כלכלת ישראל, ירידת החוב הלאומי, עליית התוצר לנפש (גם פלוצקר מזכיר זאת לטובה כיום) וכדומה. ואני יצאתי נגדם ונגד דעת כמעט כל הנוכחים שם - שהם כנראה חיים בפלנטה אחרת, כי אולי טוב למדינה אבל רע לרוב רובם של האזרחים שמצבם הורע, חלקם בעוגה הלאומית קטן ומעמד הביניים מהווה רק 28% מהאוכלוסיה, מחצית משיעורו בשבדיה. בהתאם למאמר שמתפרסם בספר המאמרים "אחריות ציבורית בישראל" ונכתב על-ידי פרופסור ערן ויגודה-גדות, ראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ועל ידי, המתבסס בין השאר על דוחות אדוה, ובהתאם לנתונים שהתפרסמו לאחרונה - בעשור האחרון ירד השכר הריאלי למשרת שכיר בישראל ב-3% בעוד עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בכיר בחברות הבורסאיות עלתה ב-65%. התוצר לשעת עבודה עלה בשיעור של 4.7% ואילו התמורה לעבודה ליחידת תוצר ירדה ב-4.4%. העובדים עובדים יותר, נותנים תמורה גדולה יותר ומקבלים פחות כסף. עשרות אלפי משפחות הדרדרו בשנים האחרונות מן המעמד הבינוני למעמד הנמוך, העוני הולך וגדל למימדים מפלצתיים וחלקו של המעמד הבינוני בעוגת ההכנסות הלאומית בישראל ירד ברבע משנת 1988. חלקו של המעמד הגבוה מגיע לשני שלישים מעוגת ההכנסות. עיקר הגידול בהכנסות משנת 1990 התרחש רובו ככולו בעשירון העליון (בעיקר במאון ובאלפיון העליון ובקרב שועי הארץ). המאון העליון של השכירים קיבל ב-2009 6.3% מכלל הכנסות השכירים ואילו מקבלי השכר הנמוך (2/3 מהשכר החציוני), שהיוו כ-26% מכלל השכירים, קיבלו ביחד חלק דומה של עוגת ההכנסה - 7.7%. חלקם של שמונת העשירונים הנמוכים קטן משמעותית וישראל הפכה למדינה הכי פחות שוויונית בקרב המדינות המפותחות! ומי תורם יותר לכלכלת ישראל: המעמד הבינוני הצורך את מרבית הכנסתו המידלדלת בישראל או אילי ההון המשקיעים את כספם במיזמים בלאס וגאס, ניו-יורק, מוסקבה וקניונים בהונגריה ובהשקעות ספקולטיביות בבנקים שוויצרים? המעמד הבינוני מהווה כיום 28% מהאוכלוסיה, פחות אפילו מארה"ב הלא שוויונית, לעומת 38% בשוויץ, 40% בהולנד, 43% בגרמניה, ו-47% בשבדיה. המדינה הדמוקרטית ביותר בעולם היא אם כן שבדיה, כי אני מאמין שדמוקרטיה היא שלטון העם למען רווחת העם ולא שלטון אוליגרכי של אילי ההון ועושי דברם ומקבלי תרומותיהם ומשרותיהם בפוליטיקה, בשירות הציבורי ובעיתונות. הפערים הנוראים האלה נוצרו בשני העשורים האחרונים בתקופת שלטונם של הליכוד, קדימה ומפלגת העבודה, שאין הבדל ביניהם בניהול המדיניות הניאו ליברלית המיטיבה עם העשירים ומרעה עם המעמד הבינוני והנמוך. אחוז דמי הביטוח הלאומי שהמעסיק משלם הסתכם בשנת 1986 בכ-16.2% ומאז ירד ל-5.4%. מס המעסיקים במגזר הפרטי ירד מ-7% לאפס. שיעור ההשתתפות הממוצע של המעסיק במדינות ה- OECD הוא 20.4% לעומת 5.4% בישראל (כרבע), בעוד שחלקו של העובד דומה לזה שב-OECD ומסתכם בכ-12%. העובד משתתף בכשבעים אחוזים מדמי הביטוח הלאומי לעומת 36% ב-OECD, כלומר פי שניים. מס החברות על רווחים לא מחולקים הסתכם בשנת 1986, ב-61%. מאז ירד המס בהדרגה ל-25% (ירידה של כשישים אחוזים), בשאיפה לרדת בשנים הקרובות ל-18%. ואחר כך השליטים שלנו בוכים בכי תמרורים כי אין כסף לספריה בקריית שמונה, לבתי החולים, לרופאים, לחינוך ההולך ומידרדר, לפנסיונרים המקבלים ביטוח לאומי אפקטיבית רק מגיל שבעים, לדמי אבטלה ולעובדים הסוציאליים. הורדת המיסים מאפשרת לחברות ולבנקים לחלק נתח גדול מרווחיהן לבעלים ולמנהלים, כשמגיעים למשכורות של עשרות מיליוני שקלים לשנה, בעוד שחלק העובדים בעוגה הולך ונשחק. שליש מהעובדים מקבלים שכר ברמה של עד שכר מינימום, כאשר במשך עשור גדל שיעורם של השכירים המקבלים שכר מינימום ביותר ממחצית. להגיד שגדל התוצר לנפש או השכר הממוצע במשק זה כמו לטבוע בבריכה שהעומק הממוצע שלה הוא חצי מטר. עם כל הכבוד להפגנות ולמחאה, אני חושש מאוד שהמחאה "תתבזבז" על שיעור כזה או אחר של מיסים על ההון ולא תתקוף את בעיות היסוד של מדינת ישראל, שהן הקשר בין ההון והשלטון, הריכוזיות הקיצונית, הפערים החברתיים ההולכים ומתרבים ושטיפת המוח שעושים לנו חדשים לבקרים, שהמחאה צודקת אך מיצתה את עצמה. הצגתי משנה סדורה מה יש לעשות על-מנת לאתחל מחדש את המדינה במאמרי מדצמבר האחרון ובמצע תנועת הרפובליקה השניה. דברים אלה נראו אולי הזויים בזמנו אך כיום רבים מדברים במונחים דומים. ולכן אילי ההון ועושי דברם מתחילים לחשוש שהמחאה הציבורית תפגע בעסקיהם. כי עכשיו העם מתחיל להתפכח, לא מעט בזכות הפעילות של אלה שהטיפו בשער בעשור האחרון. אנו רואים שאין תחרות חופשית כי אם קרטלים המנציחים מחירים הגבוהים בהרבה מהמחירים באיחוד האירופי העשיר, כשההכנסה הפנויה שלנו נמוכה בהרבה מאירופה ועול המיסים העקיפים הוא ללא נשוא. ישנה זרימת הון ברורה ממעמד הביניים הנושא בעיקר נטל המיסים הרגרסיביים למעמד העליון ולחברות המשלמות פחות מיסים ובנוסף לכך הם מצליחים בתכנוני מס מתוחכמים להוריד אף יותר את המיסים ששיעורם ירד במחצית. בנורבגיה האתית מתפרסמים סכומי המיסים שמשלמים כל אזרחי המדינה. אם גם אצלנו זה היה מתפרסם, שערותינו היו סומרות אם היה מתברר שדווקא העשירים משלמים מיסים נמוכים ביותר. ושלא יבלבלו אותנו בנתונים המצביעים על כך כי שני העשירונים העליונים משלמים כעת 90% מסך גביית מס ההכנסה. אחרי שדרדרו חלק ניכר מהשכירים אל מתחת לקו העוני ובעלי השכר הנמוך נושאים בעיקר נטל המיסים העקיפים, אחרי שהחברות משלמות הרבה פחות ממחצית המיסים ששילמו בעבר, אין זה פלא שמרבית מס ההכנסה בא משני העשירונים העליונים. אבל רוב אלה לא מקבלים שכר גבוה במיוחד. אנו צריכים לבדוק מה הוא נטל המס הכולל של המאון העליון, האלפיון העליון ואילי ההון, לרבות מס רווחי הון. מדוע הם אינם משלמים מס ירושה, אילו מבני מס מתוחכמים הם בונים עם נאמנויות בארץ ובחו"ל על-מנת להפחית את תשלום המס. אדרבא, תהיה שקיפות מלאה של תשלום המיסים ונראה כמו בנורבגיה כמה מיסים משלמים עשירי המדינה למדינת ישראל. זאת היא ביקורת לגיטימית ואין בכך כל איום על שלומם של הטייקונים והפוליטיקאים. עד עכשיו התעלמו מאיתנו. אולמרט לא התייחס למאמריו וספריו של אריה אבנרי ואילי ההון לא התרגשו מדבריהם של מספר אקדמאים, סופרים ועיתונאים שלא השפיעו על החברה. הם דאגו לרכוש את הבעלות על העיתונים, רשתות הטלוויזיה, הקתדרות באקדמיה, חלוקת משרות דירקטורים לפרופסורים שלא רואים לא שומעים ולא מדברים, הצעת משכורות בסכומי עתק לעובדי ציבור שסייעו להם בהפרטת נכסי המדינה בנזיד עדשים, טשטוש העקיבות בחריגות של מונופולים וממשל תאגידי, מתן תרומות נדיבות לפוליטיקאים מכל גווני הקשת ואחריות חברתית בסכומים של פחות מאחוז מהרווח הנקי השנתי. התרומות המגוחכות האלה עזרו להם לשמור על תדמית של מיטיבי האומה ואף אחד לא שאל כיצד הם השיגו את 99% האחרים של הרווח. הם נהנו מכל העולמות, הם, רואי החשבון שלהם שסייעו להם בחשבונאות היצירתית, עורכי הדין שלהם שעזרו להם להכשיר את השרץ, העיתונאים עושי דברם שהללו את נדיבות ליבם. הם קיבלו תארי דוקטור כבוד אחרי שתרמו לקתדרות, מנהלי בתי החולים סגדו להם, ראשי העיריות היללו אותם וכל העמותות היו סמוכות על שולחנם. אך גם לציבור הרחב דאגו עם לחם ושעשועים, לחם שעדיין נשאר בפיקוח אך בלי הקוטג', ושעשועים של תוכניות ריאליטי המעוררות מחשבה ביקורתית כמו כוכב נולד לשיר, לרקוד ולרזות, הישרדות, היפה והחנון, האח הגדול והראש הקטן. אך החגיגה עשויה להסתיים, לא מעט בזכות אותו קומץ של אקטיביסטים בעמותות, בעיתונות החופשית ההולכת ומצטמקת, ובאקדמיה שעדיין לא הופרטה, אך בעיקר בזכות הפגנות ההמונים. ועדת ששינסקי היא אנתמה, אומ"ץ היא רז'סידית, גיבור מעמד הפועלים הוא מרקסיסטי/פשיסטי ושיטת השקשוקה הוא פרסום תועבה. כל עוד נבחנו ולא נשכנו יכלו להתעלם מאיתנו. אך בגלל שישינסקי נגרם הפסד של מילירדי דולר לעומת המצב הקיים שמיקסם את רווחיהם של אילי ההון. ומה שקרה בקידוחי הגז יכול לקרות גם בים המלח ואולי רחמנא ליצלן גם ידרשו לעשות מיגון למיכל האמוניה שיעלה מיליוני דולר. ועכשיו, עם ההתעוררות של ההמונים, המלווה בהתעוררות תקשורתית, באקדמיה, של אנשי הרוח והמגזר השלישי, הצרכנים יקבלו תודעה צרכנית, אולי ידרשו מקרנות הפנסיה להפסיק להשקיע בבורסה ולסבול חדשות לבקרים מתספורות בעומק של קרקפות אינדיאניות, בעלי המניות המרומים פעם אחר פעם יפסיקו להשקיע בבורסה. ולכן, הדרך לשמירת השלטון האפקטיבי בידי אילי ההון ועושי דברם היא באמצעות הפרד ומשול, השמצות שלוחות רסן, הדבקת תוויות ועלילות דם. אין זה הזמן לחרמות ומאבקים בין מתנחלים לשלום עכשיו, דתיים, חרדים וחילונים, יהודים וערבים, ספרדים, מזרחים ואשכנזים, עשירים ועניים. מאידך אם יחוקקו חוקים נגד חרמות על מפעלים המייצרים מעבר לקו הירוק, יוכלו בעתיד לחוקק גם חוקים נגד מחרימי הקוטג' בתואנה שבשני המקרים החרמות גורמות נזק למפעלים. צריך אם כן לאחד כוחות ולא לפזר את ההתנגדות על פני הנושאים האחרים המפלגים את העם וטוב עושים מנהיגי המאבק המחבקים את כל שכבות האוכלוסיה ולא נותנים לפלגנות להפריד ביניהם. יש היום נושא אחד שצריך לאחד את העם והוא צמצום הפערים החברתיים והכלכליים, צדק חברתי. אם יהיה שלטון פשיסטי בישראל כולם יינזקו, אפילו העשירים, כפי שקרה בגרמניה, איטליה וארגנטינה. מתחילים עם המתריעים בשער ומסיימים עם כל מי שלא נכנע לשלטון. אל תשנאו את המתנחלים, את הערבים או את החרדים, כי עושק האוכלוסיה התחיל עם המעטים ומקיף היום את כולנו, במדינה של שבעת הטייקונים ושבעה מיליון העניים בפוטנציה. ואם תתגשם חס וחלילה נבואת סבר פלוצקר ואזהרתו של אריה אבנרי ואחד מאילי ההון אכן יירצח או ייפגע על-ידי מתנקש מטורף, או נבואתו של הבעלים של חברת מוצרי צריכה גדולה, כי מחאת המחירים בישראל תוביל למרד חברתי שיתפרץ באופן אלים כי לישראלים יש כיום סיבה טובה לצאת לרחובות, יבוא הקץ לגל ההפגנות. ובהזדמנות זאת על-פי דוקטרינת ההלם יעוטו על המוהיקנים האחרונים של מדינת הרווחה, יאשימו אותם ברצח ובהמרדה, יעצרו אותם, את שלי, יהושע, קרן, מיקי, גיא, יואב ואיציק, וינהיגו משטר חירום כפי שעשו פרנקו, מוסוליני, פינושה, הקולונלים והגנרלים. ויתקיים בנו הפסוק הידוע של המלך רחבעם "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". לכן, ראשי תנועת המחאה החברתית, אני מפציר בכם לעשות הכל על-מנת למנוע אלימות או התקפות שלוחות הרסן, אם אנו חפצי חיים.