רק עיוור לא יראה את הצדק בדרישה הפשוטה, הפרוזאית של המוחים והמפגינים הלא-פוליטיים: 'אנחנו איננו יכולים לגמור את החודש!' ומי זה "אנחנו"? המשפחות הנורמטיביות ביותר שהשיטה והמשק שלנו מסוגלים להפיק - זוגות צעירים, הורים לשנים, שלושה ילדים, שני בני הזוג עובדים ומשתכרים משכורות נאות. אולם, כשמחברים את המשכנתה (או דמי השכירות) עם הוצאות החזקת הילדים והחינוך (האמור להיות "חינם"), עם המכונית והדלק והארנונה והמסים הישירים והעקיפין ויוקר המצרכים ועוד ועוד - הזוג הזה אינו יכול לראות את האור בקצה המנהרה המאפילה על שנות חייו הטובים והיפים ביותר.
נקודת האיסוף לקראת אחת ההפגנות בירושלים הייתה "גן הסוס": איזה סוס? זה כנראה הסוס המפורסם, אותו ניסה העגלון להרגיל לאכול כל יום מנה יותר קטנה, עד שיום אחד - לפתע, ומשום מה - הסוס התמוטט.
לחצו על המפגינים להגיש רשימת תביעות מפורטות וספציפיות, מהוקצעת ומקצועית. הם עשו זאת וטעו בגדול, כי הם אינם הכתובת לכך. הם דרכו כאן על מוקש, כי מו"מ על דרכי ביצוע הופך אותם למעין שותפים ועצם קיומו מסיר מן ה
ממשלה חלק מן האחריות. די לו לסוס לגלות לעגלון סימני מצוקה, ואם לעגלון איכפת - הוא, כלומר הממשלה, חייב לתת את התשובות, כיצד מחלקים את משאבי המשק כך, שלפחות השכבות הנושאות על גבן את הכלכלה, הביטחון ואת גידול הדור הבא, לא יצטרכר לחיות במסכנות ובלחץ.
היו זמנים, שסיסמת "תנו לחיות בארץ הזאת!" הייתה קריאת הקרב של הימין - חרות-ליברלים - מול השלטון הריכוזי, הבולשביקי של מפ"אי ועימה הטייקונים של אז, שחילקו ביניהם את שלל המדינה - סולל-בונה, המשביר, תנובה,
בנק הפועלים, כור, ועוד ועוד.
עכשיו, בניהם ויורשיהם של הבוסים ההסתדרותיים שחלשו על כל המשק וחנקו כל יוזמה פרטית מפגינים ברחובות נגד הימין ששחרר את הארץ מאחיזת החנק הסוציאליסטית, ובשם מי הם מפגינים? בשם המעמד הבינוני! זה כמעט כמו מערכון של הגשש החיוור!
כן, עם כל האהדה המוצדקת לצועדים ולמפגינים, אי-אפשר שלא לשמוע את הקולות הצורמים העולים מן הסימפוניה הזאת. למשל, היכן בעולם ראיתם הפגנה של המעמד הבינוני שנושאים בה את דיוקנו של... צ'ה-גווארה ודגלים אדומים ונוער סוציאליסטי צועד?
וביחד עם זה כרזות וסיסמאות מלאות געגועים למדינת מפא"י, זיכרונה שלא לברכה, שפקידיה חילקו לפי מפתח מפלגתי את הכל: קרקעות, בריאות, עבודה, סעד, תעשיה וחקלאות, תרבות ואפילו סרטיפיקטים מצילי חיים. ואת המעמד הבינוני כמובן דיכאו עד עפר! דרישה לחזור אל הימים האפלים האלה "בשם המעמד הבינוני" - יכולה להיות אותנטית?
עוד אנו שומעים, שאת 50 האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד תרם עורך דין שבע, שמזמן פתר את בעיות השיכון שלו, עסקן פוליטי ידוע של השמאל ופלקטים סיפקה מפלגת קדימה. ובוחשים בקדירה אנרכיסטים ידועים, ואפילו מן החזית בשייך ג'ראח גרעו כוחות לטובת שדרות רוטשליד. ועל הכל מככבים "הקרן לישראל חדשה" וארגוני החזית שלה. אחד מממניה המרכזיים הוא המיליארדר היהודי האמריקני ג'ורג' סורוס, דמות אפלה שמימנה, כלומר שיחדה, מהפכות שהפילו את השלטון באולי תריסר ארצות, והכל בשם הדמוקרטיה.
טביעת האצבעות הכי מובהקת של החתרנים המקצועיים משמאל - מן הארץ ומחוצה לה - היא בריכוז המרושע והזדוני של הארס, סטייל ציידי ראשים מקצועיים, נגד
בנימין נתניהו אישית, למרות שהכל מסכימים - כולל התקשורת העויינת - שהבעיה צמחה במשך עשרות שנים ואחראיות לה ממשלות רבות. איש גם אינו יכול להכחיש, שדווקא ממשלת נתניהו כבר עשתה - למשל בחינוך ובהשכלה הגבוהה, בתחבורה, במדיניות הקרקעות - כמה צעדים בכיוון הנכון, עוד טרם פרצו ההגפנות. וגם את זאת איש אינו יכול להכחיש.
המשאבים שצריך להעביר משם לכאן כדי להיענות לזעקת ההמונים במסגרת שינוי סדרי העדיפויות הנדרש - הודות למי הם מצויים וזמינים לנו? הודות למדיניותו הכלכלית הקפיטליסטית של בנימין נתניהו! אלא, הקואליציה להפלת נתניהו - למן הבית הלבן וג'ורג' סורוס ועד לאחרוני האנרכיסטים כאן, ובתוך התקשורת הישראלי שכל הזמן צמאה לדמו - חיה וקיימת ובועטת! והיא רוכבת על גל המחאה החברתית הצודקת, כדי להגיע למטרתה האמיתית - העברת ירושלים ויהודה ושומרון לידי הערבים עד הסנטימטר האחרון של קווי 67'. בפירוש כתבו כמה עיתונאים שמאלנים גלויי לב: כל ניסיון להפיל את נתניהו על-רקע מדיני-לאומי, התברר שאי-אפשר, והנה נמצאה דרך - נפיל אותו מן השלטון על הנושא החברתי. ומשם נשחרר את פלשתין!
ההתקפות האישיות הנבזיות על נתניהו לא עוררו כל ביקורת בתקשורת, השימוש בארון מתים שחור, שהוסע על גבי מכונית, אתמול בהפגנה בת"א, לא גרם להרמת גבה. ולנו יזכירו עוד מעט בנובמבר, שארון מתים הנישא בהפגנה, זה ממש הצעד האחרון לפני רצח ראש ממשלה! כן, הצביעות חוגגת, והיא מעמעמת את התמונה הטהורה והזכה של כוונות המפגינים המקוריות.
והרשימה ארוכה: לפתע הפציעו דוד גרוסמן ואביב גפן והוצאו מן הבוידעם שירי השלום הישנים השחוקים, שביניהם לבינינו חוצצים כמעט 2,000 קורבנות-שלום. ויש כאלה שלא יכלו להתאפק, ובגלוי נשאו שלטים וקראו קריאות שביטאו את מאווייהם האמיתיים: לא עוד העם דורש צדק חברתי", כי אם "העם דורש להפיל את המשטר!" והיה גם שלט "מובארכ אסד, נתניהו". מה צריך יותר?
המרצע הפוליטי יצא מן השק החברתי במה שנראה כשיא השיאים של החוצפה. שכם אל שכם עם הדגלים האדומים וצ'ה-גווארה והדמגוגיה הסוציאלית השמאלנית, מישהו גם פרסם כרוז של תמיכה והזדהות עם המפגינים? לא תאמינו: הטייקונים!" כן, אלה שהעלו לשמים את מחירי הקוטג' ובמקום להתחרות זה בזה ולהוריד מחירים מתחברים לקרטל ומטילים מצור על הצרכן הנסחט. הדובדבן שבקצפת היה ראיון טלוויזיוני ארוך, אוהד ומלטף עם אקירוב, כן - ההוא מן המגדלים! ונחשו היכן אקירוב עומד. יותר נכון, עם מי צועד? עם המפגינים, כמובן! גם הוא בכיכר תחריר!
יש רק פשר אחד לאבסורד הזה. הוא צועד איתם להפיל את נתניהו, לא "להיטיב עם העם".
גם הקריאות הנבזיות נגד ההתנחלויות לא נעדרו כמובן מן הקקופוניה הכללית, וביניהן הטענה המקוממת, שאת הכסף שהיה צריך לשפר את החינוך, הבריאות והרווחה בקו הירוק שפכה הממשלה על ההתנחלויות.
אורי אליצור, בראיון רדיו ברשת ב', ניסה להגן על ההתישבות בטענה שאלולא בנו את הדירות ואת בתי הספר ויתר המוסדות ביש"ע, היו צריכים לבונת אותם, ועוד יותר ביוקר, בתוך הקו הירוק. אז מה ההבדל? טיעון יפה, אבל מחטיא את העיקר: ולו יצוייר שכל המיליארדים שהושקעו ביש"ע היו נחסכים, אילו החליטו ממשלות ישראל לוותר על שבות ישראל לארץ ישראל, לראות בחבלי התנ"ך - פלשתין ולשמור בלב א"י על העיקרון הנאצי של "שטח נקי מיהודים".
איזו זכות יש לכם, צופים, להכתיב לממשלה את מדיניותה הלאומית? האמנם אין לממשלה בישראל זכו לגיטימית שלא לחשוב כמוכם ולהחזיק בדעה, שיש חשיבות עליונה בהגשמת הציונות בציון דווקא, ולהקציב לשם כך את הכספים הדרושים? זו מישנת הדמוקרטיה שלכם? מה שמקומם כאן זו עזות המצח, ההתנשאות, הפוזה היומרנית, כאלו הם ורק הם, כפי שהיו אדוני הארץ בימי מפא"י העליזים, כך נשארו, ואם מישהו אחר יושב בשלטון - הוא בעצם אוזורפאטור, יושב על כיסא לא לא, ועל כן דינו הדחה, ואם אי-אפשר להכשילו על פוליטיקה לאומית, נשים לו רגל חברתית!
עם זאת, לא ברור לי למה היישובים המוקפאים, מירושלים דרומה לאפרת וצפונה לתל ציון ועד למודיעין עלית ואריאל - שותקים? הרי פה הממשלה אשכרה יצרה מחסור בדיור, ישירות על-ידי הקפאה, שמבחינה מדינית גרמה רק נזקים ובכ"ז היא מתעקשת להמשיך בה, כולל בירושלים הריבונית, עד היום! מוזר" בת"א מפגינים, ומי שיש לו הקייס הכי טוב למחות - הקורבן הראשי של מדיניות-אנטי-בנייה - שותק. זהו מחדל שמועצת יש"ע וכל אחד מראשי המועצות הנוגעים בדבר עוד יתחרטו עליו!
אנחנו, שבימים אחרים למלא את כיכר מלכי ישראל היה קטן עלינו, לפתע איננו מסוגלים להוציא את קורבנות ההקפאה לרחובות?
ולמרות כל מה שאמרתי, אני מתפלל שהמחאה לא תדעך ושהטרמפיסטים לא יצליחו להוריד את המהלך הגדול, היפה והסופר-דמוקרטי הזה מן הפסים.
אני נזכר בחרון של אין-אונים התוקף אותי כל אימת שאני קורא בדוחות של בנק, כיצד הם פושטים את עורי בעמלות עושק תחת אלף שמות ותירוצים. שוד בנקים - לא של הבנקים אלא על-ידם!
ואני נזכר, כיצד אני מתפוצץ לקרוא כל פעם מחדש כמה מרוויחים מנהלי הבנקים, פקידים בסך-הכל, לחודש - מיליון שקל? מיליון וחצי? ובונוסים? ומיצנחי זהב? מניין הכסף הזה? מניין רווחי העתק השנתיים של הבנקים? האם ביצעו המנהלים עסקות פיננסיות מזהירות ועל כך מגיע להם הפרס? לא ולא! הכסף הגדול בא מן העמלות, מאותן עמלות שסחטו בכוח מן הכיסים שלי ושלך, ושלך: ויש מפקח על הבנקים ויש נגיד בנק ישראל, ויש שר אוצר ושר אוצר-על בדמות ראש הממשל, ווממשלה וכנסת ורגולאטורים מכל מין - ולא איכפת להם או שאין להם הכוח לקום ולעמוד נגד אצולת הממון. מסתבר, שעל יד ההון - השלטון קטן מאד!
והנה באה לפתע התפרצות הרחוב, כרעם משמיים וברוני הממון - רועדים! הדמוקרטיה במיטבה, כי כאשר כל המערכות הממוסדות סתומות הדמוקרטיה במיטבה, כי כאשר כל המערכות הממוסדות סתומות ומשותקות נותרה רק הפעולה הדמוקרטית הישירה, באמצעות הרחוב, וההמונים. לרבות במקרים קיצוניים - אי-ציות.
עתים, זו הדרך היחידה להציל את הדמוקרטיה מידי עושקיה.
