רבות נאמר על מצב התעסוקה הירוד של אוכלוסיות המיעוט בישראל, בדגש על המגזר הערבי, ובצדק. אולם עד כה הדברים נשארים, ברוב המקרים בגדר אמירה בלבד, בדרך כלל של בכירים בממשלה המסיימים את תפקידם ופורשים מבלי שבאמת יישמו אותם.
כיום, מתקיימות בישראל שתי כלכלות באותו מרחב: כלכלה יהודית מפותחת, מתקדמת ודוהרת קדימה לצד כלכלה ערבית שאינה מפותחת כפי יכולתה. נושא התעסוקה של אוכלוסיות המיעוט בישראל מהווה אתגר משמעותי וחשוב למדינה ולחוסנה הכלכלי. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בקרב המגזר הערבי נמוך מיתר אוכלוסיית ישראל, כ-40% לעומת כמעט 60% במגזר היהודי. תוצאות פער זה ניכרות בתחומים רבים, בכלל זה רמת חיים נמוכה, הרחבת הפערים החברתיים, חיזוק תחושת הניכור ופגיעה ברורה בתל"ג ובמשק הישראלי.
הקשיים המוכרים הניצבים בפני ערביי ישראל, וקבוצות מיעוט אחרות, ביניהם מיעוט קשרים במעגל הפנימי של תעשיית ההיי-טק ותעשיות מובילות נוספות, חוסר מיומנות ואחרים, פשוטים יותר לפתרון לעומת המרחק ממרכזי תעסוקה. מבחינה שנעשתה עולה כי מסך כל שטחי התעשיה במדינת ישראל, כ-2% בלבד נמצאים בישובים ערביים. רק בכדי לסבר את האוזן, בנצרת עילית חמישה אזורי תעשיה המשתרעים על שטח של אלפי דונמים ומספקים תעסוקה לכ-40 אלף תושבי העיר. מנגד, שכנתה הערבית נצרת, אשר אוכלוסייתה עומדת על כ-66 אלף תושבים מחזיקה ב-150 דונמים בלבד של שטחי תעשיה.
תוכנית "ישראל 2028" מציגה חזון לאומי לדירוג מדינת ישראל בין 15 המדינות המובילות בעולם במונחי תל"ג לנפש, תוך שיתוף כלל מגזרי האוכלוסיה בעשייה וברווחה. אין לי ספק כי לאור הנתונים המוצגים מעלה, דרכנו ליעד זה אומנם ארוכה, אך אפשרית. מרבית המגזר הערבי מיושב בריכוזי אוכלוסיה בצפון הארץ, אזור המוכר ברובו כאזור עדיפות לאומית, שמשמעותו קבלת הטבות בהתאם לחוק לעידוד השקעות הון, המאפשרת מתן מענקים ליזמים באזור או פטור מלא ממס לתקופה של 10 שנים ועוד. כמו-כן, אזורים אלו נהנים מארנונה נמוכה ממרכז הארץ והטבות רבות נוספות.
רגע לפני שאנו ממהרים לזעוק על קיפוח, יש לבחון מדוע אזורי התעשיה של המגזר הערבי נכשלים באופן עקבי? הרי האחריות לפיתוח ותחזוק אזורים אלו נמצאת בידי הרשות המקומית או המועצה בתוכה הם פועלים. מדוע אם כך, נכשלות הרשויות הערביות בשמירה וקידום תחזוקת אזורי התעשיה, הכה נחוצים ליושבים בשטחה?
כמנכ"ל פארק תעשיה הממוקם בלב אזור בו מתגוררת אוכלוסיה מעורבת, אני מכיר היטב את התרומה שפארק תעשיה מביא לאזור כולו. בפארק מועסקים כ-2,600 עובדים, למעלה משליש מתוכם הינם תושבי הישובים הערביים באזור. מאז נפתח הפארק לפני כ-20 שנים, צמח שיעור אחוז המועסקים באזור בכ-70% אחוזים. הנתונים כולם מעידים כי פתיחת מקומות תעסוקה חדשים ונוספים באזורים אלו וניהול משותף של אזורי תעשיה נכשלים תקדם אותנו בבטחה אל היעד הנכסף, ואם יתעוררו מוסדות השלטון בזמן ויקבלו החלטה אסטרטגית לקדם אזורי תעשיה אלו, אולי נצליח להתקדם אל היעד עוד טרם שנת 2028.
