המשימה הזאת באמת לא הייתה צפויה, תודו שהופתעתם לפחות כמו לפני עשר שנים פלוס יומיים. כשישאלו אתכם איפה הייתם כשבמאסטר שף נתנו למתמודדים לבשל מנות שמזכירות להם את אמא, אתם בטח תדעו לענות תוך שנייה. הזכרון הזה יהיה צרוב בזכרונכם לפחות כמו הכוויות מדרגה ג' שגרם עמנואל שלשום לדג שלו. כן, כל זה נכון אם אתם חיים בעולם ההפך. הרי במשך שבועות ארוכים חבורת המתמודדים לא מפסיקה לספר על האימהות ועל הסבתות שלהם בכל מנה שהם רוקחים בעיניים לחות מהתרגשות ובליווי נפנופי ידיים לעצירת דמעות והצהרות אהבה מכמירות לב.
מסיבת סווינגינג של מאכלי עדות
חובבי הפסיכולוגיה בגרוש יאמרו שמשימת האמא היא המשימה האידיאלית ל"מאסטר שף", אחד הפורמטים המובילים של ז'אנר הריאליטי. כי מה הוא הריאליטי אם לא שחזור אחד מתמשך של חרדת הנטישה המקננת בדרגות אלה או אחרות אצל כולנו? גם המשתתפים וגם הצופים שבים ומשחזרים את אותם פחדים ישנים ונושנים. גורלם של המתמודדים תלוי כל הזמן על חוט השערה, ומושפע מהאהבה הבוגדנית שיעניקו להם השופטים והקהל, שרגע אחד הם שם ובמשנהו הם נוטשים אותו. הצופים מראש משקיעים את עצמם רגשית באנשים שעלולים כל רגע להיעלם מחייהם לנצח כאילו מעולם לא היו, אלא אם כן הם ממש מתעקשים למצוא אותם במדורי סלבס זניחים. ומי לפי פרויד אחראי בכלל לחרדת הנטישה שלנו? אמא כמובן. ואם במילא היחסים עם אמא כל כך טעונים, למה שלא נוסיף להם עוד קצת מתח בדמות משימה שבה כל אחד בוחר מצרכים למנה של אמא שלו, אבל מגלה שצריך להתמודד עם המצרכים של המנה של אמא אחרת. שוב אמא נטשה, שוב שלחו אותנו לבלות את החופשה אצל הדודים עם אוכל שאנחנו לא אוהבים ולא מכירים.
השלב הזה אמור להיות הגרסה של מסיבות סווינגינג של מאכלי עדות. התוצאות בהתאם. איריס חוטפת על הראש מחיים כהן בגלל שהיא חושבת שאם היא קוראת למשהו "ים תיכוני", אז היא יכולה לחפף. גילי מתחכמת יתר על המידה עם סולת ואליהב כל כך שקועה בסינטה שלו עד שהוא לא שם לב שהוא בכלל מבשל פאלש פילה. אבי מצידו גורם לעוגת גבינה להראות כך גם שאמא שלה לא תכיר אותה, ויוסי מחליט להכין טארט ומעליו להניח בופה של הכל כלול. ועמנואל? תסמכו עליו שגם מזה הוא ייצא. לקחו לו את המנה של אמא? אין בעיה, מזל שיש חמות בעכו שמתפקדת על תקן המוזה, ומעניקה לו את אות ההצטיינות.
באופן די תמוה גם אבי וגם אליהב, שכל אחד מהם הצליח להכין רק חצי מנה טובה, עולים גם למרפסת. אוטוטו מגיעים החגים ואיתם שוק ארבעת המינים. אם מישהו מתקשה להשיג אתרוג במחיר סביר הוא מוזמן לתלות במקומו תמונה של אבי. הבחור מאותרג על-ידי ההפקה כבר כמה תוכניות ברצף. כנראה שתוכנית הגמילה מסמים עודכנה לאחרונה והיא כוללת גם שלבים מתקדמים בתוכנית ריאליטי. עיין ערך פרידה הכט וגב פשטי. לגבי האחרון כדאי שאבי ישים לב, ההשתתפות בריאליטי יכולה לא רק להזיק לבריאות, היא גם עלולה להיות ממכרת.
הכל אודות אמא
עכשיו הרביעיה יכולה לדבר חופשי על אמא. רק שי מנצל את ההזדמנות כדי להיחשף עוד קצת ולספר על המצוקות בבית ממנו בא. גילי בכלל עושה מנה של סבתא שככל שהיא מאריכה בתיאור שלה, ככה היא נשמעת פחות מפתה. מדובר בטרייפל, ומיד הצופה נתקף בחרדה שמא היא תעשה מעשה רייצ'ל מחברים, תתבלבל ותוסיף למתכון אפונה ובשר טחון. יוסי בכלל רוצה להשיב לשביקה את כבודה האבוד ואבי לא אומר מילה על אמא. רק איריס מספיק כנה בשביל לומר, שאין מה לעשות, אבל היחסים בין אימהות לבנות קצת יותר מורכבים ממה שהאנשים של "מאסטר שף" היו רוצים לשמוע.
את אותה רמה של כנות אין טעם לצפות לקבל מהשופטים של "מאסטר שף". למען הסר ספק, טלוויזיה היא עסק יקר ומורכב שדורש תכנון מוקפד מראש של שעות שידור ותקציב. מי שמוכן לבלוע את הלוקש שבגלל שכל המתמודדים היו מצוינים החליטו לא להדיח אף אחד, מוזמן לעזוב את התור לחלוקת שקיות ההקאה. כל סטודנט שנה א' בחוג לתקשורת יודע שהחלטות כאלה לא מתקבלות באופן ספונטני. את תחושת הקבס העצימה המניפולציה הרגשית המיותרת שעשו לשי, המתמודד הרגיש ביותר ובעל הגולגולת הרכה ביותר בעונה הזאת שבאמת ובתמים היה על סף עילפון. ובכל זאת, לא הכל היה לשווא. הנה זכינו כולנו, צופים ומתמודדים כאחד, בחוויה שבה אמא לא נטשה ולא גרמה לנטישה. אפשר להתקשר לפסיכולוג ולדחות את הפגישה הבאה.
