סוף-סוף יוצא המרצע מן השק: מאחורי מה שקרוי אצלנו "תג-מחיר", מסתתר לו תא-טרור לכל דבר. את מלאכתו הוא עושה בשיטת ה"שו-שו", הרחק מן העין הרואה. משהו בנוסח פעולות השב"כ, אבל בדרכים מאוד אפלות. את חיציו הוא מפנה לעבר כל מי שאינו דוגל בהשקפת-עולמו. על הכוונת שלו מצויים יושבי כפרים ערביים, אנשי שמאל ואפילו, לא להאמין, צה"ל עצמו.
אחרי שהשחית בסיס צבאי בשל פינוי מאחז-מגרון, החליט תא הטרור הזה להטיל את חיתתו גם על מגורים אזרחיים. הקורבן הפעם היה השמאל. "
שלום עכשיו, הסוף קרב" - הייתה הכתובת שהתנוססה על הקיר. זו רוססה על דלת-ביתה של פעילת ארגון השמאל ועל קירות חדר המדרגות שלה.
היסטוריה ארוכה
אלא שאין זו הפעם הראשונה שבה גובה "תג מחיר" את תשלומו מן השמאל הישראלי. מסתבר שלגבייה הזו יש היסטוריה ארוכה למדי. עוד בספטמבר 2008 הרעיד פיצוץ אדיר רחוב ירושלמי שליו. היה זה מטען שהונח על סף ביתו של חתן פרס ישראל למדע המדינה, פרופ'
זאב שטרנהל, המתגורר באותו רחוב. הוא הונח בתגובה על התבטאויותיו החריפות נגד המתנחלים. שנה לאחר מכן נתפס כחשוד
יעקב טייטל, שהודה במעשה ואף שיחזר אותו. מקרה בולט נוסף של רדיפת אנשי השמאל כוון נגד המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, בעצמו יוצא הציונות הדתית. "תג מחיר" תייג אותו ב"דין רודף" ופעיליו אף ניסו לפרוץ לביתו. רדיפת ניצן התעצמה אחרי שעוכבו לחקירה הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף, שתמכו בספר "תורת המלך".
בדרכו שלו
אבל, בוואריאציה על אותו נושא, פעלו אנשי הימין הקיצוני עוד הרבה לפני כן, כל אחד בדרכו שלו. לפני 27 שנה השליך יונה אברושמי, שרק שוחרר באחרונה ממאסרו, רימון על הפגנת "שלום עכשיו", שבה מצא את מותו פעיל הארגון, אמיל גרינצווייג. עשר שנים לאחר מכן רצח איש "כך", ברוך גולדשטיין, 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה, ככל הנראה בשליחות תנועתו.
במלחמתו למען עקרונותיו, מקדשת, אפוא, המטרה את אמצעיו של הימין הקיצוני. מפעילות ספונטנית נגד כפריים ערביים בגדה, הוא עבר לפעילות מתוכננת נגד השמאל, ובתוך כך גם כילה את זעמו באחד הבסיסים של צה"ל. על-פי ממצאי השב"כ פועלים אנשיו כתא-טרור מאורגן, כשאת זעמם הם מכלים תוך שמירה על חשאיות מוחלטת, עם יצירת בנק-מטרות, איסוף מודיעין ובחירת יעדים. בדרכו שלו צריך גם השב"כ ללכת כדי לגדוע, אחת ולתמיד, את זרועו של תא ה"שו-שו", החותר תחת אושיות המדינה.