עשרה חברי כנסת שבספטמבר 1993 התקוטטו באולם המליאה על אודות הסכם אוסלו, שרדו בחיים הפוליטיים. מאיר שטרית, דן מרידור, סילבן שלום, לימור לבנת, בני בגין, עוזי לנדאו, בנימין-בן-אליעזר, דליה איציק, משה גפני ועמיר פרץ. הליכודניקים - בגין, לבנת, לנדאו, מרידור ושלום הצביעו נגד ההסכם. מאיר שטרית, חברם לסיעה, נמנע. משה גפני מיהדות התורה הצביע גם הוא נגד. בנימין בן-אליעזר, דליה איציק ועמיר פרץ הצביעו בעד. ביקשתי מכמה מהם לחזור לספטמבר 1993. לצומת הגורלי. סילבן שלום אז: ח"כ צעיר (קדנציה ראשונה) היום: משנה לראש הממשלה ושר לענייני הנגב והגולן הצביע נגד "אנחנו התנגדנו להסכם בצורה נחרצת. התרענו על כל הסכנות ובסופו של דבר צדקנו לצערי. התוצאות ידועות. הוקמה הרש"פ, העבירו להם כלי נשק והגיעו גלי הפיגועים".

כמי שהיה בעבר שר החוץ - האם מצבנו המדיני והביטחוני היה טוב יותר אלמלא חתמנו על ההסכם?

"המצב הביטחוני היה בוודאי טוב יותר. אלפי ישראלים נהרגו ונפצעו כתוצאה מההסכם. נאלצנו לבנות גדר. גם מבחינה מדינית נגרם לנו נזק - גבולות 67' הפכו בעולם לדבר הרבה יותר מקובל ממה שהיו קודם, ולכן מצבנו המדיני הורע בצורה משמעותית. ברור לי שצדקתי כשהצבעתי נגד ההסכם. כל יום שישי עמדנו בצמתים כדי להפגין נגד ההסכם ולהביא את האבסורד שבו לתשומת לבו של הציבור. בסופו של דבר הצלחנו לשכנע - ב-1996 ניצחנו בבחירות". דן מרידור אז: עזב את הליכוד למפלגת המרכז, וכשר מטעמה התלווה לאהוד ברק לשיחות קמפ-דיוויד. היום: סגן ראש הממשלה ושר לענייני מודיעין, חבר בשמינייה הצביע נגד "בהסתכלות לאחור, אוסלו היה ניסיון כושל לצאת ממצב שאי-אפשר היה להמשיך בו".

כמו שמישהו תיאר את זה אז: לא הייתה תרופה בבית המרקחת, אז הלכו לקנות רעל.

"זו דרך קיצונית לתאר את המצב. אוסלו היה טעות. ויתרנו על נכסים גדולים של ישראל בלי לקבל תמורה מרכזית - כמו ויתור של פלשתינים על זכות השיבה. אם כבר נתנו להם מדינה, היו צריכים להבטיח שבזה נגמר הסכסוך ושהדרישה לנסיגה לגבולות 67' לא תעלה. פעם שאלתי את אחד מיוזמי אוסלו למה לא העלו את הדרישה הזו, והוא ענה 'אם היינו מבקשים את זה - לא היה הסכם'. היום נתניהו מסכים להקמת מדינה פלשתינית, אבל לא אש"ף, ובוודאי לא חמאס, מסכים שהקמתה תסמן את סוף הסכסוך. בתמורה להסכם אוסלו היינו אמורים לקבל לפחות את זה. זה דבר ראשון. דבר שני, באוסלו קבעו חמש שנים שבתוכם נגמור את הסכסוך כולו. אבל היו שני חזונות נפרדים - שלנו ושל הפלשתינים - ולא ניתן היה לגשר. היה ברור שיהיה פיצוץ תוך חמש שנים. אז למה נתנו להם נשק? הייתה הנחה שאיכשהו זה הסתדר".

עברת כברת דרך מאז. גם היום היית מצביע נגד הסכם אוסלו?

"כן, אבל הייתי מציע דברים אחרים. מי שחשב שניתן להמשיך 40 שנה במצב הביניים, טעה. אנחנו לא רוצים להיות רודזיה. ב-1977 מנחם בגין התווה את חזון הליכוד - אוטונומיה נרחבת וכל מי שירצה אזרחות ישראלית - יקבל. בעקבות זה אמרתי לשמיר שנציע לערבים אוטונומיה מורחבת בעשר ערים שבהן הם ישלטו בצרכים שלהם".

הוא הסכים?

"הוא שקל את האופציה, אבל ביום שבו היינו צריכים לצאת לביקור באחת הערים אירע פיגוע בכניסה לאלפי-מנשה והעניין לא התחיל בכלל. ואני אמרתי לו - 'אם לא נציע אלטרנטיבה, יבוא אש"ף'".

להכיר באש"ף זו הייתה טעות?

"אפשר היה להכיר בו רק בתנאי שהוא היה מכיר בסוף הסכסוך".

עזבת למפלגת מרכז וחזרת לליכוד. חשבת לנסות דרך מדינית חלופית ולבסוף הגעת למסקנה שאין עתיד לתהליך שהתחיל באוסלו?

"לא. חזרתי לליכוד כשנתניהו אמר לי שהוא ממשיך את תהליך השלום. עזבתי את הליכוד לא מסיבות מדיניות. התפטרתי מתפקידי כשר האוצר כי היו לי חילוקי דעות קשים עם נתניהו. אני הסכמתי לחלוקת הארץ כי ראיתי שהליכוד החביא את אחד משני הדגלים שלו - את דגל הדמוקרטיה. אי-אפשר לשמור רק על הדגל של ארץ ישראל. אני לא אסכים למציאות של אפרטהייד - שיהודי בחברון יצביע וערבי בחברון לא יצביע. אני שמח שכיום נתניהו ורוב הליכוד אומרים את אותו הדבר כמוני ומסכימים למדינה פלשתינית".

רוב הליכוד? מרכז הליכוד קיבל החלטה להתנגד למדינה פלשתינית והיא לא בוטלה.

"אבל נתניהו והליכוד כולו היו בממשלה שקיבלה את מפת הדרכים".

נתניהו צדק כשהתחייב ערב בחירות 1996 לכבד את הסכמי אוסלו שהיו טעות?

"בהחלט - יש לכבד הסכמים, כמו שאנחנו מצפים שמצרים תכבד את הסכם השלום איתנו". משה גפני אז: ח"כ מהשורה כיום: יו"ר ועדת הכספים הצביע נגד "ברור שהצבעתי נגד ההסכם. התנגדתי לכל הממשלה הזאת".

הסכם אוסלו גרם לנו נזק?

הממשלה הייתה גרועה, כל ההתנהלות שלה הייתה גרועה, כולל בתחום המדיני. דליה איציק אז: ח"כית במפלגת העבודה כיום: יו"ר סיעת קדימה הצביעה בעד "אוסלו הוא תקווה גדולה ואכזבה גדולה. כל פעם אתה רוצה להאמין שקורה פה משהו ושנשמור על המדינה שלנו כיהודית ודמוקרטית, ולצערנו התקווה נכזבת.

אז המסקנה היא שלא היה צריך ללכת על תהליך אוסלו?

"המסקנה היא שצריך להמשיך לחפש דרכים, אבל ללכת עם עין פקוחה וחשדנית".

וב-1993 לא הייתם עם עין פקוחה וחשדנית?

"היינו. מי שראה את רבין בזמנו, ראה שזה עולה לו בנשמה".

על-פי מבחן התוצאה - את לא חושבת שזו הייתה טעות?

"זה כמו שאת יכולה לשאול אותי על השלום עם מצרים שהביא בגין. הוא החזיק כמה שנים טובות. זה היה הסכם מול מדינה, אבל היום מצרים מסתערים על השגרירות שלנו ושורפים את דגלינו".

איך היית מצביעה היום, במבט לאחור?

"שאלה שקשה להשיב עליה. היום ברור שהכול קשה ומורכב, אבל מי שרוצה להיפטר מהשטחים רוצה לשמור על רוב יהודי במדינה".

תהליך אוסלו לא סיפק את הפתרון שאת מדברת עליו.

"לא. אבל חשבנו שזה כן יספק".

האם המעבר שלך ממפלגת העבודה לקדימה היה מלווה גם בהסקת מסקנות מטעויות מדיניות של העבודה?

"היה לי הרבה פעמים קשה עם חלק מהשמאל במפלגת העבודה. היו שוויתרו על הדגל הביטחונית של המפלגה, אמרו - 'נחתום ויהיה בסדר'".

זה מה שקרה בהסכם אוסלו?

"בהסכמים היו חורים. ערפאת לא קיים הסכמים ואנחנו נתנו לזמן לעבור. זה מורכב. אנחנו לא בעזה יותר - ותראי מה שקורה, חוטפים קסאמים. יצאנו מלבנון ואין לנו איתם סכסוך טריטוריאלי, אבל חיזבאללה קם עלינו. איש ימין קיצוני יגיד שאין מה לדבר. איש שמאל קיצוני יגיד שאנחנו אשמים. אני במרכז".