אני חושב שגל המחאות הקיציות שפקד אותנו נובע מתחושות קיפוח אמיתיות ונכונות והלוואי שיביא כאן גם מהפכה או לפחות "מהפכונת" בגישת הממשלה וגורמי השלטון (כולל השלטון המקומי) לעובדה שהם משרתי הציבור ולא אדוניו. לעבודה שהשירות שהם נותנים צריך להיות קשוב לצרכי הציבור האמיתיים ולא לצרכי ספינים תקשורתיים ומאמצי הישרדות פוליטיים.
אבל אני די סקפטי בעניין. אם מובילי המחאה לא יפנימו שרק דרך הפוליטיקה ניתן יהיה לשנות כאן משהו, זה פשוט יתפוגג. הם צריכים להצטרף יחד לתנועה פוליטית חדשה או לבחור מפלגה קיימת (משהו מעין החייאה, כמו רכישת חברת בועה בורסאית והענקת תוכן אמיתי למסגרת הפוליטית) ורק דרך הבחירות והכנסת ניתן יהיה לשנות סדרי עדיפויות. והדבר החשוב ביותר - אם לא ישנו את שיטת הממשל ויעלו את אחוז החסימה לפחות ל-10%, שלא יתפלאו אם גם בתקציב הבא וגם בזה שאחריו יהיה מקום נכבד לכל הסחטנים ממפלגות הנישה למיניהן שמכוח תפקידן כ"לשונות המאזניים" וכ"גוש חוסם" ימשיכו לסחוט תקציבים ומשרדים ממשלתיים כדי לשלם עבור השתתפותן בקואליציה. זה יפוגג את כל הדרישות ל"צדק חברתי" וישאיר את המצב על-כנו.
ולגבי התקציב - אני בעד כניסה "בכל הכוח" בתקציב הביטחון. מהיכרותי הקטנה עם הצבא (30 שנות שירות בסדיר, מילואים וקבע עד לפני עשר שנים, אבל בטח הרבה לא השתנה מאז) ישנן שכבות שומן עצומות, לא רק בצבא, אלא גם במשרד הביטחון, שניתן להשילן ולצמצם פלאים את התקציב. זה שהרמטכ"ל והקצינים הבכירים מגוייסים כל שנה מחדש לתמוך בשר הביטחון בהתנגדותו לקיצוצים והעלאה מחדש של פזמון הפגיעה באימונים ובהצטיידות כבר נהפכה לפארסה מוגזמת ושקרית - זה ידוע לכולם.
לא צריכה להיות שום פגיעה - לא באימונים, לא בהצטיידות ואפילו לא במשכורות הקצינים ואנשי הקבע ובטח לא בשכר החיילים. רק רשימה מדגמית של צמצומים שניתן לעשות בלי לפגוע בכלום (אולי רק באגו של כמה בעלי תפקידים אבל זה באמת לא מעניין אותי): ביטול הפיקודים והכפפת האוגדות למפקד צבא היבשה (לא רק שלא יפגע אלא להפך - ישפר וייעל בהרבה את צבא היבשה), ביטול נספחויות חו"ל מיותרות, הפרטת
גלי צה"ל והעברתה לרשת אזרחית, ביטול פיקוד העורף והכפפת כל המשימות שלו למשטרה (הוספת תקציב למשטרה אבל זה בטח לא יעלה כמו תקציבי העתק של פיקוד העורף המיותר), ועוד ועוד. הרבה מאד שומן שהצטבר במשך שנות המדינה ונועד ברובו להאדרת האגו של פוליטיקאים ובעלי תפקידים מיותרים.
וכמה מילים על "צדק חברתי" ש"העם דורש" בתנועות ידיים מצחיקות. אני לא כל כך מבין מה זה "צדק חברתי". אני לא בטוח שהמוחים מבינים מה זה. אני חושב שהמונח "צדק" הוא סובייקטיבי - לכל אחד הצדק שלו. מה בדיוק רוצים המוחים? מי אמור לדעתם ליישם את רצונם? איך זה יתיישם? רוצים קומוניזם? סוציאליזם? קפיטאליזם נאור? חשוך? מה? לא ברור בכלל. הרבה יותר קל לתקוף ולהאשים ולהיות נגד מאשר לפרט תוכנית ברורה וישימה מה ואיך רוצים לשנות. זוהי סיבה נוספת לסקפטיות שלי בנוגע לכל המהלך הזה.
הייתי מבין יותר אם היו מדברים על "איזון בחלוקת המשאבים" ועל הקטנת סטיית התקן בחישוב ההכנסה הממוצעת לנפש והדרכים להגיע לכך. לדוגמה: הגברת הפיקוח על מונופולים וקרטלים, צמצום כוחם של ועדי העובדים העשירים עד כדי הגזמה (על חשבוננו) של חברת החשמל, מקורות, רשות המים, רשות הנמלים וכדומה. הדברים האלה ורבים אחרים יכולים להיות מטופלים רק אם תהיה כאן ממשלה חזקה ויציבה שאיננה נתונה למאבקי הישרדות במשך כל שנות כהונתה וזה, כאמור למעלה, ייתכן רק עם שינוי שיטת הממשל.
כמה מילים על המהפכה הכלכלית העולמית: הסינים אמרו נכון לאמריקנים: "הגיע הזמן שתלמדו לקנות רק את מה שאתם יכולים, ולא את כל מה שאתם רוצים". הכלכלה המבוססת על צריכה מנופחת באשראים בלתי נגמרים היא בועה שכרגע מתפוצצת כמו שהתפוצצו בועות הנדל"ן והסאב פריים ובועות האינטרנט למיניהן בעבר. כל מה שלא מבוסס על יסודות פיזיים מוצקים סופו ליפול. ובניגוד לכל רואי השחורות אני חושב שצריך פשוט לחזור ליסודות ולא להבהל. הרי לא קרה איזה אסון בינלאומי, מלחמה עולמית או מחלה ממארת - בסך-הכל נכנסו לקשיים הבנקים שנתנו אשראים בלתי מוגבלים והמדינות שחיו בפנטזיות שהשפע הזה המבוסס על מגדלי קלפים יימשך לנצח.
מה יקרה בעתיד? בנקים יפשטו את הרגל ויפנו מקום לבנקים סולידיים יותר. עובדי מדינה בתפקידי פקידות מנופחים ומיותרים ובעלי מקצועות "עזר" שצמחו למימדים בלתי סבירים בעליל והפכו עצמם למקצועות הליבה המזוייפים כמו יחצנות, פרסום, חברות היי-טק בעלות יישומים הברורים רק לממציאיהם ההזויים וכדומה - כל אלו יפסיקו לפרנס את העוסקים בהם ורובנו נצטרך לחזור ולהתפרנס ממקצועות המייצרים צרכים אמיתיים: מזון, בגד, גג מעל הראש, כלי עבודה וכדומה. זה אולי יצמצם קצת את רמת החיים (בעיקר של העשירונים העליונים) אבל אני לא רואה בכך שום דבר רע.
ומילה אחרונה על התקשורת: במוספי ראש השנה הופיעו מספר מאמרים וסקרים שעל פיהם דעת הרוב במדינה היא שהמצב לא רע בכלל. גם מחקרים שבדקו את מעמדנו בעולם בתחומי הכלכלה והמדע מראים שאנחנו ממוקמים די גבוה, בניגוד ולהפתעת כל העיתונאים, בעיקר אלו שפרסמו את תוצאות הסקרים הללו. מה משתמע מכך? שצריך לחגוג ולשמוח? אולי לא כל כך מהר. מה שכן - צריך לקחת הכל בפרופורציות, לזכור שהתקשורת הכתובה והמשודרת כבר מזמן איננה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" אלא בעיקר "כלב השמירה של הרייטינג שלה" וככל שהכותרות תהיינה שחורות וגדולות יותר כך, לדעת העורכים, יהיה הרייטינג גבוה יותר. לכן העיתונאים ימשיכו לחפש את הרע והנורא ולהבליט אותם ככל האפשר וימשיכו להתפלא על כך שאנחנו כבר מזמן לא ממש מאמינים להם.
אולי דווקא מהתובנה הזו תצא טובה אחת קטנה: לפחות חלק מהעיתונות תחזור קצת להיות באמת "כלב השמירה של הדמוקרטיה" ולהציף את הדברים כפי שהם וכפי שהיינו רוצים לראות אותם, ולאוו דווקא לשתף פעולה עם פוליטיקאים ובעלי הון ולמלא אותנו בספינים תקשורתיים חסרי שחר ותועלת.
ושתהיה לכולנו שנה טובה.
