נכון לשעת כתיבת שורות אלה, לא ברור מי בדיוק ריסס ומתי את כתובות הנאצה על הקברים בבית הקברות המוסלמי ביפו. לכאורה, זה נראה כמו פרובוקציה, או, לחלופין, מטורלל כלשהו שעשה מעשה נקלה. הרי הרעיון שלפני צום יום הכיפורים, יבואו אנשי ימין לבית קברות מוסלמי כדי לחללו, נראה אפעס בדיוני משהו. גם להם יש, ככל הידוע, משפחות לסעוד עמן סעודה מפסקת. גם בן-גביר ומרזל פורשים מהפוליטיקה לטובת הארוחה שלפני הצום. אבל נניח שמדובר באנשי ימין, ולא באנשים מהסוג שארגן את טקס ארגון אי"ל לפני רצח רבין והכניס להפגנה את צילום ראש הממשלה במדי אס-אס. בואו ניתן קרדיט חד-פעמי לשמאל ונקבל את ההנחה שבאמת ובתמים נעשה מעשה המכוון לפגוע ברגשות מוסלמים. אם כך, מה בער להם בעצמות לשעוט דקה אחרי צאת יום הכיפורים ולארגן הפגנה ביפו, ללבות את היצרים ולהביא גם להשלכת בקבוק תבערה ערבי על בית-כנסת? אי-אפשר היה לפעול להרגעת הרוחות ברוח יום כיפור, ולא לשלהובן? יש משהו מעוות בכך שבמהלך יום כיפור, היום הקדוש ביותר לכל יהודי, יושבים הרדיקלים בתל אביב ב'פייסבוק' ומארגנים את חבריהם לדעה ועוזריהם הערבים, להפגנה פרובוקטיבית בדיוק עם צאת היום הקדוש הזה. יש איזה ניוול וניוון מוסריים בחבורת יהודים שיושבים לארגן הסתה נגד עמם, יחד עם הערבים הששים אלי אלימות. החולניות הזאת אפיינה בעבר רק את הקומוניסטים בארץ ישראל המנדטורית, שאז נקראו פק"פ, שתכננו הסתה מאורגנת ופרובוקטיבית נגד היישוב העברי, בשיתוף פעולה מלא עם הערבים, והגדילו לעשות כשעלו לרגל אפילו למופתי של ירושלים. זו הייתה אנטישמיות סטליניסטית מכוערת. היום ההתנהלות הזו אינה פחות אנטישמית ולא פחות סטלינופילית. כן, יש משהו ממש אנטישמי ביהודים שיוצאים לארגן פרובוקציות נגד בני עמם בתום צום יום כיפור (אגב, איש לא ציין שיום לפני כן, ניסו ערבים לעשות פוגרום קטן ביהודי שיצא מהר חומה בירושלים. אולי כי גזענות נגד יהודים לא כל-כך נחשבת היום). אבל ההפגנה הזו לא התרחשה במקרה, ולא במקרה היא גם הגיעה מיפו ואליה. לשמאל יש אינטרס לעשות דה-לגיטימציה לישראל מיפו ולא מרמאללה. המטרה היא להציג כגזענים את היהודים השולטים בערים מעורבות בגבולות ישראל. גרסת הבתא של מתקפת הדה-לגיטימציה החדשה לא מתמקדת במה שקורה בתוך יהודה ושומרון. המטרה היא אפוא יפו וחיפה. משם צריכה לצאת הבשורה לעולם שישראל היא מדינת אפרטהייד. כי הוויכוח שהשמאל מבקש לנהל הוא על 48', ולא על 67', אחרי ברק אובמה ואבו-מאזן הוציאו את גבולות 67' לגמלאות. הפלשתינים כבר חוזרים לימים שבהם רצו פלשתין אחת מהים עד הנהר. וכשיהודים מסייעים לפרובוקציה כזו מהסוג שהתרחשה במוצאי השבת ביפו, ואף יוזמים אותה, זו אוטו-אנטישמיות בסגנון הסטליניסטי. המאבק נגד הגזענות כביכול ביפו, הוא מאבק נגד זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, קרי: מדינת הלאום היהודי. הערבים – שהבינו כי נחשפה תוכנית השלבים של פלשתין לצד ישראל כשלב א' ופלשתין במקום ישראל כשלב ב' – החליטו לנטוש את מורשת השלבים של ערפאת ולחזור לימי המופתי: פקפוק בהיות היהודים עם, סירוב להחלטת החלוקה, אי-הכרה במדינת היהודים, עימות עם הציונות על עצם זכות היהודים לבית לאומי נוסח הצהרת בלפור. אם אחמד טיבי כבר מייעץ קבוע לאבו-מאזן נגד מדינה יהודית, הרי השמאל משסה את הערבים במדינה בתקווה לאינתיפאדה פנימית, למען תהא כיכר השעון היפואית לכיכר תחריר המצרית. ההתנהלות של השמאל בשנה האחרונה מבטאת ניסיון להקרסת הדמוקרטיה באמצעות תנועות מלמטה. זה התחיל עם הניסיון לנתב את תנועת האוהלים והמחאה החברתית למאמץ המוני להפיל את הממשלה "מהרחוב" ולא דרך הכנסת, וזה ממשיך עם התססה של הערבים בישראל בצד תמיכה עקבית בפלשתינים. אם 'הקרן החד"שה" שינתה כיוון לקראת פעולות הסתה מאורגנות של הערבים מבפנים, ניתן לומר שמתקפת הדה-לגיטימציה של ישראל חדרה עמוק למרקם החברה בארץ, היהודית והערבית. במצב כזה לא תהיה ברירה אלא לחזור לאופציית ועדות החקירה לשמאל. והפעם, בכיכובם של אישים לא-פוליטיים שיציירו לציבור תמונה מעודכנת של מערכת ההסתה וההתססה מבפנים, בבחינת "דע עם מי אתה מתעסק".