עִיקרה של פרשת 'וזאת הברכה' החותמת את ספר 'דברים' הוא, כמובן, ברכת משה לשניים עשר השבטים. כל שבט זכה לברכתו של משה רבינו (למעט שבט שמעון, שמשה סירב לסלוח לו על חטאו הגדול בפרשת בעל פעור). נשאלת השאלה - מדוע סיכם משה רבינו את הברכות לשבטים במילים "וַיִשְכֹן ישראל בֶּטַח בָּדָד" (דברים לג, כח)?, מהי המשמעות של אותה ברכה מסכמת?, האם היא סותרת את ברכת השבטים בכך שהיא חושפת חזון אחר לעם ישראל?
ע"פ רש"י הכוונה ב"בטח בדד" היא: "כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מְפֻזָרִין ואין צריכין להתאסף ולישב יחד מפני האוֹיֵב". האם יש רמז בפרשנות זו שבאופן אידיאלי בני ישראל ישבו בארצם ללא צורך בהתלכדות שבטית כדי לצבור כוח נגד אוייביהם, ויוכלו לחיות כיחידים בלי טריטוריה שבטית?
כדי להבין את משמעות האפשרות הזו הבה נתבונן בהיסטוריה השבטית של עם ישראל במדבר, וננסה להבין מדוע היא התבססה שם בצורה זו. אנו פוגשים את השבטיות לראשונה בספר 'שמות' בחטא העגל כאשר "ויעמֹד משה בשער המחנה ויֹאמר מי לה' אֵלַי, וַיֵאָסְפו אֵליו כל בני לוי" (שמות לב, כו). לא די ששבט לוי התייצב, אלא אף ציית לביצוע המשימה הקשה ביותר של הריגת "איש-את-אחיו ואיש את-רעהו ואיש את-קרֹבו" (שם, כ"ז). בכך הפגין לראשונה שבט כלשהו את תכונתו הייחודית. לאחר מכן, בספר 'במדבר', כאשר עם ישראל צֻווה לנסוע מחורב ארצה, הקב"ה קבע את השבטים, מינה את ראשיהם ועיצב לכל שבט דגל המסמל את תכונתו הייחודית - ואפילו הורה להם את מקום שיבתם מסביב למשכן - כך הם חנו וכך הם נסעו.
המבנה השבטי הזה התבסס במדבר, ובצורת אירגון זו נכנסו בני ישראל לארץ כעם בעל שניים עשר שבטים. האם מבנה זה אידיאלי או שמא בעייתי? הראיה הראשונה העומדת לפנינו הינה ששני השבטים, ראובן וגד, החליטו, לפני שמשה גער בהם, להישאר בעבר הירדן המזרחי ולא להשתתף בכיבוש הארץ. ראיה נוספת היא היענות מועטה של אותם שבטים ואחרים לקריאתם של דבורה וברק למלחמה נגד הכנעני.
מאוחר יותר, כאשר העם ביקש להמליך עליו מלך, הוא הבין למעשה שלצורך ביטחונו הוא זקוק למשטר מרכזי עליון שיתגבר על השבטיות, ובכך יוכל לארגן את העם, להגנתו ולשגשוגו, בדרך יעילה יותר. בבקשתו למלך הסכים העם למעשה לוותר על סמכות השבט ועל נאמנותו השבטית לטובת נאמנות לעם כולו. במאמר מוסגר, לעניות דעתי, טעותם של בני ישראל בבקשה למלך הייתה במלך שמוריש את כתרו לבנו, ולא במלך שה' בוחר בו מדור לדור.
התופעה הזו של מתח בין השאיפה לשלטון שבטי לבין השאיפה לשלטון מרכזי הופיעה במשך כל הדורות ואינה ייחודית לעם ישראל. רק לפני כמאה וחמישים שנה בארה"ב, על-רקע מחלוקת עקרונית לגבי עבדות השחורים, החליטו המדינות הדרומיות לבטל את השתתפותן בממשל הפדרלי מכיוון שלדעתן זכותן של המדינות שהקימו אותו היה לפרוש ממנו בכל עת שהן בחרו. הנשיא הדגול אברהם לינקולן לא היה מוכן להתפשר בנושא ביטול העבדות, ואף לא בנושא זכויות המדינות לפרוש. לטענתו, החלטתן להקים את המשטר הפדרלי הייתה החלטה של העם שאין לחזור בה - מעין ברית אנושית שעל המשך קיומה הוא יצא למלחמת האזרחים.
האם יש הקבלה בין אותה פרשה אמריקנית עגומה מהעת האחרונה להיסטוריה של עם ישראל? במבט ראשון, כן. אחרי מותו של שלמה המלך, מלך חזק לכל הדעות, עלה לשלטון בנו רחבעם. כאשר שבטי ישראל פנו אליו כדי להקל מעליהם את העבודות הקשות של אביו הוא התעלם מעצתם של הזקנים שיעצו לו לפייס אותם, והקשיב ל"הילדים אשר גדלו אִתו" (מלכים א, יב, ח).
הוא ענה למוחים נגדו כך: "אבי יִסַר אתכם בשוטים ואני אֲיַסֵר אתכם בְעַקְרַבִים" (שם, יד). וכך, בשיקול דעת מדהים בטיפשותו, גרם רחבעם לפיצולה של המלכות ולהקמתה של מלכות ישראל. רחבעם יצא להילחם במורדים כדי לשמר את הממלכה, ברם אז דיבר "האלֹקים אל-שמעיה איש-האלֹקים לאמֹר: אָמֹר אל-רחבעם...לא-תעלו ולא תִלָחֲמוּן עם-אֲחֵיכֶם בני ישראל...כי מאִתִי נהיה הדָבָר הזה...וישובו ללכת כדבר ה' " (שם, כד).
אפשר להגזים ולומר שהשבטיות הרדומה התעוררה בתנאים הקשים שהציבה מולה המלכות האכזרית, וכך פירקה את עצמה. זו הגישה של ההיסטוריון הגדול פול ג'ונסון, שלמרות אהבתו הגדולה לעם ישראל החמיץ פה את העיקר. עם ישראל אינו כיתר העמים, והשבטיות והפלגנות נצחו את המלכות מסיבה אחרת לגמרי. הרי פה הקב"ה הבטיח לשלמה "יען אשר הייתה - זאת עִמָך ולא שמרת ברִיתִי וחֻקֹתַי אשר צִוִיתִי עָלֶיך קָרֹע אֶקְרַע את-הממלכה מֵעָלֶיך וּנְתַתֶיהָ לעַבְדֶךָ" (שם, יא, יא). ולכן, למרות שמלכותו של שלמה הייתה חזקה ועדיפה על משטר שבטי שהינו בטבעו חלש מכל הבחינות, ה' ויתר על טובת העם בגלל חטאו של המלך. כי המלך אינו כאחד העם אלא מייצג את העם מול בורא עולם.
לכן, לעניות דעתי, בעתיד לבוא, כאשר יתגלו שבטי ישראל האבודים ויחזרו לארצנו הקדושה, לא תחולק שוב הארץ לשבטים, כי זו אינה שיטה מתאימה לימינו אנו. גם מכיוון שהחברה מזמן אינה חברה חקלאית וגם מכיוון שזו אינה שיטת שלטון אופטימלית - לא ביטחונית, לא כלכלית ולא רוחנית, כי היא אינה מאפשרת ערבות הדדית מקסימלית בין כל אזרחי המדינה. כאשר כל שבט בעל התכונות הייחודיות ישב באזור נפרד מאחיו, המצב לא יאפשר להגיע לתוצאה שבה כולם ייהנו מן התכונות הייחודיות הללו של כל שבט ושבט. ולכן, האידיאל בעתיד לבוא יהיה: זיהוי שבטי כן, ישוב שבטי לא.
יהי רצון שכל שבטי עם ישראל יחזרו לארצנו הקדושה במהרה בימינו, כדי שנוכל לחדש ימינו כקדם. כן יהי רצון.