לאחרונה תרגמו עורכי '
דה מרקר' שני מאמרים שפורסמו בניו-יורק טיימס, 'משבר הלגיטימיות העולמי הגיע לבירת הקפיטליזם' - של ניקולס קוליש, ו'פרידמן: מתל אביב עד
וול סטריט - השיטה הנוכחית רקובה מבפנים', של תומאס פרידמן, שהציגו למעשה חלק מהטענות ש'העמותה לדמוקרטיה מתקדמת' טוענת כבר ארבע שנים.
קוליש מצליח לזהות את אובדן אמון האזרחים במשטרים הדמו-קפיים כסיבה העיקרית לגל המחאות הנוכחי, ופרידמן טוען שהשיטה הקיימת רקובה מהיסוד אך מטשטש לאחר מכן את טענתו. מה שחסר במאמרי השניים זה לאן לדעתם צריכים להתקדם מכאן.
אנו ב'עמותה לדמוקרטיה מתקדמת' מציעים בארבע השנים האחרונות פתרון חדש לסוגיות, לצד אזהרות די מדויקות לגבי העתיד לבוא. התובנה העומדת מאחורי העמותה צצה במוחי בשנת 2006. בשנת 2007 רשמתי את העמותה כשהטענה שלנו פשוטה - אין עתיד דמוקרטי למדינות הדמו-קפיות ללא יצירת הפרדות מובנות בין הון-שלטון והון-עיתונות. בזמנו לא רצו לשמוע על הנושא.
בספטמבר 2008 התרחש מה שחיכינו לו - המשבר הכלכלי העולמי. לא ידענו ש"יריית הפתיחה" לתהליך שחייבנו תהיה הקריסה הכלכלית במתכונתה, אך ידענו שאם אנחנו צודקים אמור להתרחש בקרוב "מאורע פוקח עיניים", שיהווה שלב ראשון בשרשרת מאורעות שיובילו לשינוי.
מיד עם פרוץ המשבר (אוקטובר 2008) כתבתי בטורי ב-ynet כי: "הדמו-קפיות מנסות לייצב את עולמן הקורס עקב המשבר, באמצעות הדחקת המציאות בקרב אזרחיהן", "בהגדת פסח מסופר כי אלוהים הנחית על מצרים העתיקה עשר מכות... עתה נשאלת השאלה כמה מכות יידרשו על-מנת שהדמו-קפיות ייאותו לשחרר את הדמוקרטיה מציפורניו של הקפיטליזם הדורסני".
המכה השנייה הגיעה בינואר 2011 - המהפכה בתוניסיה שהפכה ל"אביב העמים הערבי" והייתה שלב נוסף שציפינו לו, הפעם באופן ספציפי(!). בעקבות המשך תהליך היחלשותן הדרמטית של המדינות הדמו-קפיות (המשבר הכלכלי), והמשך תהליך עליית הלחץ בקרב העמים הערבים המדוכאים (לרוב בחסות מערבית), הנחנו שהמפץ קרוב. אתוודה שטעיתי לנחש שהוא יתחיל במצרים. אנו בעמותה טוענים מזמן שטיפוח רודנים יגבה מחיר מהמדינות הדמו-קפיות, ושדמוקרטיות מחויבות למדיניות חוץ העולה בקנה אחד עם ערכי הדמוקרטיה.
לאחר שגם תחזית זו במשנתנו התממשה, הרהבתי להציב מיד תחזית נוספת שנגזרת ממנה, וקבעתי ש"אביב העמים הערבי" הוא גם אות הפתיחה לתחילת המהפכות במדינות המערב. להלן ציטוט מטורי באתר News1 של העיתונאי
יואב יצחק, ושהתפרסם במרץ 2011: "בעתיד הלא רחוק נתחיל לחזות גם במהפכות במדינות הדמו-קפיות, שבסיסן יהיה חיפוש קוד התנהלות ערכי חדש וניסיונות להחזיר את ההתנהלות הדמוקרטית למערכות המדינה. מי שלא מבין זאת איננו יודע/רוצה לקרוא את המפה. בואו ונרים כוס לחיי המהפיכות שבדרך"
עתה אנו מצויים בפתח השלב השלישי - המחאות במדינות המערב. המחאות הנוכחיות מעודדות בהיקפן אך מאכזבות בבלבולן, על כן אציב בפניכם תחזית ארוכת טווח, שאותה תוכלו לשפוט בעצמכם:
המחאות כולן תתאחדנה לבסוף סביב התובנה שאין יכולת לקיים משטרים דמוקרטיים ללא יצירת הפרדות מובנות בין הון-שלטון, הון-עיתונות וניהול מאבק מתמיד בנפוטיזם במערכות הציבוריות.
העתיד יחייב אותנו לדון גם בשלוש סוגיות שאף דמוקרטיה לא תוכל להתחמק מהן:
- מהו הרף העליון של הון בו אדם בודד יכול להחזיק במשטר דמוקרטי, כשנקודת המוצא היא שאין משטר דמוקרטי בו אדם מחזיק בכמות הון השווה לזה שבידי כלל הציבור, או מתקרבת לכך.
- הצורך המיידי בהקטנת והכוונת הצריכה האנושית.
- חיוב משטרים דמוקרטיים במדיניות חוץ העולה בקנה אחד עם ערכי הדמוקרטיה.
מאלה נגזרים מאורעות ספציפיים רבים שעליהם אפרט אולי בטורים הבאים.
