בעיניים פקוחות: סיפורו של צבי זמיר בטרם מלחמת יוה"כ

הספר "בעיניים פקוחות - ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?" הוא סיפורו של צבי זמיר כראש המוסד בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים, במלחמה עצמה ולאחריה. הספר נפתח בתיאור מסלולו הצבאי של זמיר בפלמ"ח משם בצה"ל כמפקד בכיר עד לשחרורו ולבסוף כמינויו לתפקיד ראש המוסד. עיקרו של הספר ההתרעה שסיפק המוסד לקברניטי המדינה בדבר המלחמה הצפויה עם מצרים. הספר מגולל את שרשרת האירועים שהביאה את המוסד להתריע על מלחמה צפויה, על אספקת תוכניות המלחמה של מצרים וסוריה לצה"ל שרובן התגשמו אחת לאחת ואשר רובן התבססו על המידע שסיפק הסוכן אשרף מרואן חתנו של נאצר. בספר הסבר מדוע אגף המודיעין של צה"ל בראשותו של זעירא התעלם מכל ההתרעות מתוך ביטחון עצמי, יוהרה וקונספציה כמעט בלתי אפשרית של ראש אמ"ן שלא הקשיב לא רק להתרעות המוסד, אלא אף דחה כל מידע ממקורות אחרים כולל הערכות מבוססות על גורמי מודיעין במחלקת המחקר אשר סתרו את הקו הרשמי של זעירא וזיכו את בעליהן בנזיפות ואפילו בהדחה. גם היום שלושים ושמונה שנים לאחר האירועים קשה להבין כיצד יצא זעירא בהדחה בלבד מוועד אגרנט וכיצד לא הועמד למשפט על חלקו האישי בדחיית כל הערכות המודיעין וההתרעות על מלחמה צפויה. עוד לא ברורה ההתייחסות הסלחנית של גורמי המדינה להדלפתו של זעירא את שמו של הסוכן אשרף מרואן על-פי קביעת וועדה חיצונית שנועדה למטרה זו בלבד. זמיר מביא את הגישה שהייתה נהוגה בזמנו שבה האחריות הבלעדית על ההערכה הלאומית נמצאת בידי אמ"ן כולל השימוש או אי השימוש במידע שמוזרם אליו ממקורות מודיעין ממלכתיים ואילו המוסד כמו גופים נוספים היה אחראי על איסוף המידע בלבד. הקטסטרופה שנוצרה ערב מלחמת יום הכיפורים כולל בשעות ספורות לפני פתיחתה נבעה מתפיסת עולם זו של בלעדיות בהערכה וכמובן "בהבנה" מוחלטת של זעירא ובכירים נוספים באמ"ן את מטרות המצרים והסורים או במילים אחרות החלטתם שאין פניה של סוריה ומצרים למלחמה בעת ההיא דבר שהתברר בתוך שעות כשטות מוחלטת ברמה לאומית. לצערנו גם היום טרם יושמו מרבית הלקחים של העדר התרעה מודיעינית למדינת ישראל. מחקרים על מלחמת יום הכיפורים שנעשו במחלקת היסטוריה במטכ"ל טרם (!!!) פורסמו יתכן כי בהמתנה למותם של אחרון החיילים במלחמה זו??? לטענת זמיר המתבססת על דברי ראש אמ"ן לשעבר שלמה גזית (בנובמבר 2010) הרבה מההמלצות וועדת זמיר לאחר המלחמה לא מיושמות כולל השימוש האפקטיבי ביחידת "איפכא מסתברא" שנועדה להביא את הגישה ההפוכה להערכת אמ"ן בדבר מלחמה. מה מפתיע היה למצוא כתבה (מוזמנת?) לפני מספר שבועות בעיתון ידיעות אחרונות עם מפקד אותה יחידה. האם זו תגובה של צה"ל לספר שיצא רק לאחרונה? בספר עדויות ממקור ראשון על חלקו של דיין באירועים לפני המלחמה ואחריה, כיצד גיבור מבצע קדש הרוכב על כנפי התהילה כשר הביטחון במלחמת ששת הימים הופך לתבוסתן המקרין סביבתו מצד אחד ביטחון עצמי רב ולחלופין הססנות רבה ומהצד השני תמיכה מוחלטת בזעירא חביבו עד כדי התעלמות מכל מידע אחר. יש לציין שההערכה לדיין (האחרונה) תואמת את תחושתם של רבים מלוחמי מלחמת יום הכיפורים. נקודת החולשה בטיעוניו של זמיר שלה הוא מקדיש לא מעט הסברים היא בדבר עוצמת לחימתו על דעתו בפני גולדה ואחרים בעת שהבין שכל מסקנותיו והערכותיו של המוסד בדבר מלחמה קרבה נדחות הן בידי ראש אמ"ן והן בידי הצמרת המדינית של המדינה. הסבריו בדבר האווירה שהייתה נהוגה בזמנו ובדבר האחריות של המוסד להיות ספק המידע ולא הערכתו קשים להבנה אולי בגלל חלוף השנים, אולי בגלל שאי קבלת הערכת המוסד משמעותה מלחמה על ישראל ומצב זה מחייב את הפעלת כל התותחים העומדים לרשתו כדי שדעתו תתקבל. במיוחד נכונים הדברים אל מול הדוגמאות שזמיר עצמו מביא על האירועים בהם התעקש על דעתו ו"זכה". שר ההיסטוריה ישפוט. ספר ראוי לקריאה ומומלץ.