"הצנזורה הישראלית אינה קשוחה על-פי החוק, ולמרות שנוסדה בימי המנדט הבריטי כדי לפגוע במידע לציבור - אני, כצנזור ראשי מעדיפה לעבוד עם התקשורת הישראלית על-פי הבנות", חולקת עמנו את סודות המקצוע תת-אלוף סימה ואקנין-גיל. זאת - במסגרת קורס הרצאות במועדון המכון (ע"ש ז'בוטינסקי"). הערב היה מרתק ביותר. שלושה "קליברים", אנשי מקצוע פר-אקסלאנס, דנו בשאלת הקשר וההשפעה שבין חופש העיתונות לבטחון המדינה. בפאנל ישבו בנוסף גם תת-אלוף
אפרים לפיד, ששימש בין היתר גם כדובר צה"ל חמש שנים, ו
כרמלה מנשה, כתבת צבאית שנים רבות שכה מוכרת בזכות קולה העבה ואמינותה.
פתח את הערב, וגם הנחה אותו בשאלות, תת-אלוף אפרים לפיד, שהיה דובר צה"ל בעת עסקת ג'יבריל, ב-1985,לפני 26 שנה - העסקה האחרונה בה הוחלפו שבויים חיים, לא גופות. הוא שאל את כרמלה מנשה
על מידת הקשר בין הצבא והתקשורת. כרמלה הודתה שהיחסים מורכבים. "מצד אחד, ככתבת שטח (היא לעולם לא הייתה פרשנית המשדרת מהאולפן) אני חשה את העניינים. לכן יש בעיה. כשאני כותבת על מחסור באוכל או בציוד לחיילים - זה לא משהו בודד - זו תופעה. כמו למשל, יום אחד חיילים מחטיבת "בנימין", שהוזמנו בצו 8 למילואים במחשבה שעומדת לפרוץ מלחמה - היו שם בלי נעליים, ללא דסקיות, ושמרו עם בגדים אזרחיים. לא עלה בדעתי שלא לפרסם. והצבא הגיב ב"נפיק לקחים". כשבאזורים מסוימים מול החיזבאללה, בהם נרדמים חיילים בשמירה, ונערכות חטיפות חיילים - כאשר אני לא מפרסמת את זה - קורה אסון.
"כשאמו של החייל עדן זאדה התריעה בפני שבנה נטש את הצבא עם נשק והוא בדרכו לאזור תפוח, הודעתי לצבא, וכששאלתי האם עשיתם משהו? ענו לי: הכל בסדר. ואז, יום לפני שפרסמתי את זה - הוא ירה בערבים. הצבא היה חדל אישים. 90% מהדברים איני מפרסמת, אבל אם אני כן מפרסמת - זה מהותי".
"מה דעתך על ההתנפלות התקשורתית על מצפה הילה?", שאל לפיד.
"לא משתגעת מהשידורים ממצפה הילה. ההתנפלות התקשורתית עליו לא מוצאת חן בעיני. עיתונאי לא צריך לחרוג במקרה זה. אומנם לפעמים צריך לעמוד ולעשות - אבל כאן זו חריגה, והעיתונות חרגה במקרה זה".
"עד כמה את חופשית בכתיבה?"
"אני חופשית בכתיבתי. בנושאים מבצעיים ואמצעי לחימה חדשים - ברור שאין לפרסם. היום הצנזורה הרבה יותר פתוחה. אך שמות של חיילים הרוגים לא אעז לפרסם ללא שההורים יידעו קודם לכן".
"העיתונות מכה על חטא"
סימה ואקנין-גיל, שרק לאחרונה קיבלה את דרגת התת-אלוף ואף נישאה, מגלה: "אני לא מייצגת את צה"ל. הצנזור הראשי אינו מצוי תחת סמכות צה"ל. צה"ל ודמוקרטיה לא הולכים יד ביד. ובכל זאת, מרגע שמוניתי - למעט בג"צ אחד - אף אחד לא יכול לומר לצנזור מה להחליט. כי אני לא גוף צבאי.
"הכתבים שלנו יודעים המון, אך הם מאוד אחראים. מטרת הצנזורה לוודא שכשמשהו מותר לפרסום - הוא לא יזיק. אחוז הדברים הנפסלים הוא 1%. 85% עוברים בלא שאגע בהם.
קנה המידה שלי הוא סכנה לביטחון. ואנחנו חייבים לאזן בין בטחון המדינה וזכות הציבור לדעת. וכבר עמדתי מול ראש ממשלה ושר ביטחון שדרשו שאפסול - ואני בכל זאת אישרתי.
"לצנזור יש כוח לצוות על מאסר - בטלפון אחד. יש לנו גם את הכוח היחיד לצוות על האזנות סתר. ועם כל אלה - הצנזורה כיום נעשית באמצעות הבנות - בין שר הביטחון וועדת העורכים, וההבנה עובדת. המוטו שלי הוא כזה: כל עוד אני יכולה להבטיח את הביטחון - אאשר כל דבר".
כרמלה: "במלחמת יום הכיפורים שררה אפלה. הציבור לא ידע דבר. אם הנושא היה עולה לסדר היום - היו ויכוחים בציבור. העיתונות של אותה תקופה מכה כיום על חטא, בדיעבד. לעיתונאים אסור לשקר, ואסור שישתמשו בעיתונאים. לגבי
מערכת היחסים בין עיתונאים לשר ביטחון - אסור שיהיו אחד מבאי ביתו של השני. אסור שתהיה ביניהם מערכת יחסים קרובה. לדעתי - זו בגידה".
בעבר, צנזורה לא הייתה מפרסמת את פרשת הרפז
"ומה לגבי פרשת הרפז?"
סימה: "צנזורה בתקופה קודמת - לא הייתה מפרסמת את פרשת הרפז. אנחנו הסתרנו את מה שלא היה צריך להיחשף, אך כל היתר כן פורסם. בנושא שמות ההרוגים - אנו רק כלי לאכוף. אבל זה לא בסמכותנו.
"תקנות ההגנה הן דרקוניות. אך רק אצל כתבים ישראלים זה עובד על הבנות. לכתב זר אין הגנה. הוא לא חבר של, ולא בעל מידע שיש לישראלים. אותם רק מעניינות בעיות מדיניות. אצלם חוק - זה חוק. לא כמו הישראלים. לי, כצנזור, חשוב שכתב יכריז שלא סיכנתי את בטחון המדינה. לכן אני מתייחסת אליהם בעדינות. לעולם איני חושפת מקורות, רק כעת כשבקהל יושב עו"ד אריה צ'רטוק, שסיפק לי הרבה מידע, אני יכולה להתוודות שהוא במשך שנים הגן ללא תמורה על חיילי צה"ל".
כרמלה: "כשבאמצע אזכרה לרבין חייל אחד פיהק - הוא נשלח למאסר. מדוע?ֿ 'הוא פיהק בצורה גסה', הייתה הטענה. אמרתי להם: 'הוא לא עבר שום עבירה'. והם שחררו אותו".
העיתונאי והכתב הצבאי שישב בקהל, קובי פינקלר מערוץ 7, משנת 1985, והיום ברדיו קול חי, סיפר שבעקבות פעולת כרמלה - נשלחו משאיות עם מזון וכל יתר מה שחסר לחיילים. הוא גם סיפר ש"ועדת העורכים" כיום אינה עושה דבר. אינה עוצרת שום פרט - כי אצלם הכל כלכלי. כולם מסחריים: הרדיו, הטלוויזיה והעיתונים. בעוד אחוז גבוה המשרתים ביחידות הקרביות ובקצונה היום הם מקרב הציבור הדתי - הם מצויים בעמדת התגוננות כל הזמן בטענה: אנחנו לא כאלה. זאת - כי רוב הציבור האליטיסטי מצוי לא ברובד הנכון.
