ירון דקל עולה על שרטון היהירות

מצער, שבדיון הכואב על עובדי קבלן בתוכנית של ירון דקל (23.10.11) ב"קול ישראל", עלה עורך התוכנית על שרטון של יהירות בוטה בהתייחסותו לדברי הדובר אריאל יעקובי, יו"ר ארגון עובדי המדינה בהסתדרות העובדים. נציג הסתדרות העובדים פרס בראיון עם ירון דקל את מצוקת עובדי הקבלן, העובדים ללא תנאים סוציאליים וללא ביטחון תעסוקתי. לכן - לדבריו בראיון - הסתדרות העובדים והעומד בראשה, עופר עיני, החליטו ש"יש למגר תופעה פוגענית בכבודו של אדם עובד". במהלך הראיון הבליט המרואיין את הצורך בגילוי של סולידאריות חברתית, שתבוא לידי ביטוי בשביתה במשק, כדי לאלץ את ממשלת ישראל לאמץ את הגישה ש"דפוס עבודה כה פוגעני ייעלם ממציאות חיינו". קשה שלא להבחין בעוצמת פער תהומית בין טיפול רגיש וענייני של השדרנית, קרן נויבך, בנושא כה כאוב של עובדי קבלן בתוכניתה שלשום, ובין יהירות ושחצנות של השדרן ירון דקל, שבתוכניתו - מתוך שביעות רצון רבה מעצמו - לא גילה אמפטיה כלפי מציאות הגוזרת על מאות אלפי עובדים בישראל בפרוס המאה העשרים ואחת להיות למעשה עֲבָדִים של חברות קבלן. הנימה בהצגת השאלות מצד המראיין הייתה לא רק יהירה, מעליבה וצינית, אלא התייחסה לאורך כל הראיון בביטול רב לטיעוניו של המרואיין. אני מבין לרוחו של המראיין, ירון דקל, שגילה בראיון דאגה לסבל של הציבור בעת שביתה. השאלות התובעניות של המראיין – כי "זו שביתה שתמרר חיי ציבור, שאינו מבין על מה השביתה, ולכן הוא לא יתמוך בה" – פוסחות על ציבור של מאות אלפי עובדים חסרי תנאים סוציאליים, שהם חלק מכובד בציבור. לא חשוב לי ההבדל בין הערכות ממשלתיות, שמדובר בשלוש-מאות אלף עובדים, ובין הערכה של הסתדרות העובדים, שמדובר במספר כפול ואף יותר מזה. לי חשובה הסולידאריות של כלל העובדים במשק. אני עבדתי ארבעים ואחת שנים, ועבור כל יום עבודה קיבלתי שכר בהתאם להסכמי שכר קיבוציים, נהניתי מזכויות עובד, כמו: קרן פנסיה, ימי מחלה, הבראה, חופשה שנתית וביטחון תעסוקתי. המאבק נגד מציאות, בה זכויות אלמנטריות נלקחות כיום מאלפי עובדים בישראל, צריך לחייב אותי ובאותה מידה גם את ירון דקל. אני הגמלאי, שעבדתי שנים רבות רק בהסכם עבודה קיבוצי, ירון דקל ועובדי "קול ישראל", העובדים כיום בהסכמי עבודה, המעניקים להם זכויות סוציאליות. כולנו חייבים לגלות סולידאריות עם אלה שנלקח מהם בזדון מה שיש לנו.