המחאה החברתית של קיץ 2011 צמחה על קרקע פוריה ובשל כך נסקה לגבהים מפתיעים. היא נחלה הצלחה נאה עם הקמת ועדת טרכטנברג שהמלצותיה התקבלו בממשלה ויחלו להתיישם בזמן הקרוב. עד כאן, שאפו גדול! בכן, דומה כי המחאה מיצתה עצמה. וכי למה היא חוזרת לפתע לכיכרות הערים? אין זאת אלא שמובילי המחאה ומארגניה, טרם באו על סיפוקם המלא, דהיינו הממשלה לא הזדעזעה ולא נפלה. מכאן ואילך תהיה זו מחאה פוליטית לשם מחאה, מחאה כאילו-חברתית לערעור יציבות הממשלה ובעיקר להאדרת שמם של מובילי המחאה ולאישוש האגו שלהם, ההולך ומתנפח. נפתח דווקא בעניין האגו. במאמר מיום 28.10.11 שפורסם ב-ynet, פרי עטה המושחז ומוחה הקודח של דפני ליף, היא מדברת על 'אזרחים גדולים', מה זה גדולים, ממש 'ענקיים', ומתכוונת למעשה בעיקר לעצמה וייתכן גם במקצת לשותפיה למאבק. לעומתם, שרי הממשלה הם פשוט 'ננסים'. בכן, דפני ליף ענקית, בנימין נתניהו ננס. זו תמצית דבריה. שמא ליף זו נחשפה תוך זמן קצר מדי ובאופן מאסיבי יתר על המידה לתמונתה ולדבריה בתקשורת ועתה היא סובלת משיגעון גדלות מחמיר ומתקדם? ובכל אופן, אם עד עתה שירתה דפני ליף את ההמון בהובלת מאבקו החברתי הנקי והצודק, עתה היא מצפה ממנו שישיב לה כגמולה וישרת אותה במאבקה שלה, המאבק על שימור שמה בתודעה, עד שתמצא את מקומה ותבטיח את עתידה הפוליטי הפרטי שלה באמצעות מושב בכנסת, באיזו מפלגת נישה שמאלנית, בקרב עשרות בני-דמותה המצויים לרוב בכנסת והסובלים אף הם מנפיחות יתר של האגו ומשיגעון גדלות אובססיבי. המחאה החברתית איבדה גובה ועתה היא מאבדת כיוון. ליתר דיוק, היא מאבדת את כיוונה הכלל-ישראלי ופונה בגלוי וכצפוי אל מחוזות השמאל הפוליטי. ובכן, כבר מזמן אין זה סוד שמחאת הסתיו, הדפני והשמולי, מחוברת חזק מאוד לשמאל. התמיכה הכספית באה ככל הנראה מארגוני שמאל ובראשם הקרן-החדשה-להריסת-ישראל-מבפנים, ואילו התמיכה ה'רוחנית' של אותו צוות המורכב מאנשי ציבור ואקדמיה, אף היא נוטה שמאלה במובהק ודי אם נזכיר את שמו של אותו פרופסור, יוסי יונה, הידוע בעמדותיו הפוליטיות הממוקמות בשמאל הקיצוני. פתרון אחד ויחיד למצוקת הדיור מעבר לחוסר הסיפוק האישי של מובילי המחאה, כאמור, עד ששמם יתקבע בתודעה הציבורית ויזכו לגמול אישי הגון מהמון המפגינים בדמות פתק הצבעה נכון בקלפי, או סתם כך יזכו לג'וב אחר ששכרו וכבודו בצידו, ישנו גורם עיקרי נוסף המונע מהם בעל-כורחם להסתפק במסקנות ועדת טרכטנברג. והנה, יש לזכור שהמחאה החברתית צמחה על-רקע מצוקת הדיור. לפי שהפתרון האחד והיחיד למצוקת הדיור הוא בהצפת השוק בדירות חדשות וזולות במרכז הארץ, דהיינו בדיור בר-השגה בסמוך למרכזי התעסוקה הגדולים, לפי שפתרון זה אפשרי אך ורק באמצעות בניית מאות אלפי יחידות דיור בשיפולים המערביים של יהודה ושומרון ולפי שהן הממשלה, הן טרכטנברג והן צוות ליף-שמולי-שפיר-יוסי יונה, כל-כולם אינם בשלים לפתרון האחד והיחיד האפשרי הזה של מצוקת הדיור, הרי שמצוקה זו אינה עתידה לבוא על פתרונה בשנים הקרובות וכל מי שגורס אחרת פשוט משקר ביודעין ובמצח נחושה ופשוטו כמשמעו. שיח חדש? שיח ישן-נושן הנה כי כן, מנהיגיה ודובריה של המחאה החברתית מרבים לדבר על איזה 'שיח חדש'. ואולם כל-כולם מלאים עד למעלה-ראש שיח ישן-נושן ונדוש ושחוק בתוספת. כך כאשר אתה מציג בפניהם את הפתרון האחד והיחיד ביחס למצוקת הדיור וכך כאשר הם דוחפים את אפם ומדברים על נושא ה'שלום'. מבחינתם, כפי שפורסם במסמך מסכם של עמדותיהם מיום 13.10.11, לאור 'אביב העמים' במזרח התיכון, יש למהר ולחתום על הסכמי 'שלום' עם אויבינו הפלשתינים והסורים, דהיינו יש להיכנע לתכתיביהם של מבקשי נפשנו באשר רק אז תוכל ישראל לצמצם באופן דרסטי את תקציב הביטחון שלה ולהפנות משאבים רבים לעניין החברתי... ואולם גישה זו אינה אלא איוולת מדינית וכלכלית כאחת שכל תכליתה להדק את הקשר בין המחאה החברתית לבין העמדות הפוליטיות השחוקות של השמאל הקיצוני. זאת לפי שוויתור ישראלי על יו"ש והגולן במסגרת הסכמי 'שלום' מפוקפקים יכניס את ישראל לסחרור של השקעות-עתק בפיצויים למתיישבים שיפונו, במיגון עשרות או מאות אלפי בתים לנוכח סכנה מיידית של ירי טילים מכל עבר ובביצור גבולותיה, גבולות-אושוויץ, כמאמרו של אבא אבן, להקבלת מוראותיו של עתיד לוט בערפל המזרח-תיכוני. ומשאבים לנושאים חברתיים, היכן? כמו-כן, יש לקבוע מבעוד מועד ובאופן נחרץ שאינו משתמע לשתי פנים כי הידלדלות עתודות הקרקע של מדינת ישראל בעקבות הסכם 'שלום' נוסף, רק תגרום להתייקרות הקרקעות בשטחי ישראל הקטנה וכתוצאה ישירה מכך להתייקרות מיידית ותלולה של הדיור. ופתרון מצוקת הדיור, כיצד והיכן? בכן, המחאה החברתית פונה חזק אל מחוזות השיגעון והשמאל. כל-כולה שיח ישן נושן, תבניות חשיבתיות-לשוניות שחוקות עד דק, נדושות ומאוסות, עד כי לפתע נהיה קשה להבחין בין דפני ליף וסתיו שפיר לבין שולמית אלוני ובין איציק שמולי ויוסי יונה לבין יוסי שריד.