אף אחד לא קם

1. ענת קם הורשעה בסעיף של ריגול חמור. ריגול? חמור? סליחה, נכבדיי השופטים. ארבע שנים וחצי על ריגול חמור אינן עונש מידתי. הן עונש קל. קליל. האם כבודם התבלבלו? האם הם טעו בשיקול דעת? הייתכן כי הם לקו באי-הבנת פשר המעשה ומשמעותו? אולי הם לקו בזיהוי שגוי של מהותו? 2. ארבע שנים וחצי על ריגול חמור הן לא רק הנמכה מחפירה של רף הענישה על אחד מהסעיפים היותר חמורים במשפט הישראלי, אלא עונש בלתי סביר בעליל. הוא מהווה תקדים מסוכן, כי אם וכאשר יורשע בעתיד אדם שיואשם בריגול - פשוטו כמשמעו - סניגוריו יוכלו להיסמך על 'תקדים קם' ולדרוש שעונשו לא יעלה על ארבע שנים וחצי, פרק זמן מגוחך על עבירה כה חמורה, אשר רק בגידה חמורה ממנה. 3. ענת קם אינה מרגלת. היא לא התכוונה לרגל. 4. ענת קם לקתה בשיקול דעת. היא חטאה חטא. היא פשעה פשע. היא חייבת להיענש. ארבע שנים וחצי? האם השופטים לא נסחפו טיפה? 5. רק ארבע שנים וחצי? יצאה בזול! 6. האם לא נכון היה לנכות מתקופת המאסר שנקצבה לה את משך הזמן, כמעט שנתיים, שבו הייתה עצורה בביתה? 7. ענת קם עשתה מעשה שלא ייעשה. מעשה אסור. מעשה חמור. מעשה המחייב והמצדיק ענישה. ייאמר שוב: ענת קם אינה מרגלת. היא אינה שה תמים, אבל היא גם לא שועל ערמומי. 8. האם לאחר ריצוי של ארבע שנים וחצי בכלא (בניכוי משוער של שליש בשל "התנהגות טובה" - במירכאות ובלעדיהן), ניתן יהיה להגיד כי היא שילמה את חובה לחברה? 9. גם לאחר שתשתחרר היא תהיה עדיין צעירה מספיק כדי להתחיל - או להמשיך - את חייה: ללמוד, לעבוד, להתאהב, להינשא (אם תרצה), להקים בית ומשפחה, להצטער, להתחרט, להתייסר עד אחרון ימיה על משובת נעוריה האידיאולוגיים. 10. ענת גם גנבה מסמכים. היא לא רק התרשלה בתפקידה. היא מעלה בו. 11. הכוונות (הטובות?) בהוצאת המסמכים המסווגים מלשכת האלוף שבה שירתה לא מכשירות את המעשה ואינן מצדיקות אותו. 12. מה חש ומה חושב עכשיו אורי בלאו, העיתונאי שאליו העבירה ענת קם את המסמכים הצבאיים המסווגים? 13. מדוע ענת קם הוציאה אלפי מסמכים מהצבא? התשובה פשוטה עד כדי עלבון: כי איש לא הפריע לה, איש לא עצר אותה. אף אחד לא קם.